שו"ת ר' משולם איגרא קצו

הגדה שלהם בשעת מעשה והוי שפיר עדות לענין יוחסין, או דילמא אמנה שבשטר לחוד קא מסהדי, וא"כ הא דכתבו כהן, לא הועיל הגדה שלהם כלל, דהא לא הוחזקו שני יב"ש, וא"כ לענין הלואה אינו מעלה ואינו מוריד וממילא לא הוי הגדה כלל בזה שכתבו שהוא כהן, ומש"ה לא הוי עדות כלל לענין יוחסין, משא"כ בהוחזקו, וכל זה היינו לענין יוחסין דצריך עדות נסתפק ליה להש"ס שפיר, משא"כ לענין תרומה דאין צריך לעדות כלל, דהא אפי' מסל"ת מהני [כתובות כ"ו] ודאי דמעלין משטרות לתרומה

(ז) ובזה יש ליישב ג"כ קושית הב"ש סי' קלב [ס"ק ד] שהקשה על הגהת רמ"א שהביא בשם תשובת הרא"ש, דלא חיישינין לשני שוירי אף בשיירות מצויות כו' (ג) לדידן דקי"ל דגם בחדא לריעותא אין מחזירין, חיישינן נמי לשני שוירי, ע"ש, ולענ"ד א"ש, דהנה הטעם דחיישינן בשני יב"ש באסורא טפי מבממונא, היינו משום דהוי חזקת איסור, יעו"ש בפ"י: הגה"ה

והנה התוס' הקשו בב"מ (ד) דהא אנן קיי"ל דהולכין באיסור אחר הרוב, ואין הולכין בממון אחר הרוב (ה) והנה איתא בתוס' דהיכי דאיכא סמוך מעוטא לחזקה שפיר חיישינן למעוטא, (עיין תוס' בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב) וא"כ שפיר חיישינן היכי דאיתחזק איסורא לשני יב"ש. ע"כ ההג"ה מהמחבר זצ"ל

*) והנה לפי"ז נראה לומר דאין צריך כלל עדות בענין שם המקום אלא אפי' ע"א מהימן, דהגם דאין ע"א נאמן היכי דאיתחזק איסורא, מ"מ הכא דעיקר הספק נתחדש לנו מחמת חזקת א"א, ובלא החזקה לא היה לנו שום ספק כלל, וא"כ הוי כמו ספק השקול, דלא איתחזיק לא אסורא ולא התירא, דע"א נאמן, וא"כ אע"ג דלא הוי הגדה לא גרע מע"א, דאפי' קרוב נאמן, כמ"ש לעיל גבי תרומה. ועפ"י הצעה זו נראה, דבשלמא לפי סוגיית הש"ס, שפיר חיישינן לשני שוירי, דעיקר הטעם דלא הוי לן למיחוש לשני שוירי היינו משום דהוי כעין ס"ס, דניחוש לב' שוירי, ולב' יוב"ש, והוי כמו רובא, והנה כבר כתבנו לעיל, כיון דבשעת מעשה לא היה מעלה ולא מוריד, לא הוי הגדה כלל, ואמרינן דילמא מעולם לא נכתב כלל בשוירי, אלא דאפשר להאמינו מטעם ע"א, משום דהוי ס' השקול וא"כ הספק השני נולד מחמת ס' הראשון, ולא הוי רק ספק אחד. ומש"ה חיישינן לשני שוירי, משא"כ לדידן דס"ל דחשש דשני יב"ש הוי מדרבנן כמ"ש לעיל, ומדרבנן חשובה הגדה, דהא שינה פסול, וא"כ אפילו בלא ספק הראשון מהמנינן ליה דנכתב שוירי, והוי שפיר כעין ס"ם, ולא חיישינן לב' שוירי

וא"ל מנליה להש"ע דרבה לא חייש לב' שוירי, משום דשיירות מצויות בלא הוחזקו לא חיישינן, דלמא גם רבה ס"ל דהחשש לא הוי רק מדרבנן, מש"ה לא חייש לב"ש, וא"ל דא"כ אמאי לא מוקי רבה דנכתב שם העיר בגט, די"ל כמ"ש התוס' על קושיתם, דאמאי לא מוקי רבה אידי ואידי בשיירות מצויות וכאן בהוחזקו וכאן בלא הוחזקו. דרבה רוצה להשמיענו ב' דינים יע"ש, דזה אינו, די"ל כמ"ש תוס' גיטין ד' פ' ע"א ד"ה כי כו' דבשאר שטרות אם כתב שילי והיני כשר, וא"כ לא הוי הגדה אפילו מדרבנן, וא"כ שפיר יש לחוש דלמא משקר מה דכתב שוירי (ו) א"ו דבלא הוחזקו אף בשיירות מצויות לא חייש רבה לב' יוסף בן שמעון אפילו לא נכתב כלל שם העיר ופשט שפיר דבעינן דווקא תרווייהו הוחזקו ושיירות מצויות. ומתורץ שפיר קו' הב"ש דלא סותר הש"ס. ויש לי בזה תה"ל אריכות דברים אלא שלא רציתי להאריך

(ח) עוד אוסיף ידי בראיה ברורה לנידון דידן, בהתירא דהאי איתתא, כיון שידוע שהמנוח זה היה בבית הר' משה משמאנדי, שהעיד לפנינו, והיה בביתו איזה זמן, בוודאי תלינן בדבר דשכיח ורגיל, שאי אפשר שימלט שלא ידע בעצמו שמו ושם אביו ע"י קריאתו לתורה ושאר ענינים, א"כ כיון דידע בעצמו דבר זה, וכבר ידוע מ"ש מהריב"ל בתשובה, הובא באחרונים ובק"ע, דהבע"ד בעצמו לא עדיף מעד דעלמא, והנה הגם, דקיי"ל דהיכא דבא עד השני והכחיש העד הראשון קודם שהתירוה לינשא דמועיל הכחשתו היינו באופן שמכחיש כל עדותו אבל הכא כיון דהבע"ד לא הכחיש את העד בשמו ושם אביו, א"כ נאמנות דהעד זה שריר וקיים, ואין כח עד במה שהוסיף בדבריו להכחיש דברי העד ולגרוע כח עדותו באלה הדברים שהוסיף מדעתו, דאף שהאמינה התורה להכחיש את העד, היינו שמכחישו לגמרי, אבל היכא דהאמינו בעדותו ורוצה לגרוע כוחו בדבר אחר, ע"ז לא האמינו התורה כלל, וראיה לדברינו מבואר בכ"מ בש"ס ובפוסקים, דהא ע"א נאמן להיתר אבל לא לאיסור, ואף דלהכחיש נאמן, מ"מ במה שאינו מכחישו הוי העד המתיר כשנים. דוגמא לזה מצאנו בסוגיא דנסכא דר' אבא דמשום דאין יכול לישבע להכחישו הוי העד כשנים, אף שהוא טוען טענה אחרת, ועל אותה טענה יכול לישבע [אפ"ה] אין יכול לגרוע כח העד, וזה מבואר בכמה מקומות בסוגיות הש"ס ופוסקים, ועיין ביו"ד סס"י מ"ח בט"ז ס"ק י"ט שכתב שם דע"א אינו נאמן לאסור ב"ש, אף דהשוחט לא הוי אלא כעד אחד, ודו"ק

(ט) ונראה דאף אם נימא דהעד לא ידע מעצמו שמו ושם אביו, רק מחמת הבע"ד מ"מ כיון דהבע"ד לא עדיף מע"א אינו נאמן בזה, שמשנה בהכחשה בשם אשתו, דהנה הרב המגיד משנה כתב פרק י"ב מגרושין גבי האשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני דנאמנת מטעם מיגו. והקשו שם למה לי לטעם מיגו הא בלא"ה בתוך כ"ד יכול לחזור, ותירץ דודאי היכי שמהפך דבריו לגמרי הוא דמהני תוכ"ד אבל היכי שעומדת בדבורה, אלא שבאתה מצד אחר, ואומרת גרושה אני אינה נאמנת אלא במיגו ע"ש וכן מצינו בסוגיא דאנוסים היינו, אין נאמנים אלא מטעם מיגו

נמצא בנידון דידן אלו היה כאן עד אחר שהכחיש בשם אשתו ודאי דלא היה מועיל. אלא דאנו רוצין להאמינו מטעם מיגו, וכאן לא מהני מיגו, דהנה כתבו התוס' בב"מ דף ע' ד"ה אתא מרי' כו' וז"ל ואפילו לא היו עדים בדבר היה נאמן אי הוי ממונא מעליא, כיון שהנפקד כו' אלא מודה שהופקד לו אלא שאומר כו' ואע"ג דאית ליה מיגו הוי כמו מיגו במקום עדים כו' עכ"ל, ולפ"ז הכא שיש סימנים מובהקים כאלו, שאמר שמו ושם אביו ושם עירו, שנולד בה, והיכן היא סמוך וגם אמר מקום דירתו ומקום סמיכתו, ועוד שאר