שו"ת ר' משולם איגרא קפא

נמי בעינן כן. וא"כ מ"ה באילונית הא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד דאם הוי אילונית אין צריך גט. ועיקר הטעם (ש) משום דהוי תנאי הסותר למעשה (ת) ומ"ה לא מהני כלל בדין תורה. רק אם אמר הוי לעז בעלמא. וע"ז כיון דשתק לא הוי לעז. משא"כ שם אע"ג דאין לה בנים בעי גיטא ג"כ ולא הוי תנאי הסותר ומהני גילוי דעת בדין גמור ואין צריך אמירה ואנן לא שתקינן אע"ג דהוא שתק ומתורץ שפיר קושי' התוס'

והנה י"ל דקדוק הלשון דאמר רבא דר"י אדר"י קשיא דרבנן אדרבנן ל"ק. ול"ל לומר דר"י אדר"י קשיא רק דרבנן אדרבנן וכן בתירוץ. ופ"ה שראיתי כן לדקדק הגם דהוי שמביא כ"פ בש"ם כן. מ"מ נוכל לומר דה"פ דבאמת לכאורה י"ל דל"ק דרבנן אדרבנן דבאמת טעמא דרבנן דלא מהני תנאי [גבי אילונית משום] דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד דאילונית אין צריך גט ור"י ס"ל דגם אילונית צריכה גט מכח אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דהוי פלוגתא דרבנן ור"י ומ"ה הוי תנאי מהני דלא הוי בדבר אחד. אך הנה י"ל קושי' הב"י דהקשה אמאי לא מוקי בלא אמר די"ל דהנה הש"ך מביא בח"מ בהלכות (א) דאמר ישא את בתי ויטול ארבע מאות אע"ג דלא הוי כדין תנאי וכתב הרמב"ן דלא בעינן דיני תנאי רק דלא אתי דבור ומבטל מעשה רק בדיני תנאי משא"כ במתנת שכ"מ דהוי רק דבור ואתי דבור ומבטל דבור וכן כתב הפ"י הטעם גבי נדרים ושבועות דאין צריך לדיני תנאי משום דהוי רק דבור בעלמא. וכן איתא ביו"ד סימן ר"כ סעיף ט"ו בהגהת רמ"א דלא בעינן תנאי כפול דלא גרע מכוונת הנודר והוי כמ"ש הפ"י הנ"ל. והנה הגט הוי רק דבור ואפילו לאחר החתימה אבל קודם החתימה הוי ודאי רק דבור. והנה הרמב"ם כתב דקודם התורף אין רשאי להתנות כלל שום תנאי משום דלא הוי ברירה והוי ספק אצל הסופר אם מגורשת (ב) וא"כ בשלמא אם אמרינן דוקא אם אמר והוי רק קודם נתינה אמר ולא הוי תנאי כדינו דאמר רק למילתא ולא לתנאי. משא"כ אם הוי אומדנא וגילוי מילתא אך גילוי מילתא הוי ג"כ קודם הכתיבה וקודם הכתיבה אין צריך כלל לדיני תנאי ומהני גילוי מילתא בדין כמו גבי מתנת שכ"מ דמהני אומדנא וא"כ מאי מהני דאומרים לו עכ"פ איכא אומדנא דאין צריך כלל לדיני תנאי. קודם הכתיבה והוי הכתיבה שלא לשמה. ותקשי קושי' התוס' כיון דהוי הדין ולא לעז בעלמא רק מן הדין מהני ומאי מהני דאומרים לו א"ו דלא הוי כלל אומדנא ומתורץ קושית הב"י

והנה כ"מ בהרב המגיד דכתב בפרק במיני הלכה י"ז דכתב שם ז"ל וכבר נתבאר דהמתנה בדבר שאי אפשר לקיים כאינו תנאי. והמעשה קיים כאילו לא התנה שאינו אלא כמפליגה בדברים (ג) הא משמע דשאר דיני תנאים לא צריכין [קודם הכתיבה] מדלא כתב בכל דיני תנאים. וע"כ משום דהוי רק דבור. רק זה דהוי אי אפשר לקיימו דהוי מפליגה בדברים ודעתו ג"כ אין לזה ואפילו בדבור לא מהני. אך בסימן קמ"ז מביא הטור תשובת הרא"ש דגם קודם כתיבת התורף בעינן תנאי כפול והוי סותר לזה. וי"ל דשם קאי הרא"ש רק בכתיבה בגט קודם התורף דהוי ליה זכות בגט כן כתב שם הרא"ש להדיא בטעמא וא"כ לפ"ז אם לא הוי כפל ואח"כ דמגרש ונתנה לה ובנתינה לא מהני בלא כפל ולא ה"ל זכות משא"כ הרב המגיד דקאי להרמב"ם ולהרמב"ם אפילו בע"פ פסול דלא הוי לשמה וא"כ אין חילוק. דלא הוי לשמה דהוי דבור ודבור וכדלעיל. שוב אח"כ מצאתי במכתב אליה שדייק מהרב המגיד כדלעיל. והנה מ"ש לעיל דעכ"פ קודם הכתיבה הוי דין גמור. [ולא לעז בעלמא] והנה אם נימא כמ"ש הפ"י דכיון דהוי רק גילוי מילתא אפילו דהוי דין גמור מ"מ מהני מאי דאומרים לו דודאי לא הוי מחשבה שלו וליכא כלל אומדנא (ד) וא"כ שפיר מצי לומר דאומרים לו קודם הכתיבה וא"כ לא הוי גילוי ואומדנא כלל. אך עדיין קשה מאי מהני דהא הוא מגלה ג"כ קודם הכתיבה. אך דאומרים דודאי אין דעתו כן דהא אסורה לו דילמא הוי כוונתו באמת להתנות כן בשעת נתינה תנאי גמור וא"כ יהא שרי לחזור דלא מהני כלל מידי ואח"כ חוזר ולא התנה. אך דל"ק דאם אמרינן דתנאי ומעשה בדבר אחד לא מהני וא"כ בשלמא בשעת כתיבה דלא גמרינן מתנאי ב"ג וב"ר וא"כ אפילו הוי בדבר אחד מהני דכיון דלא גמרינן כלל רק דהוי דבור ודבור אך בשעת נתינה לא מהני וא"כ שפיר יהא מהני ואמרינן דאינו רשאי לחזור ולא הוי תנאי מעליא כלל. וזה הפי' דבאמת בשלמא דרבנן ארבנן בלא"ה ל"ק דהוי אמרינן כדלעיל דפליגי בתנאי ומעשה בדבר אחד אך דקשה מאי מקשה דר"י אדר"י. דהא אפ"ל דאיירי בלא אמר ואמירה היכא דצריך כגון לעיל במוציא משום שם רע ונדרנית דלא הוי בלב מהני רק אמר ואמירה ג"כ לא מהני כיון דלא אמר בלשון תנאי. רק באילונית דלא צריך כלל לאמירה רק בלב מהני משום קודם הכתיבה דהוי דבור ודבור ורבנן לא ס"ל בלב בלא אמירה דמהני. אך דא"כ תקשי מאי מהני מאי דאומרים לו דהא הוי הדין כן וא"ל דאומרים לו קודם הכתיבה מאי מהני דילמא כוונתו להתנות כן בתנאי גמור ויהא רשאי להחזיר ושפיר קשה דר"י אדר"י אך דאם סברא דתנאי ומעשה בדבר אחד לא מהני. וא"כ דילמא לכ"ע ס"ל דתנאי ומעשה בדבר אחד לא מהני ושפיר מהני מאי דאומרים לו כנ"ל ומאי מקשה דר"י אדר"י אלא ודאי דס"ל דאין סברא רק דתנאי ומעשה בדבר אחד מהני וא"כ קשה דרבנן אדרבנן

ולפ"ז עוד מיושב קושי' הא"ז דלעיל דהוי אפ"ל דילמא גם ר"א ס"ל דאדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד רק דמ"ה יחזיר בחקירות חכם אי לאו דגזר זה מפני זה משום דמאי מהני מאי דאומרים לו וכקו' דלעיל. אך באין צריך חקירת חכם שפיר מהני. אם ס"ל כמו ס' המל"מ דמאי דאסור מדרבנן אי אפשר להתיר וא"כ כיון דאסור מדרבנן אע"ג דהוי השתא רק יום שמעו מ"מ אי אפשר להפר אך מ"ה מביא זה דר"י וא"כ תקשי בנדר ע"ד רבים שפיר מהני תקנת חכמים דתו ליכא מצוה ואי אפשר להפר דכיון דליכא מצוה שבין איש לאשתו כנ"ל וא"כ שפיר הועילו. א"ו דס"ל דאין אדם רוצה שתתבזה בב"ד

או י"ל דה"פ דהוי אפ"ל דמאי מהני דהא הוי קודם הכתיבה וכדלעיל והוי דין גמור. וא"ל דאומרים לו קודם הכתיבה. דילמא כוונתו להתנות בתנאי גמור רק דזה הוי רק בהתרת חכם ומשא"כ מאי דאיו צריך רק הבעל והנה רש"י כתב שם בנדרים (ה) בדברי ר"מ (ו) דכיון דיודע שיש נדרים דמפר דממ"נ ה"ל להפר מספק. וא"כ ממ"נ אם הוי ספק לו לא ה"ל להפר דלא הוי השתא יום שמעו והוי להפר ביום שמעו אלא ע"כ דהוי ודאי