שו"ת ר' משולם איגרא קצח

ביאור הדברים. א"כ בנידון דידן, היכא דלא כתב בכתובה בפירוש דתגבה מטלטלין אגב מקרקעי, רק נכסי דאית להון אחריות ודלית להון מדינא דאורייתא, ואף שמשועבד לדינא דידו מטלטלין. כיון דמדאורייתא הוי כפירת קרקע, ואינו חייב קרבן שבועה, א"כ ממילא יכול לחזור ולהגיד דהא בהא חליה וכנ"ל

(ה) ולפי דברינו הנ"ל בישוב הרמב"ם. דלמה לא מייתי דינא קמא דרב פפא. מיושב ג"כ הא דמבואר (ט) דאם אמרה לפני ב"ד תנו לי כתובה (י) דאינה נאמנת לענין גביית הכתובה, אבל נאמנת להתירה לשוק, וקשה מנ"ל הא (כ) וע"פ דברינו הנ"ל מיושב, דהא ע"כ דינא דרב פפא מיירי, דתבעה להעד חוץ לב"ד, ואף לא בפני עדים, וא"כ קשה, אף אם היה מעיד לה, לא היה נאמן להתירה לשוק, כיון דיאמר האמת שהיא תבעה לפניו הכתובה, ובהיא תובעת הכתובה אפי' העד אינו נאמן, וכמבואר בש"ע אה"ע (ל) משום דטעמא דהעד נאמן, משום דהאשה דייקא ובתובעת כתובתה תו לא דייקא, אמנם י"ל דמ"מ היה נאמן אף דהיה מגיד האמת שהיא היתה תובעת להעיד על הכתובה, מ"מ היה נאמן בעדותו משום מגו, כיון דלא היה עדים בשעת תביעה, דאי בעי לא הגיד שהיא תבעה הכתובה והיה נאמן, אך קשה הא לא אמרינן מגו להוציא מחזקת א"א, וכמבואר בתומים בדיני מגו בשם הכנה"ג, ומהכא מוכח דלענין היתר לשוק, נאמנת אף בתובעת הכתובה, ולא צריכין לעדותו רק לענין הכתובה, ושפיר אם היה הגיד היה נאמן במגו

(ו) עוד אמרתי בישוב אחר, על דברי הרמב"ם שהשמיט דינא קמא דרב פפא, דהנה על קושיתינו הנ"ל, דהא ע"כ מיירי בתובעת הכתובה, וא"כ אמאי פטור, הא איהי לא מהימנא, יש ליישב ישוב אחר, דהנה דרב פפא סובר (מ) דאינו נוהגת אלא בראויין להעיד, לאפוקי מלך, אבל משחק בקוביא מדאורייתא מחזי חזי, ורבנן היא דפסלוהו, וכיון דמדאורייתא כשר הוי כראויין להעיד, ועיי"ש בתוס' ד"ה ורבנן הוא דפסלוהו כו', דאזלינן בתר כל החומרות לרב פפא וחייב, ועיין לקמן ביאור דברים הללו. וא"כ בכאן אף דהיא תובעת הכתובה מה דאינה נאמנת היא מדרבנן, משום דתו לא דייקא, ומ"מ לא הפסידה דהיא היתה נאמנת ג"כ מדאורייתא להפוסקים דע"א נאמן בעדות אשה מדאורייתא, משום דהוי מילתא דעבידא לגלויי, וזה שייך לרב פפא, אבל להרמב"ם דפוסק כרב אחא בר יעקב דאמר לאפוקי משחק בקוביא, לא שייך דינא קמא דרב פפא, והרמב"ם אינו יכול לנקוט האי דינא רק בתבעו בב"ד

(ז) וע"פ דברינו הללו דע"א נאמן בעדות אשה מדאורייתא, דהוי מילתא דעבידא לגלויי נאמן אפילו בא בשכרו, כדאיתא בב"ש סי' ק"כ ס"ק ה', ושם בבכורות (נ) משמע, דאף דהוי איסור תורה (ס)

עוד נראה לי בהתירא דהאי איתתא דכיון דהגיד בשלישית לפני ב"ד בחרם, א"כ שומעין לעדותו בשניה, ואין בזה משום חוזר ומגיד, דהא טעמא דאינו חוזר ומגיד משום דאין אדם משים עצמו רשע, וא"כ י"ל בכל מקום היכי דהעיד בשני' ע"פ החרם, א"כ ממ"נ הוא רשע, שעבר על החרם, ומפני מה אינו חוזר ומגיד, משום דאמרינן אם אמת כדבריו האחרונים, א"כ עבר עבירה בעדותו הראשון, ואין אדם משים עצמו רשע, אלא ע"כ אמרינן דעדותו הראשונה האמת, אבל היכי דהגיד בפעם שנית ע"פ חרם, א"כ אף דהגיד בפעם ראשון האמת, מ"מ הוא רשע שעבר על החרם פעם שנית, אמנם במקום אחר (ע) חדא דהא ממ"נ הוא רשע ופסול השתא לעדות, ובשעה שהגיד עדותו בפעם שנית אחר החרם, א"כ כבר הוא רשע ממ"נ ורשע פסול לעדות, ועוד דכיון דלא מתקיים עדותו השניה כי אם מחמת החרם, תו לא כוי עדות כלל כמבואר בש"ך סי' קכ"ו עי"ש היטב

אבל בנידון דידן בעדות אשה אף שהוא רשע הא פסול מדרבנן ככר כאן לעדות ואף שאין מתקיים עדותו כ"א ע"פ החרם, מ"מ סמכינן עליה בעדות אשה דסמכינן אפי' בעדות מפי כתבם, ובעד מפי עד, ומפי פסול מדרבנן הנראה לפענ"ד כתבתי דהאי איתתא מותרת אם מספיק עדות העד שהגיד אח"כ, וגם ע"פ שהגיד מקודם בסוד להתירה, דכאן לא הוי רק פסול מדרבנן, דעבר עבירה שאין בה מלקות פסול רק מדרבנן דאם לא יגיד הוי לאו הבא מכלל עשה ואין בה מלקות

(ח) עוד ישוב אחר אמרתי על הרמב"ם שהשמיט דינא קמא דרב פפא, דהנה קשה מהא דרב פפא דסובר לאפוקי מלך אבל משחק בקוביא לא, דכיון דמדאורייתא חזי, ורבנן הוא דפסלוהו, קשה כאן להפוסקים דע"א נאמן בעדות אשה מדאורייתא, מכח מלתא דעבידא לגלויי, אבל בעד מפי עד או האשה עצמה שאמרה ע"פ העד נאמנת רק מדרבנן, וכן מבואר בתשב"ץ עיי"ש, א"כ אמאי באמר לדידה ולא אמר לב"ד [פטור], הא הוא כשר מדאורייתא. והיא אינה נאמנת מן התורה ורב פפא אזיל בתר תרי חומרי וכמבואר בתוס' דף ל"א ד"ה ורבנן היא דפסלוהו, וצ"ל דרב פפא סובר כהפוסקים דע"א אינו נאמן בעדות אשה מדאורייתא, רק מדרבנן וכמ"ש בתשב"ץ דתליא בפלוגתא דרב ושמואל

והנה נראה לומר טעמא דהרמב"ם דפסק כרב אחא בר יעקב, לאפוקי משחק בקוביא, ואמאי אינו סובר טעמא דרב פפא, כיון דמדאורייתא חזי ליחייב, ונראה דהרמב"ם סובר דכיון דהוא משחק בקוביא א"כ ממילא פסול מדאורייתא, דסובר דגם בדיני ממונות צריך עדות (פ) שאתה יכול להזימה והנה התוספות מקשין במכות (צ) במעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה וחלוצה הא הוי עדות שאי אתה יכול להזימה, ותירצו משום דלוקין דעבר על לא תענה והוי יכול להזימה, והנם הירושלמי והתוס' הביאו במכות (ק) ובכתובות (ר) על הא דלוקין על לא תענה, ולא הוי לאו שאין בו מעשה, משום דבדיבוריה קא עביד מעשה דהב"ד פוסקין ע"פ עדותו, א"כ בכאן, כיון שהוא משחק בקוביא פסול מדאורייתא, משום דהוי אין יכול להזימה, דאם יבואו עדים ויזימו את העד המשחק בקובי' לא יתחייב לשלם,