שו"ת ר' משולם איגרא רא

בת ששמה כו'. והכל נמצא על נכון אך שם הבת לא היה כאשר אמר. והתרתי. מהנך טעמי

האחד. משום שכ' התוס' בפסחים דף י"ב ע"א בד"ה באיזה יום כו'. תימה כיון דכבר כיוונו יום אחד לחודש למכ לשיילינהו באיזה יום והלא אפילו לא כיוונו יום ה"ל חוזרין ומגידין ואין יכולין לחזור בהם אחר כדי דבור. וא"כ בכאן דהא מקודם. כיון דאמר העד אחד שמו ושם עירו ואזי הוה כדין דמותרת אשה זאת מעיר זו. וא"כ לאחר כדי דיבור מה שאמר העד אחד שבתו הוי לה שם אחר הוי העד כמו שחוזר ומגיד ואינו נאמן. ואפילו הרמב"ם (א) שפליג על התוס' וס"ל דיכולין לחזור כ"ז דלא נחקרה עדותן. היינו דוקא בדיני נפשות דבעינן דרישה וחקירה. הא במקום דלא בעינן דריבה וחקירה בודאי גם הרמב"ם מודה דאין יכולין לחזור. והנה בדיני עדות אשה להתיר להנשא פסקינן דאין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה וכן איתא בשו"ע אה"ע סי' י"ז סכ"א. וא"כ לא בטל עדותו ע"י זה דהו"ל כחוזר ומגיד ואין יכול לחזור. וכ"כ התוס' שם דף י"א פ"ב בד"ה זה ידע. דמן הסתם לא תלינן בטעות והו"ל חוזר ומגיד, אע"ג דאפשר דטעה מכ"ש בכהאי גוונא דהא אם לא היה א"ל מן שם בתו, בסתמא הרי לא חיישינן על שמו ושם עירו דלמא אתרמי עוד אחר. א"כ שפיר הוי ליה חוזר ומגיד. ואין מועיל שיהא עי"ז בטל העדות

ועוד דהא איתא בשו"ע אה"ע (ב) מה דלא נצרך לעדות אפילו שינוי שם מקום העמידה כשר. דכל דבר שא"צ ליכתוב גם אם שינה כשר דלא דייקו על זה

והנה עוד איתא בח"מ סי' קמ"ה. דדעת הרב ב"י בסי' כ"ה דאפילו בין חטין לקטניות נמי לא הוי הכחשה דהוי מלתא דלא רמיא עלי' דאינשי ולאו אדעתייהו ואפילו לדברי הטור (ג) מ"מ לפמ"ש הש"ך שם דהואיל דהו"ל הכחשה מדייקו (ד) משא"כ בכאן. וא"כ כיון דאין נ"מ לגוף העדות לא דייקו. והנה נידון דכל דבר שאינו צריך אע"ג דשינה כשר כבר הארכתי בתשובה נידון זה. ויצא הדבר בהיתרא שלי: סימן י"ח השאלה לא נמצא בגי"ק והמעיין יבין מתוך התשובה

והנה באמת זה הדין פשוט להיות אותו עד שאמר [השני] מפיו. ואם אותו העד המכחיש השתא את השני הוא יותר נאמן. וממ"נ בין שרוצה לחזור ובין שרוצה להכחיש יכול לחזור או להכחיש. וכדאיתא (א) וא"כ כיון דהוא מהימן. ובתחלה אמר רק בן זרח ולא יותר ולא זכר השם עצמו. וא"כ כמו דאיתא בתשובת צ"צ סימן מ"ה וז"ל. ואע"ג דהעד כמר שלמה בן יודא כ"ץ. והעד כמר משה תרווייהו מסהדי בשם כו' איך ששמע מרצחן. שאמר סתם שהרג יהודי. ולא אמרו כמו שאמר כמר זלמן בשם כו' שהרג יהודי האסטריליצער. וא"כ הוי כהכחשה ביניהם. הא לאו מילתא. דבכה"ג לא הוי כמכחישים. שאפשר מאי ששמע זה לא שמע זה כו'. או שמא לא אסיק אדעתי' להגיד ממש אות באות מלה במלה כאשר הגיד הרצחן. כי לא היו מכוונים להעיד עדות. רק כמל"ת דרך פליאה וכו' וא"כ בכאן שמכוון להעיד בתורת אליונ"ע ובעונש חרם. בודאי מה שאמר אח"כ שאמר עוד גיסך הוי הכחשה. ואינו נאמן ע"ז. וא"כ לא נשאר לנו לידע רק שם בן זרח ולא יותר

והנה מה שכתוב בתשובת צ"צ. ומביאו בתק"ע סי' תי"ח משמו סימן נ"ח דאם הוזכר שמו לבד. וכן אם לא הוזכר שמו כלל מהני כשידוע מאיזה מקום הלך. ולאיזו מקום הלך כו' יע"ש. וא"כ מהני שם בן זרח לחוד כוון שאמר לאיזו מקום הלך. אך בתשובות הרב ב"י לא משמע כן. דכתב וז"ל בדף ק"ה ע"ב וא"א כההוא דתוספתא דקתני אין מעידין עד שמזכיר שמו ושם עירו. אבל אמר אחד יצא מעיר פלוני וכו' מפשפשין וכו' ליתני רבותא דבהזכיר וכו' לא בעינן ולמה נקט אין מעידין עד שמזכיר שמו ושם עירו. ומשמע דאפילו מזכיר מקום הכניסה ומקום היציאה דבעינן שמו ושם עירו דוקא. ולא סגי בחד מיניהו. וכן משמע מקודם בב"י דכתב וא"ל דאין צריך חיפוש אע"ג דהזכיר שיש לו אחות בפטרי החדשה. הוי כמו דהזכיר שמו אלמא דלא מהני בשמו. אפילו ידעינן מקום ההליכה ומקום היציאה בלא חיפוש. ודלא כתשובות צ"צ הנ"ל

אך יש עוד לצרף דעת הרב ב"י שהביא הב"ש בתק"ע בסימן קנ"ט ובסימן ק"ס דבסימן קנ"ט כתב דאין יכול העד לחזור ולומר מבודין הייתי. ובסימן ק"ס כתב דסיפא דמכחיש את עד השומע מפיו שלא דבר לפניו והעד מכחישו. לא מיבעיא אם שניהם שוין בהכשר כו' ואפילו השני עד פסול והראשון עד כשר. לשד פסול שומעין שמכחיש את עד הכשר. וא"כ בנ"ד לא לא מהני מה שחזר העד על מה שאמרה האשה מפיו, ואע"ג דבאמת אין דעת האחרונים כן. וכמו דאיתא בח"מ ובב"ש סימן י"ז סעיף ח' ודין זה כתב הר"ן בשם הרמב"ן. וכן הדין בכל עד מפי עד אם בא הראשון וכפר אין השני שאמר משמו נאמן וכך קבלתי דין זה כו' וכן כתב וכבר כתב הר"ן בתשובה סימן מ"ו שאף שהגדתו מועלת חוץ לב"ד מ"מ אם אמרו אח"כ מבודין נאמנים כו'. וא"כ בכל עד מפי עד צריך לחקור היטב שלא יחזור העד הראשון מעדותו כו'. אך הא כתב בתשובת שארית יוסף דראוי לצרף כל הקולות אפילו אם באחד אין די להקל. ונמצא עכשיו יש לסמוך על מה שאמרה האשה

ואע"ג דאשתו של הנהרג היתה אצלו. מ"מ לא משמע בב"ש בתק"ע רק דאם בא לבית ודבר אל האשה. משא"כ בכאן שהיה מדבר לחמותה, אך בכאן שבא לה לשאול על מה שכתוב בהאגרת. ולכאורה הך תליא בפלוגתא שהיה שואל אם על הספינה כו' אם הוי מל"ת או אם הוי כשואל. אך באמת ניהוי נמי דלא שייך מל"ת מחמת שסחורה היה שם ושאל על הסחורה שכתב הב"ש בסימן רמ"ד משום דשם היה מפורסם שהיו שם יהודים. אך בכאן לא הוי מפורסם שהיה יהודי בתוכם ושפיר הוי מל"ת. וא"כ יש להקל בכאן להתיר האשה: