שו"ת ר' משולם איגרא קפד

אילו הייתי יודע דיש לה' רפואה כו'. זה הוי רק לעז ולא מן הדין וא"כ כיון דהוי לעז ולא מן הדין לא שייך קודם הכתיבה כנ"ל דכיון דאמרינן כן דאסורה לא אתו להוציא לעז

והנה לפי ס' הרמב"ם א"ש דס"ל דהוי הדין דאומרים לו אמור לה מפני זה אני מוציאך. וא"ש מ"ש לעיל דהוי עיקר החשש דפסול ובטל הגט וא"כ אומרים לו מקודם דאסור להחזיר ותו לא הוי ביטול וכס' הר"י קורקס דלעיל (אות ט') ואפילו בל"ז י"ל דהא מנא ידעינן דיאמר כן לה בשעת מעשה דיהא נימא לו מקודם וא"כ מוכח כס' הרמב"ם דהוי הדין דיהא נימא לה מפני זה אני מוציאך. וא"כ מ"ה אומרים לו מקודם ודע שאין אתה רשאי להחזירה. ואפ"ל (ק) דשמעינן דאומר זה מקודם וא"כ בודאי יהא אומר זה אח"כ או דחוששין כיון דשמעינן דאומר זה מקודם דלא יהא נימא אח"כ. אך עדיף טפי לדעת הרמב"ם דהוי עכ"פ לכ"ע משום פרוצות צריך לומר לה כך משום זה אני מוציאך רק דאין אסורה משום פרוצות רק בשביל קלקול והכל כדלעיל

והנה בלא"ה א"ש משום דהב"י בא"ע כתב בסימן קמ"ג כתב הרא"ש בתשובה כלל ל"ה כל המתנה בתחלת המעשה ובשעת גמר המעשה לא הזכיר התנאי אמרינן על דעת הראשונה וכו' ועיקר דכיון דעכ"פ לה אמר כן והוי תנאי גמור

ולפי מ"ש לעיל י"ל הא דגבי וסת לא אמרינן השתא הוא דאיברות וגבי לא היו לה בנים אמרינן השתא הוא דאיברות. והנה באמת אם נימא כמ"ש לעיל אות ב' דכונתו דיקפיד כשישמע. וא"כ ממ"נ [גבי בנים] מאי הוי לטובה שלו וא"כ הא כיון דלא מהני רק מה דהוי לטובה שלו הא לא"ה לא הוי כמו מעכשיו. וא"כ כ"ז דלא תלד לא יודע דהוי בת בנים. ואלא כשילדה אם יהא נשאת לאחר ואסורה לו בלא"ה כדין סוטה דהוי דעה בש"ע א"ע דאם נשאת בטעות ג"כ אסורה לבעלה הראשון מדרבנן ורק שתלד באנוסה ובפנוי' והוי אונסא דלא סליק אדעתי' והוי הדין בש"ע חו"מ והוא בכתובות דף ב' דאונסא דלא סליק אדעתי' מסתמא לא מתנה על זה משא"כ בוסת שפיר משכחת דיתקן הוסת קודם דיהא נשאת לאחר ויהא לה רפואה ומש"ה שפיר לא מהני גבי וסת השתא הוא דאיברות: [שו"ת מהגאון הק' בעהמ"ח סידורו של שבת

] בעזה"י יום ה' פ' ויגש תקנ"א לפ"ק

אל ארז אשר בלבנון. גודל ענפי צלו להתלונן. פריו נמצא כזית רענן. יפה תואר נוה שאנן הוא ניהו כבוד הרב הגאון המפורסם אור העולם. אספקליא המאירה. מנורה הטהורה. נהירין ליה שבילין דאורייתא כאור הבהיר. צבי עטרת תפארת ישראל מחצבת סנפירין נ"י ע"ה פ"ה כבוד שמו נודף משמן המורק מוהר"ר משולם יצ"ו נ"י. לא ידעך עד ביאת ינון שמו אב"ד ור"מ דק"ק טיסמניץ והקרייז סטאניסלאווער סימן יב

מה מאד דרכי להתרחק ולישב כמטחוי קשת מלהכניס ראשי בדבר השאלות אלו אשר קוטב סובב על גודל החומר א"א. ועתה שראיתי בצרת האשה האומללה הלזו הנעצבת בזה על בעל נעוריה שיצא עליו קול שנהרג זה כמה שנים והיא יושבת שוממה וטפלי תלוי בה והנה הארץ אשר נעשה בה מעשה ההריגה היתה תח"י ממשלת ישמעאל שדרך המוצא הרוג בממשלתו היה מסתיר הדבר בתכלית הסתירה. כי כשנודעו הדברים היה מגיע לאוצר המלך ממדינה ממון סך מסויים הנקרא דמי ההריגה ע"כ כל מוצאו היה משליכו למים. להיות מכוסה מן העין ולבו לפומא לא גליה לדבר בו פעמים. ולא היה באפשרי למצוא תעלה לאשה הנאסרה בכבלים. אך עתה שגברה יד הקיר"ה ונעשה הוא מושל בארץ ההוא התחילו המון העם לספר בדבר המתים בין החיים. והזדמן הדבר ששמעה האשה הנ"ל בספר לה שהתחיל לצמוח ולהתגלות. ויהי כצעקה האשה במר נפשה להזדקק על הדבר לשמוע ולהבין אולי תוכל להעלות עזר למכתה. לא יכולתי להפליגה בדברים ועשיתי זאת לגבות העדות לפני שלשה. ואמרתי להוציא חלק אי אפשר אין לי טוב כי אם להציע הדברים ולאחוי קידה לפני שר התורה. נגד פני המנורה, להאיר דברי העדים ומעט הנופך הנוסף מדעתי הקלושה. והוא יבין בשמועה על בירור הדברים להקימה כיד ה' המשכיל עליו

וזה דבר העדים, והנה הדבר הראשון אשר העיד העד ה"ה המרומם התורני מוהר"ר יהודא ליב איך ששמע מישמעאל אחד דבר המת. ואף שלפ"ד לא הייתי צריך לכתוב דבר ההוא כי לכאורה אין בו תועלת העדות כלל ואין לדיין לעשות זאת לקבל עדות שאין מועיל כלל. אך מאחר שנכתב כאן דברי עדות המועילים אמרתי אכתוב דבריו כמו שאמר אולי יצטרך דבר זה לאיזה אומדנא

וזה דבר הגביית העדות שהועתק אות באות מגוף הכתב

במותב תלתא בי' דינא כחדא הוינא כד אתא לקדמנא ה"ה המרומם כבוד מוהר"ר יהודא ליב במוהר"ר יצחק אחי אם של האשה הנ"ל ואמר לנו בזה הלשון. איך האב גיהערט מפי ישמעאל א' ער איז גיקומען צו מיר אין כפר אריין האט ער מיך גיפרעגט ווארום נעמט דיא אשה קיין מאן ניט האב איך אים משיב גיוועזין זיא טאר קיין מאן ניט נעמין ביז עדות וועלין זאגין וויא ער איז נהרג גיווארין האט דער ישמעאל משיב גיוועזין ווען איך זאל קיין מורא ניט האבין העט איך דיר דער ציילט וויא דיא זאך האט זיך גיפירט ער האט זיך גיזוכט איין אורט וויא ער זאל דאם וואסער פריט אריבער, אזויא האבין ג' גזלנים אים באנעגינט אין האבין אים אוועק גיפירט אין חאשטש אריין אין האבין איין מאל אויס גישאסין האבין זייא גישריגין בקול יללה האבין זייא נאך אמאל אויס גישאסין אין זייא אריין אין איך האב גיזעהין אין דער נאך בין איך אוועק גיגאנגין אין בין ווידער גיקומען אויף דעם אורט וויא מען האט זייא ממית גיוועזין האב איך זייא ניט דער ווישט דער נאך בין איך גיזעסין אין איין כפר דאס אנדערע יאר איז צוא מיר