שו"ת ר' משולם איגרא קפג

כנ"ל (מ) א"כ במעכשיו אין צריך לדיני תנאי והכל כדלעיל

(ז) והנה מה שהקשו על הטור דהשמיט הך דין דאם כנס אין מוציאין מידו. וי"ל דהא אם התרה בו אמרינן דהוי כלכתחלה ואסור ובכאן הא אומרים לו הוי יודע דאסורה לחזור וא"כ יוציא דהוי לאחר התראה. ואך הסוגיא דיבמות דף כ"ה קאי משום פרוצות ואין צריך לאמור לו דאסור להחזיר ולא הוי התרה בו. משא"כ לפסק הלכה דפסקינן כלישנא דקלקולא וכמ"ש הרב המגיד הטעם דהסוגיא דמקשה דרבנן אדרבנן קאי משום קלקולא וכן הסוגיא גבי נדר ברבים ורבנן כתבו התוס' בחד תירוץ דקאי למ"ד משום קלקולא וא"כ אם אומרים לו הוי לאחר התראה ומש"ה אם כנס יוציא ומיושב הטור

והנה הא דהקשה הב"י על תשובת הרא"ש שהביא הטור בסימן קמ"ז דהא להרמב"ם במעכשיו אין צריך לדיני תנאי. י"ל דהא הטעם כמ"ש הרמב"ם פרק ששי מהלכות אישות משום דאם נתקיים התנאי הוי כאילו לא הוי תנאי ונתגרשה למפרע. ומשא"כ בכאן ממ"נ אם אמרינן דהוי שיור בגט ואין מגורשת. וא"כ הוי נתבטל ע"י זה הגט והוי מעכשיו כתנאי אם לענין זה וצריך לדיני תנאי

והנה מהריב"ל אמר דאם כתבו העדים ולא ידעו דיתנה קודם כתיבת התורף לא פסול מהריב"ל חלק א' כלל ד' ומהרי"ט פקפק על זה ואמר מה יועיל דכיון דעכ"פ קודם כתיבת התורף התנה כן

(ח) והנה עי"ל הפי' בתניא כותי' ולתרץ קו' התוס' דמר"מ דמתניתין מוכח אדרבנן. דה"פ דבאמת הוי קשה ליה דרבנן דאילונית וא"כ מוכח דלא ס"ל הטעם דקלקול רק משום פרוצות. ותירוץ דרבא דצריך לאוקמי' בתרי טעמי רישא בדכפלי' וסיפא בדלא כפלי' זה לא רצה הש"ס לאוקמי בתרי טעמי כמו דאיתא בסוגיא הש"ס דאוקמי' בתרי תנאי ולא בתרי טעמי (נ) ורק דמצי לתרץ כאן באמר כאן בלא אמר ומסתמא אמר משום תקנת חכמים לאמר בשעת מעשה [ולא הוי תרי טעמי]. או דזה דוחק לאוקמי' רישא דכפלי' לתנאי רק בכאן באמר משום זה וסיפא בלא אמר. אך א"כ קשה ממ"נ אם ס"ל דתנאי ומעשה בדבר אחד מועיל. וא"כ מאי מהני מה דאומרים לו שתיקותיך כו' דילמא כוונתו להתנות כן וא"כ עכ"פ קשה מכתיבה דהא הוי שלא לשמה כנ"ל. ואפילו אם נימא דגם בכתיבה בעינן דיני תנאי. רק הא גילוי מילתא הוי כמו תנאי ואין צריך לדיני תנאי. ואלא דאין מועיל תנאי ומעשה בדבר אחד וא"כ גם לגילוי מילתא אינו מועיל וכמ"ש לעיל דלענין זה אין חילוק לענין תנאי ומעשה בדבר אחד בין גילוי מילתא [דמאי ה"ל למיעבד] כנ"ל (ס) וע"ז מביא ברייתא דדוקא אם הוא אינו מוחל וכדלעיל וא"כ א"ש דאם אין אומרים הוי לטובתו והוי כמו מעכשיו. משא"כ אם אומרים ולא הוי לטובתו וצא מהני מחילה ולא הוי כמו מעכשיו וזה מוכח מלשון הברייתא דדוקא דיאמר אילו היו נותנים כו' הא אם הוי מחל מועיל וא"כ הוי לטובתו להבא וכו' כנ"ל

(ט) והנה עי"ל הרמב"ם דפסק כר"מ דבעינן תנאי כפול ואפ"ה כתב גבי מוציא שם רע ונדרנית אפילו בלא כפלי' לתנאי דאין רשאי להחזיר די"ל קו' התוס' דכיון דהוי הדין כן דמהני כמו תנאי ומאי מהני דאומרים לו דהוי יודע דאין רשאי להחזיר. וי"ל דבאמת ה"פ דהא צריך לומר משום זה אני מוציאך קודם שנתנו הגט. וא"כ הא דבעינן דיני תנאי הוי משום דלא אתי דבור ומבטל למעשה. וא"כ כיון דאמר קודם נתינת הגט משום שם רע ומשום נדר הא לא"ה הוי אפילו נותנים לו מאה מנה לא היה מגרשה וא"כ אינו רוצה כלל לגרשה וא"כ נתבטל הגט והגט קודם הנתינה הוי אמירה בעלמא ושפיר נתבטל אפילו לאחר הכתיבה דהוי דבור ודבור וזה הוי בדין. ומ"ה אומרים לו. והנה הר"י קורקס כתב בהלכות תרומות היכא דבלא"ה צריך לתרום לא אמרינן אתי דבור ומבטל דבור. וא"כ כיון דאומרים לו דאסור להחזיר וא"כ כיון דהדין דאסורה להחזיר. וא"כ לפי מחשבתו דאפילו יהא בתנאי ואח"כ נמי הוי הדין דאסורה לו וצריך לגרש כדין וא"כ כיון דבלא"ה צריך לגרש כדין וא"כ הוי כמו תרומה דצריך לערות זאת עשי' ובכה"ג לא אתי דבור ומבטל דבור (ע) וא"כ ה"פ דאמר רבא והכא בדלא כפלי' לתנאי ולא אמר רישא בדכפלי' לתנאי. אך דגם רישא בדלא כפלי' לתנאי. אך ברישא הוי הכי הפי' אי לאו דאסור להחזיר הוי עכ"פ ביטול על הגט דהוי דבור ודבור משא"כ באילונית הא הוא סבור דהוי ודאי אילונית וא"כ לפי דעתו לא אמר דבטל הגט דהא הוי לשמה והוי הגט דהא בדעתו דהוי ודאי אילונית (כנ"ל אות ד') ומתורץ שפיר קו' הש"ס. ואך הרמב"ם דפסק דכאן מהני בלא אמירה. ומכח קו' התוס' דגבי אין לו בנים אמרינן אנן מי שתקינן וא"כ באילונית אין צריך כלל לדיני תנאי רק גילוי ואומדנא מהני. וברישא גבי מוציא אשתו משום שם רע הוי משום דגט הוי בטל אי לאו הדין דאסורה לחזור לו וא"כ שפיר מתורץ הרמב"ם

(י) והנה אע"ג דהדין הוי דאם קדמו וכנסו אין מוציאין מידו. הא זה משמע דעכ"פ אם לא קידשה מחדש בודאי אסורה לו. והא ראיה דלא הקשו (פ) רק מה הועילו חכמים בתקנתן. הא זה ל"ק דחכמים אסרו דהוי עכ"פ אסורה כמו אם הוי גט ועיין במהר"ם שיף בגיטין זה לא מצו חכמים לתקן דהוי גט בכ"מ אך זה מצי לתקנו דהוי אסורה לו רק אם קדשה מחדש ויהא אמת השם רע זה רק דקדשה מחדש ע"ז אמרינן אם קדמו וכנסו אין מוציאין מידו וכה"ג מביא בשם הראב"ד ביבמות דף כ"ה יע"ש בהרשב"א והרמב"ן ליבמות היטב

והנה לפמ"ש לעיל א"כ באילונית אין צריך לומר לו גמור בלבך משום דבזה קודם הכתיבה לא חוששין דילמא הוי כוונתו להתנות תנאי גמור. דלא הוי מהני תנאי גמור כלל באילונית משום דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד דהא עכ"פ מן התורה אין אילונית צריך גט ואפילו אם נימא דמדרבנן אילונית צריכה גט מ"מ בכה"ג הם אמרו והם אמרו דהוי גט לגמרי וכמ"ש מהר"ם שיף דה"ל לתקן כן. רק דהוא מתרץ דאין להם [כח לתקן כן] וכ"ז אם הוי מדאוריתא משא"כ אם הוי רק מדרבנן הם אמרו והם אמרו. וכן ברואה דם מחמת תשמיש (צ) נמי אפ"ל כמ"ש מהר"ם שיף דבאמת הא דחוששין גבי וסת ולא אמרינן דהשתא הוא דאיברת משום דהוי טען