שו"ת ר' משולם איגרא קצה

תשובה

(א) ונלע"ד ברור. דהאשה מותרת להנשא. וראיה לזה מהא דאיתא בגיטין פרק המגרש דף פ' ע"א תוס' ד"ה ושם עירו כו'. דפסקו שם ר"י ור"ת דאם שינה דבר שאין צריך לכתוב. דאין הגט נפסל בכך. והביאו ראיה מהא דאיתא בכתובות סוגיא דאין מעלין משטרות ליוחסין. דעדים לאו אכולי מלתא קא מסהדי וניהו דהכא בנידון דידן אין להתיר מכח זה. ובשלמא התם ידעינן בודאי שזה הוא הבעל שגירש אשתו אלא שאפשר לפוסלו מכח שינוי שם העיר. לזה הוכיחו שם שאין השינוי פוסל בדבר שאין צריך אבל הכא דאיכא שינוי בשם אשתו יש לחוש שאין זה

בעלה

(ב) אך נראה ברור דע"כ אין זה חשש כלל. דהנה התוס' גיטין ד"כ ע"א ד"ה הא בעינן כו' דבלא כתבו כלל לר"מ פסול מדאורייתא דבעינן שיהא מוכח מתוכו כו' עיי"ש. וא"כ לכאורה תקשי קושית התו' דשם גבי שינה שם עירו. דשם ליכא לשנויא כמ"ש התוס' דלאו בשינוי ממש איירי דהא הש"ס פריך אהא דכתב במזרח והי' במערב היינו כו'. שם עירו כו' אלמא דגם בשינוי ממש איירי. דשינה שם עירו ממש והתוס' ג"כ כתבו. דאמאי לא מוקי גם בשינוי מקום עמידתו, והא כתב במזרח בשינוי ממש איירי. והא דכתבו התוס' דשינוי שם עירו לאו שינוי ממש. זה כתבו הא ס' דלהוי דומיא דשינה שמו. וא"כ לפי"ז בשינה שם מקום הלידה אמאי כשר נהי דהוי דבר שאין צריך מכ"מ אם יבא גט זה לפנינו אינו מוכח מן הגט. אם זה הוא הבעל. כיון דבאמת שם מקום הלידה של זה הבעל. אינו כך כמו שכתוב בגט. ניחוש שמא אחר הוא ואפילו דנתברר אח"כ עפ"י עדים או עפ"י הבעל שאין זה אחר מ"מ היה לנו לפסול כיון שאינו מוכח מתוכו. ועוד דהא ר"ת שם מביא ראי' מהא דר"ה ור"ח דאין מעלין משטרות ליוחסין דגם בשטרות הוא כן ע"ש. ור"ה הא סבירא ליה בגיטין דף פ"ו ע"ב דהלכה כר"מ בשטרות (א) דבעינן מוכח מתוכו וא"כ אמאי הוי השטר כשר. אלא ע"כ צ"ל כדאמרן. כיון דלא מוחזק לן אחר ששמו כן. אפילו בלא הגדת עדים אנן אמרינן דזה הוא הבעל עצמו שגירש, ואפילו החולקים על ר"י ור"ת ס"ל דאינו פסול רק מדרבנן. ולפי הנ"ל הי' לנו לפסול לר"מ מדאורייתא אלא ודאי כדאמרן וכדאיתא בגיטין דף י"ז ע"ב ברש"י ז"ל ד"ה אהני. דלכתחלה לא תנשא וכו' לא כתבו כו' ולא חתמי עלי' סהדי עיי"ש. וא"כ בנידון דידן נמי. כיון דלא ידעינן איש אחר בסימנין כמו אלו היינו שם הבעל ושם אביו ושם עירו ודאי דמותרת להנשא

וזה ברור דאין לאוסרה מחמת שהעד מוכחש מעצמו. כיון דאין הכחשה אלא בדבר שא"צ לגופו של עדות והוי כמו הכחשה בבדיקות. דלאו אורחא למידק בהכי

(ג) ואין להרשות לפי מה שכתבתי לעיל א"כ בשינה מקום דירה דנראה מדברי ר"י ור"ת והרא"ש דאינו פסול רק מדרבנן וכן להחולקים על סברת ר"ת בשינה מקום לידה, דסבירא להו דפסול רק משום לעז, ואם נשאת לא תצא. וקשה אמאי, הא כיון דהוי צורך הגט דהא אם שינה פסול. א"כ אכולה מילתא קא מסהדי, ואין זה מוכח מתוכו. וא"כ לר"מ יש לו לפסול מדאורייתא כקושיית התוס' דף כ'. דזה אינו. דהנה הרשד"ם חלק אהע"ז סימן ט' נסתפק עדות שאינו מעלה ולא מוריד באותו שעה אי מיקרי עדות. ועפי"ז אתי שפיר דכיון דמדאורייתא בשינוי מקום לא מעלה ולא מוריד הוי שפיר מוכח מתוכו דלענין זה מה ששינו מקום לא הוי הגדה כלל

(ד) ועפ"י דברינו מיושב קושיית הפנ"י בגיטין בסוגיא דשוירי שהקשה לפי הפוסקים שחלקו בנכתב שם העיר בגט דאין לחוש לשיירות מצויות כו' והובא בהגהת רמ"א סי' קל"ב ע"ש. א"כ האי דרמי אהדדי מתני' דבבא מציעא ומתניתין דגיטין הוי מצי לשנוי' הא דהזכיר שם העיר כו' עיי"ש. דהנה בכתובות בסוגיא הנ"ל הקשו התוס' בד"ה אמנה שבשטר כו' וא"ת ואי לאו אכולה מילתא קא מסהדי א"כ הא דתנן שני יב"ש כו' יכתבו כהן. ומאי מועיל כו' וי"ל דהיכי דהוחזקו ודאי אכולה מילתא קא מסהדי כו' עיי"ש. והשתא א"ש דע"כ קו' הפנ"י היינו בלא הוחזקו. וא"כ מה מועיל שהוזכר שם העיר הא בלא הוחזקו לא הוי סימן כלל, כמו סימן כהן דלא הוי סימן בלא הוחזקו. כיון דאינן צריכין לידע לאו אכולה מלתא קא מסהדי כקושי' התוס'. וה"ה בסימן העיר דאינו מועיל

(ה) אלא דלכאורה תיקשי הא באמת אם שינה המקום פסול מדרבנן. א"כ הוי צורך להגט וא"כ ודאי דקדקו לידע. אבל יש לומר דהסוגיא דגיטין ס"ל דהחשש דשני יב"ש אפילו בלא הוחזקו הוי מדאורייתא והיינו בנפל. דבלא נפל ע"כ דלא חיישינן דאל"כ לר"מ יפסלו כל הגיטין דלא משכחת שום גט שיהא מוכח מתוכו. וכמו שכתב ר"י בגיטין דף כ"ד ע"ב תוס' ד"ה בעדי מסירה כו'. ואור"י דדוקא בנמצא כו' ע"ש. והשתא לפי"ז תו לא הוי סימן כלל. מה שהזכיר בתוך הגט שם המקום דהא בשעת הכתיבה היה הגדה שלהם בענין המקום. לא מעלה ולא מוריד, דלענין חשש שני יב"ש לא הוי חיישינן כלל בלא הוחזקו ולענין שינוי נמי ליכא פסול מדאורייתא וא"כ הגדה שלהם בענין זה. אינון מועיל כלל. וא"כ השתא דנפל דנולד החשש של שני יב"ש דאי דפסול מדאורייתא. וא"ש רומיא דהש"ס אהדדי אבל הפוסקים הנ"ל דחלקו בין הזכיר שם העיר דאין לחוש כו' היינו לפי האמת דס"ל דהחשש משני יב"ש אינו אלא מדרבנן כרבא בשילהי יבמות וכמ"ש הפנ"י דלכאורה רב אשי פליג עליו וסבירא ליה דהחשש הוי דאורייתא ונהי דהפ"י מתרץ אליבא דרב אשי היינו שלא תיקשי אליבא דהלכתא. משא"כ סוגיא דגיטין י"ל דסבירא ליה דהוי דאורייתא וא"כ לדידן דס"ל דהחשש הוי רק מדרבנן שפיר הוי מקום סימן כיון דגם בשעת הכתיבה הי' מועיל הגדה שלהם מדרבנן (ב) וא"כ שפיר השתא דנפל ונתחדש חשש דב' יוב"ש מ"מ כיון דהחשש אינו אלא מדרבנן. והגדה שלהם הועיל מדרבנן הוי סימן

(ו) ובזה נתיישב קושיית הש"ך בחו"מ סי' מ"ט ס"ק ט"ו שהקשה לדברי התוס' שפירשו דלאו אכולה מלתא קא מסהדי היינו דהעדים לא דקדקו לראות כו' א"כ אמאי לא אבעי' להש"ס אי מעלין משטרות לתרומה כו' עיי"ש, וע"פ מה שכ' לק"מ, דמצינו למימר דזה ודאי לא אמרינן דהעדים לא דקדקו כלל לכתוב כהן, ולא היה כוונתם לכתוב כהן אלא דהכי קא מבעיא ליה, אי נימא אכולה מלתא קא מסהדי, וא"כ מועיל