שו"ת ר' משולם איגרא רג

בכתובות דף ח"י ע"ב דלעולם לא אמרינן בעדים מיגו דהוי כמו מיגו במקום עדים רק הך נגד קיום כיון דתוכ"ד אמרו אנוסין היינו והוי לא מועיל הקיום וא"כ ל"ק. וא"כ שפיר אמרינן דהוי עדים כעדים ואע"ג דלא חייש לחתימות כחתימות עכ"פ נגד הקיום שפיר הוי מיגו דאין זוכרין ולא חשיב קיום וא"כ כיון דלא חשיב קיום ועדים כעדים אתרמי וא"כ מכאן ראיה להרמב"ם דכתב אם אין זוכרין לא מהני ושפיר מתורץ קו' הא"ז דלעיל

(ד) והנה י"ל הא דהקשה המהרש"א לפי מה דאיתא בתוס' ומשמע דר"ז לא דייק לשון ונמלך א"כ מאי קאמר האמר תנו כו' ודילמא לאלתר (ו) דילמא לא הוי דיוק (ז) וי"ל דהנה עוד הקשה התוס' ואמאי לא מוקי רבה בשיירות מצויות ולא הוחזקו. וי"ל משום דהנה באמת התוס' הקשו (ח) דילמא הא דקתני ונמלך היינו משום דאם הוי ידעינן דהוי הגט אצל האשה הוי נותנין לה לראיה אע"ג דאין הגט שלה. ומ"ה קאמר ונמלך שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן לה עדיין ומ"ה אין מחזירין אפילו אמר תנו משום דילמא אין זה גט שלו, וי"ל דהא הרי"ף והרמב"ם ס"ל עדי מסירה כרתי ואפ"ה מועיל ג"כ. עדי חתימה ג"כ. וכתב הר"ן דמועילין מטעם עדי מסירה דעדי חתימה הוי הם עדי מסירה דהא הם מסרו לו הגט והדר הוי השתא הגט ביד האשה וא"כ העדי חתימה הוי הם העדי מסירה. והנה לפ"ז בהוחזקו שני יוסף ב"ש לא הוי עדי חתימה עדי מסירה דמנא ידעו דזה הגט דמסרו להבעל דילמא הגט שכתבו להבעל לא נמסר. רק יוסף ב"ש האחר מסר להאשה אשת יוסף ב"ש אחר זה הגט. וא"כ לא הוי הם במקום עדי מסירה רק במקום עדי חתימה לחוד וא"כ צריך ג"כ עדי מסירה הא לא"ה לא מגורשת. וא"כ תקשי דנקט (ונמלך והיינו) דילמא כתב ליתן בניסן ולא נתן ומשמע אם ידעינן דנתן לה הוי מגורשת דהיינו אם ראו עדים הגט ביד האשה הוי מגורשת אע"ג דלא ראו בשעה דמוסרו לה. או דנ"מ עוד אם האשה נתנה סימנים אמצעים בהגט. דהא הרא"ש כתב בפרק אלו מציאות בדף כ"ח דהיכי דאשה אומרת סימנים אמצעים אע"ג דלא הוי מדאורייתא מהני וכתב הרא"ש ז"ל הטעם דהאשה דאומרת לבעלה גרשתני נאמנת. רק דכיון דאיכא גט מסייע אינה נאמנת דמעיזה. וכיון דה"ל ג"כ סימנים מסייעין לאשה נאמנת עיי"ש, וא"כ בכה"ג לא שייך דילמא לא נתן לה (ט) אך באמת מן הדין אפ"ה אין נאמנת דהוי החשש דנתן לה הגט. רק שמא נתן לה בלא עדי מסירה ובהוחזקו לא הוי הם העדי חתימה במקום עדי מסירה כנ"ל. אך דבאמת בהוחזקו שני יוסף ב"ש ל"ק דבאמת אפילו איכא עדים דראו הגט בידה. מ"מ נכלל שפיר בהך חשש דנקט במתניתין דשמא כתב ליתן ונמלך ולא נתן דאפשר דזה הגט מה שבידה הוי גט של יוסף ב"ש האחר. וגט שהוא אמת של בעלה לא נתנו רק כתב ליתן ולא נתן דאם הוי נתן לה הוי בודאי נמסר לפני עדי מסירה. וכן אם האשה אומרת סימנים בגט בלא"ה נאמנת האשה דהא האשה אומרת דנתן לה בעדי מסירה כדין. וא"כ אם הוי בלא עדי מסירה לא הוי מגורשת כלל וא"כ בודאי אמרה האמת דחזקה דאין מעיזה וסימנים מסייעין דהיינו דראו הגט עם סימנים כזה ביד בעלה. אך אם לא הוחזקו קשה דהא אנחנו אומרים דילמא לא זה הגט שלה. אך של יוסף ב"ש אחר. וא"כ הך עדים חתמו באמת על שני יוסף ב"ש וא"כ הוי הוחזקו אצל העדים שחתמו. וא"כ לא הוי הם במקום עדי מסירה. וא"כ לא הוי מגורשת אפילו ראו אצל האשה הגט מ"מ לא הוי במקום עדי מסירה ובמתניתין לא שייך לומר על הך טעמא דילמא כתב ליתן ולא נתן דהפי' [אפילו ראו אצל האשה] ולא משום דהוי זה הגט שנמצא רק של יוסף ב"ש האחר. זה לא שייך דממ"נ אם זה הגט דראו ביד האשה הוי זה הגט של הך דנמצא השתא. וא"כ הוי כמו דלא נפל כלל דהא ידעינן רק מן האשה זאת וא"כ לא חיישינן ליוסף ב"ש עוד השני כיון דלא הוחזקו וא"כ כיון דלא הוי רק יוסף ב"ש אחד והוי עדי חתימה במקום עדי מסירה וכס' הר"ן דלעיל. ואלא הגט דראו ביד האשה לא הוי גט זה [דנמצא וכיון דאמרת דזה הגט של יוסף ב"ש אחר] וא"כ הוי ע"כ גט של בעלה אצל האשה. וא"כ עכ"פ לא הוי הך חשש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן דהא אמרת דהוי גט של בעלה בידה. אך זה החשש הוי ג"כ שייך מ"מ דילמא הוי באמת אין זה הגט שהיה ביד האשה נפל וא"כ עכ"פ הוי אצל העדים הוחזקו וא"כ לא הוי הם במקום עדי מסירה וא"כ הוי אין מגורשת אפילו היכא דלא שייך הך טעם דילמא כתב ליתן בניסן ולא נתן וא"כ תקשי אמאי נקט במתניתין הך הטעם דילמא כתב כו'. ומשמע היכי דליכא הך הטעם מגורשת. ובאמת הא אין הדין כן דאפילו היכא דלא שייך הך טעם נמי אין מגורשת. א"ו דליכא חשש כלל בלא הוחזקו [וא"ש]. וא"כ בלא יתור דנמלך נמי מוכח דלא הוחזקו לא חיישינן. אלא ע"כ דאיירי בהוחזקו ובהוחזקו ל"ק וכדלעיל (י)

וא"כ ה"פ דמ"ה הוצרך ר"ז לומר ודילמא לאלתר. דבאמת ר"ז לא ס"ל כלל דונמלך מיותר. אך עכ"פ בלא הוחזקו עכ"פ מוכח דלא חוששין כנ"ל. ולחד לישנא אמר ר"ז דפי' בלא הוחזקו באין שיירות מצויות הא בשיירות מצויות אע"ג דלא הוחזקו חוששין ובהוחזקו לחוד כתב הרא"ש דג"כ חוששין (כ) ומ"ה אמר דהפי' דלאלתר איירי וא"כ (ל) לא הוי רק החשש דילמא לא בא לידה הא לשני יוסף ב"ש לא חיישינן לאלתר (מ)

(ה) והנה י"ל הא דהקשה הרשב"א מנ"ל לאיכא דאמרי דפליגי רבה ור"ז כיון דתרוייהו אמרי חד לישנא וכן לשון דהקשה המהרש"א וכדלעיל וא"כ כיון דר"ז לא ס"ל דונמלך מיותר למה לו לומר בלאלתר הא לא מוכח כלל וכן לתרץ קו' התוס' בד"ה האמר תנו כו' דמאי פריך הש"ס על ר' ירמיה א"ה מאי למימרא דילמא קמ"ל דלא חייש שמא כתב ליתן בניסן והוי תקשי משום פרי עיין שם

וי"ל משום דהנה הרמב"ן מביא בשם ר"ח דהא דמקשה בגיטין בדף י"ח וליחוש שמא פייס וא"כ נתבטל הגט והקשה הא קיי"ל דאין הגט בטל וכר"נ לקמן (נ) וכתב הר"ח דלא אמרינן דלא בטל רק היכא דחתמו אזי לא יכול לבטלו. ומשא"כ היכא דלא חתמו עדיין לא הוי מעשה. והנה הרשב"א כתב בגיטין דף ד' דאמרינן מודה