שו"ת ר' משולם איגרא קצט

מכח אשר זמם, דהא אין עדים זוממין משלמין עד שיוגמר הדין. וכמבואר בהרמב"ם פרק כ' מהלכות עדות, דגם גבי ממון יוגמר הדין בעינן. ובכאן אין יכול להיות גמר דין דהא הב"ד אין פוסקין על זה, דהא פסול מדרבנן, ואי משום דמ"מ הוי יכול להזימן. דלוקין על לא תענה וכתירוצו של תוס' הנ"ל הא בכאן אין לוקין. דלא שייך לומר דבדיבוריה קעביד מעשה. דהא לא איתעביד כאן מעשה בדיבוריה. דהב"ד לא יפסקו על פיו והוי לאו שאין בו מעשה. להכי פסק הרמב"ם כרב אחא בר יעקב. דהרמב"ם סובר דבדיני ממונות בעינן ג"כ עדות שאתה יכול להזימה, ורב כפא ע"כ סובר דאין צריך בממון יכול להזימה

(ט) ע"פ זה מתורץ. הא דהשמיט הרמב"ם דינא קמא דרב פפא. דכיון דהרמב"ם סובר דע"א נאמן בעדות אשה מדאורייתא. הדרה הקושיא הנ"ל לדוכתי' דהיכא דאמר לדידה ולא אמר לב"ד. יתחייב משום דהוא נאמן מדאורייתא. והיא אינה נאמנת רק מדרבנן. ולא שייך כאן עדות שאי אתה יכול להזימה. כיון דהאשה לא הגידה כלל

(י) ביאור דברי הנ"ל (באות ו') בישוב השני על הרמב"ם. דהנה קשה קושיא הנ"ל הא דאמר רב פפא היכי דאמר לדידה ולא אמר לב"ד פטור, הא מיירי בתובעת הכתובה. וא"כ היא אינה נאמנת. והעד יהיה מהימן לדעה ראשונה בש"ע (ת) ונ"ל דהנה רב פפא דסובר לאפוקי מלך. אבל משחק בקובי' כיון דחזי מדאורייתא לא אזלינן בתר דרבנן. רק בתר דאורייתא ולא ננקוט סברת תירוץ התוס' שבד"ה ורבנן הוא דפסלוהו. ובכאן היא היתה ג"כ נאמנת מדאורייתא. וכסברת הפני יהושע בכתובות (א) דלא כהתשב"ץ וסובר דהיא נאמנת ע"פ העד ג"כ מדאורייתא ורק מה שהיא אינה נאמנת. מחמת שתובעת הכתובה. אינה רק מדרבנן. ומשום דלא דייקא קנסוהו רבנן, וא"כ מש"ה פטור. כיון דמדאורייתא לא הפסידה. דהיא ג"כ נאמנת מדאורייתא. ורב פפא סובר דאזלינן רק בתר דאורייתא. ואין אנו צריכין לתירוצם של התוס' דף ל"א בד"ה ורבנן כו' משא"כ הרמב"ם דפוסק דלא כרב פפא. ולא אזלינן בתר דאורייתא. להכי משמיט דינא קמא דרב פפא

(יא) והנה לפי מה שכתבתי לעיל די"ל דהרמב"ם סובר כרב אתא בר יעקב. משום עדות שאי אתה יכול להזימה. י"ל דהרמב"ם סובר ג"כ דאזלינן בתר דאורייתא, ומתורץ עליו קושית הלחם משנה הנ"ל דמכח תקנת הגאונים משועבד מטלטלין. דהא כיון דאינו רק מדרבנן. לא אזלינן בתר דרבנן רק בתר דאורייתא, וכס' רב פפא

(יב) בהא דכתבתי לעיל כיון דלא כתיבה בכתוב' מטלטלי אגב מקרקעי. מבואר בכנסת הגדולה. דאף דנכתבה נכסי דאית להון אחריות ודלית להון אחריות. מ"מ לא משתעבד מטלטלין כל זמן שלא נכתב מטלטלין אג"ק בחיי ובמותי. ובתומים מביא סברת תוס' דאף אם נכתב בחיי ובמותי לא משתעבדי מטלטלין. כל זמן שלא נכתב בכתובות שלנו מטלטלי אג"ק. וא"כ נוכל להצטרף הך דעות בהתירא דאיתתא הנ"ל

(יג) והנה לפי דעת התשב"ץ אפילו לענין כתובה נאמן ע"א כמו דאיתא שם. וכן לסברת הפנ"י שכתבתי לעיל. דאפי' האשה עצמה נאמנת, וכיון דנאמנת לענין איסורה נאמנת נמי לענין כתובה כדאיתא במתניתין (ב) משטר כתובתה נלמד שכך כתבה לה וכשתנשא תטול כתובתה ומשמע אע"ג דלא נשאת עדיין דהא משמע מן הדין מיד שהתיר לה הב"ד אע"ג דלא נשאת עדיין צריך ליתן לה הכתובה מכח לשון הכתובה. וא"כ א"ש מש"כ לעיל ליישב ע"פ סברת הפנ"י. (

) (יד) ואף על מה שכתבתי לעיל מכח דהוי דאורייתא הא דע"א נאמן וא"כ חייב קרבן שבועה מכת דאורייתא הא כתובה דרבנן לפי פסק הרמב"ם אפי' כתובת בתולה די"ל לפי מה דאיתא (ד) גבי מעמד שלשתן כיון דהפקר ב"ד הפקר הוי מקודשת דאורייתא עיי"ש ה"נ הכא לענין כתובה דרבנן משא"כ לענין עדות דהוי רק אם אמת [עדותן] ומן התורה לא מהימנינן לי' ולא שייך בכה"ג הפקר ב"ד היה הפקר בימים הקדמונים דהא אם הוי שקר בודאי לא מגיע לה הכתובה. ומתרץ שפיר דוק ותשכח ואתי שפיר מה שכתבתי לעיל

(טו) או י"ל דבאמת פסקינן בש"ע (ה) דלשון שנהגו הדיוטות לכתוב אע"פ שלא נכתב כאלו נכתב דמי וא"כ כיון דהוי תקנת חכמים ממילא נושאה על דעת כן וא"כ חייב מן התורה אך זה דוקא אם אמרינן דארוסה אית לה כתובה ממילא נתחייב מן התורה ומכח הקדושין נתחייב בדבור בעלמא כמו בשטרי פסיקתא בכתובות דאמר רב גידל עמדו וקדשו הן הן הדברים הנקנין באמירה

והנה הבאר היטב באה"ע סימן י"ז סעי' קטן ק"ח דעתו דכשהוא בעיר צריך לשלוח אחריו. וא"כ לא שייך תירוץ הר"ן דתירץ בשבועות דהיכי דאמר לדידה אינו חייב קרבן שבועה דאפי' אם באמת מכתיש אותו הוי הדין דראשון נאמן, אך אעפ"כ פטור מקרבן שבועה דלמה השביע אותו כלל יע"ש. אך אם אמרינן דצריך לבוא לב"ד העד הראשון אם הוי בעיר. וא"כ שפיר צריך להשביע אותו כדין דצריך [לבוא] ואמאי פטור מקרבן שבועה אך דהקו' הוי דאם הדין כן. אך מ"מ היכא דבא לב"ד ואמר להד"מ וא"כ הוי אי אפשר (ו) והוא יודע באמת דאמר לה דמת בעלה ואזי יכולה אשה יילך לב"ד ותאמר דמת בעלה ומפי אחר שמעה יסברו הב"ד. ולא תאמר כלל דשמעה ממנו. אך אם הוי הכחשה דחשבינן כאילו אמר דשקר אמר מקודם וא"כ אינה יכולה לעשות כן משום הא דכן הוא הדין דיכול לחזור ולומר דשקר העיד ואמאי פטור מקרבן שבועה, וא"ש הוכחה שכתבתי לעיל (ז) דזה לא מיקרי חזרה כל זמן דלא אמר העד בפירוש דשקר אמרה בשמו מקודם וחוזר, ומה דאמר אינו יודע לא מיקרי חזרה, וא"ש הוכתה שכתבתי לעיל יע"ש היטב: סימן יז בעזה"י יום ב' פרשה תצוה

אל ארז אשר בלבנון, יפה תואר נוה שאנן ה"ה הרב הגאון הגדול מופת הדור נשר בעל כנפים חכם הכולל, שבחו מלספר חדול אביר הרועים רכב ישראל ופרשיו נ"י ע"ה פ"ה שמו נודף כשמן המורק מהו' משולם אב"ד ומו"צ ור"מ דק"ק טיסמיניץ וקרייז סטאניסלאווער

הגם שקשה עלי להטריח הצדיק. אך דבר אלקים הוא ושקדו חכמים על תקנות ב"י ועל תקנות