שו"ת ר' משולם איגרא קפה

גיקומין אין קרעטשמיע אריין דער גזלן וואם יענער ישמעאל האט מיר אויף אים גיזאגט וואם ער האט אים בעצמו ממית גיווען. האט ער מיר גיזאגט בזה הלשון, ווייל איך וועל לעבין וועל איך אלץ זארגין אויף דער זאך וואס איך האב גיטאן. האב איך אים גיפרעגט וואם איז דיא זאך האט ער מיר משיב גיוועזין פין וועגין חתן ר' בער, האב איך אים גיזאגט ר' בער איז דוך מיין ברודער האט ער מיר משיב גיוועזין וואס פרעג איך נאך דיר, וואם קענסטו מיר דען טאן. האט ער מיר דער ציילט איך האב זייא גיפינען אויף דעם ברעג פון דעם וואסער פריט טויט אין איך האב זייא דער קענט איינער האט גיהעסין ר' פייטיל דאם איז גיווען חתן ר' בער אין דער אנדערער איז גווועזין הבחור דוב בער האב איך זייא גישטיפט אויף דעם וואסער זייא זאלין אוועק שווימען צווייא דרייא מאל האב איך זייא אלץ אוועק גישטיפט זענין זייא צוריק גישווימין צו דעם ברעג, אין עם איז מיר איין חידוש גלייך זייא האבין זיך ניט גילאזט. צוא דעם דריטען מאל זענין זייא שוין אוועק גישווימען. כל זה מדברי העד הראשון הנ"ל כל הנ"ל העיד בפנינו חתומים מטה ה"ה מוהר"ר יהודא במוהר"ר יצחק הנ"ל היום יום ג' כ"א אלול תק"נ לפ"ק

הק' ישראל במה' יעקב

מנחם נחום בהתורני מוה' ישראל

שמואל במוה' אברהם

עוד הגיד לפנינו ב"ד הח"מ ה"ה מוה' דוב בער במוה' יצחק אבי האשה האיך שתיכף אחר ששה ימים מיום השמועה בא אליו אגרת מכפר א' מיטאק מאיש א' ששמו ר' זכריהו איז גישטאנין אין דעם בריוויל בזה הלשון איר ר' בער זאלט קומין צוא פארין להכפר שלי ווארים א"י פין מיין כפר האבין גיפונן אייער איידים פייטיל שווימען אויף דעם וואסער מיט נאך איינים. אין בין גיפארין אין דעם כפר הנ"ל חוקר ודורש צו זיין רעכט, האב איך דיא א"י ניט דער ווישט אין דער היים זייא זענין אנטלאפין גיווארין פין דעם כפר. נאר דער יהודי ר' זכריהו האט מיר גיזאגט אז דיא א"י האבין אים דער ציילט מיר האבין גיפונען דעם פייטיל דעם איידים פין ר' בער בולייוויניצער גיהרגית אין דעם וואסער פריט ווארים דיא א"י האבין אים גיקענט פין לאנג ער פלעגט גייען אויף דיא דערפיר מיט סחורה קרעמירייא. דיא א"י האבין מיר דער ציילט מיר האבין אים גיפינין גאר פריש גלייך ער וואלט הערשט נהרג גיווארין. ער איז גיווארין גישאהין אין האט גיהאט איין שטאך אין הארץ אויך. אזויא האט מיר דער ר' זכריהו דער ציילט וואס דיא א"י האבין אים דאם אלץ גיזאגט אין דער ציילט גם דער ר' זכריהו האט מיר דער ציילט אז דיא א"י האבין אים דער ציילט אז דיא א"י האבין איני מקבר גיוועזין. כל הנ"ל הוגד לפנינו הב"ד ח"מ ולראי' באנו עהח"ת יום ה' פרשת ויגש שנת תקנ"א לפ"ק

נאום דוב בער במוה' דוד זצ"ל

נאום אפרים במוה' ישכר בער זצ"ל

ונאום יוסף שלמה בהרבני מוה' יהודא ליב יצ"ו מוויעלקאניטש

כל זה נגבה ע"פ ב"ד ונעתק אות באות מהגוף ג"ע אשר ת"י והנה מכח הא"י הראשון שאמר להר"י הנ"ל דבר פשוט שאין בדבריו ממש כלל מחמת שלשה דברים. א' שאין מיקרי מסיח לפ"ת מאחר שהר"י הנ"ל הקדים לו שצריך עדות בדבר. וגם זה נסכם מכל הפוסקים היכא דהזכיר הא"י שם אשת פ' לא הוי מסיח לפ"ת דדוקא גבי מי איכא בי חיואי דלא מזכיר שם אשת המת. אבל הכא עיקר דבריו ויסוד היה שאמר בשעה זו על זו האשה למה לא תנשא ומה גם הדבר השלישי שהרי לא סיים מה נעשה בסופם כי לא ראה רק תחלת המעשה. שהגזלנים הכניסו לרובה מהקנה השריפה. אבל כמה וכמה יש שמתרפאים ממכה זו. וכמעט רובם לחיים וזה אין צריך לפנים. אך בא"י השני הגזלן הלז המבואר בדברי העד שהוא התחיל לדבר בעצמו ואמר אוי לי מה שעשיתי עם איש פ' חתן ר' בער ואחר שאמר שר' בער הוא אחיו התחיל להסתתר הדברים ומגלה טפח ומכסה טפחיים ולא הזכיר לו המיתה עצמו האיך היה. אך התחיל מסוף המעשה. והנה אף בתחלה היה מקום לפקפק אם זה נקרא מסיח לפ"ת מאחר שהזכיר לו שהוא אחיו כמבואר בקונטרס העגונות בשם הרר"י בן לב בסוף חלק א' דכיון שאמר לו שהוא אחיו הוי כאילו שואל אותו אם לא שמעת ממיתתו מ"מ בכאן שתחלה התחיל הא"י לדבר בעצמו מדברי המת ואף שהאמירת אחיו הוי כשאלה לא גרע ממה שמבואר בש"ע סעיף פ"ו א"י שהסיח לפ"ת אע"פ ששאלו אותו אח"כ נקרא מסיח לפ"ת. והר"י בן לב הנ"ל איירי שמקודם שהתחיל הא"י לדבר אמר לו שהוא אחיו ואף שלכאורה י"ל שהפוסקים לא קראו בתחלה למסיח לפ"ת אלא א"כ התחיל ואמר מעשה המיתה עצמה ומדברי ש"ע נראה כן שכתב אח"כ בדקוהו עד שיפרש כל המאורע

וכן משמעות מדברי האשר"י סוף יבמות שכתב בזה הלשון שמעינן מינה דהיכא דמתחיל הא"י מסיח לפ"ת אע"ג דמהדרין ומגילינן למילתא מיניה שפיר מיקרי מסיח לפ"ת ולישנא דהדר משמע שכבר אמר והדר מגילינן מיניה כדי לידע בטוב המאורע. ודברי הרש"י בגמרא כיון דחזיתינהו בכיא אמרו לו א"י חבירינו כתב רש"י בלשון זה והיינו מסיח לפ"ת דקודם ששאלוה התחילה לומר משמע דהתחלה לדבר בעלמא לא לגוף המיתה הוי התחלה. אך הש"ע הכריע כמשמע מדברי הרא"ש אבל בנ"ד שלא הזכיר הא"י דבור מגוף המיתה מקודם שהזכיר לו הר"י שהוא אחיו אפשר בכי האי גוונא לא חשיב מסיח לפ"ת אף שהא"י התחיל בו מקודם. לפי פסק מהר"י בן לב

אך לפי דעתי הקלושה נראה דהחילוק בנידון דידן לדברי מהר"י בן לב דשם איירי שהלכו שניהם יחדיו ופגעו בהא"י ותיכף התחיל היהודי לומר להא"י הנה היהודי השני שעמו הוא אחיו של פ' ובזה נתן הא"י בדעתו למה היה לו להזכיר שהוא אחיו של פ' אם לא לחקור על הדבר וא"כ ההתחלה היה לא מצד האחוה אלא מצד הזכרת שם פ'. ואולי באופן אחר הזכיר לו שם פ' מקודם באופן שיהיה המשמעות שחוקר על הדבר ודאי נמי לא מהני אבל בכאן ששם האחוה שהזכיר לו לא היה מקום להחקירה שתידוק מיניה הא"י שרוצה לחקור ממנו ואדרבא הא"י נתן בדעתו ע"ז כאילו הוא מיירא אותו על דבר המעשה שעשה והשיב לו שאין הוא מתיירא ממנו ובאמת כך היה במדינה זו שאף אם היה יהודי ידע בטוב שהוא הרג אותו לא היה יכול לעשות לו כלום. ומהגם שהא"י סבר שהוא מבין מדבריו דבר ההריגה שאמר לו מה אתה יכול לעשות לי בשביל זה א"כ ודאי אין מקום כלל לומר שהא"י גילה אח"כ ממיתה כמעיד בדבר מחמת חקירתו כיון שסבר שהוא ידע כבר מזה: