שו"ת ר' משולם איגרא יח

בר יעקב ואתיא כרבנן ומיושב קושית הרשב"א הנ"ל על הרמב"ם. ומזה גופא ס"ל להרמב"ם דא"צ מוכח מתוכו דס"ל עדי מסירה כרתי. ומה דמהני עדי חתימה הוה ג"כ בשביל זה דעדי חתימה הוו עידי מסירה כסברת הר"ן בגיטין ע"ש. והנה בשבת אפשר לומר דלמא נ"מ לענין עידי חתימה דמעיקרא חתמו אחרים והם העבירו בקולמוס משום דבאמת איתא בשו"ת נודע ביהודא סי' ע"ו. דהקשה חותני הרב הגאון מהאמבורג זצ"ל אמאי מהני גט שנכתב בשבת. הא הסופר הוא שליח הבעל ואין שליח לדבר עבירה. ותירץ הנו"ב ע"פ שיטת המל"מ דהוא לא צוה בשבת רק סתם. וקשה דבאמת אם תזנה היום או לענין פירות (ז) אלמא דהוה התחלת הגט מיום השבת. וזה לא אפשר בלתי איסורא והוה שליחות לדבר עבירה. מקודם שבת כבר עברה

אך י"ל דמשכחת דהוה גט מאוחר דכ' בו זמן מאוחר אחר שבת. וא"כ אין מתחיל הגט רק לאחר שבת. ושפיר הוי מצי לעשות השליחות דגט בהיתירא. לפמ"ש הראב"ד ז"ל דבמאוחר מתחיל הגט מזמן כתיבה (ח) וא"כ תקשי כמ"ש לעיל דהא לא הוה הגט מה"ת כיון דהוה עדות שא"א יכול להזימה ולא הוה מוכח מתוכו. וצ"ל דשפיר משכחת דכתב בו בזמנו כתבנו ולא אחרינהו. ואזי הוה הגט מה"ת כשר דהיה עדות שאתה יכול להזימה. וא"כ בשבת לא הוה גיטא מכח אין שליח לדבר עבירה. וא"ל דהוה מצי לעשות בהיתירא דהא מהיום בשבת דמתחיל הגירושין אם זינתה או דלענין מזוני ופירי לא אפשר לעשות השליחות שלא באיסורא כיון דכתב בו בזמנו כתבנוהו. ומש"ה ליכא נ"מ רק ולר' יהודא דס"ל דבעי כתיבה וחתימה לשמה ומשא"כ לרבנן. ול"ק קושית התוס' הנ"ל מר' אחא ומתורץ שפיר

אך אם נימא דטעמא דר"י משום דגזר כתיבה אטו חתימה. וכמו דאמרינן בש"ס לעיל דף ג' ע"ב. וכי לא בעי ר"מ כתיבה לשמה מדאורייתא מדרבנן בעי וא"כ שם (ט) הוה הטעם דפטור. דלא הוה מתקן כיון דהוה רק פסול מדרבין מש"ה לא חייב מה"ת

אך י"ל דהוה נ"מ כמ"ש לעיל בד"ה והנה א"ל בשבת כו'. לענין דמעיקרא חתמו אחרים והם העבירו בקולמס. ואין לומר דא"כ קשה דהוה אשלד"ע. י"ל דכל היכא דלא ידע שפיר אמרינן דיש שליח לד"מ ומש"ה א"ר חסדא בפרק הבונה מתניתין דלא כר' יהודה. ומשא"כ לפסק הלכה דפסקינן כמ"ד דאפילו לא ידע השליח מ"מ אין שלית לד"ע. ותליא בפלוגתא דאמוראי בב"מ (י) גבי כהן שאמר לישראל צא וקדש דתליא אם אמרינן אי בעי לא עביד וע"ש היטב. ומש"ה איתא בכאן לכ"ע פטור: ונתיישב קושית התוס' הנ"ל

והנה לפי אותן דיעות דכתבו רק בלא לשמה מהני העברת קולמוס ולא אם הוי חק יריכות והיא שיטת המרדכי דכתב השני אינו מועיל אלא לעשות לשמה ולא לענין שיעשה אותו לכתב. דלענין גוף הכתב הוה כמו מקודם העברת הקולמוס. וא"כ נא הוי קשה קו' המהרש"א הנ"ל אמאי בעדות לא מהני העברת קולמוס כנ"ל. דאזי צריכין העדים לחתום ומש"ה לא מהני העברת קולמוס דהא מ"מ הוי כתב ראשון לפי שיטת המרדכי. וא"כ הוה כמו שחתמו אחרים ולא עדים. ואך באמת א"כ קשה לפי שיטה זו אמאי רוצה הש"ס לומר בשבת דף ק"ד דלר"י דס"ל לגבי גט שכתבו שלא לשמה מהני העברת קולמוס ה"נ לענין שבת. הא מ"מ מה מהני בשבת דליהוי כאלו הוא כתב כיון דאמרינן דגוף הכתב הוי של הראשון ואמאי יהא חייב. ואפשר לומר דאתיא כר"א וכמו דמוקי הש"ס שם דבאחד על האריג חייב או להשלים שאני. אך בזה אפשר ליישב עכ"פ הא דאתיא בכאן ככ"ע. ולא קשה קושית הש"ש מתניתין דלא כר"י. דא"ל דלא ס"ל כר"א. ובאמת עדיין יש לחלק דלא הוה כאלו כתבו כלל ויש לפטור אם הוה חילוק בין לשמה לחק יריכות כשיטת המרדכי והוה פטור בשבת. א"ו מוכח מש"ס כדיעה דס"ל דמהני גם בחק יריכות העברת קולמוס

והנה מ"ש בתירוץ הראשון (כ) הוה לפמ"ש הפ"י דטעמא דר"י דבעי כתיבה וחתימה לשמה הוה מכת מודה ר"א במזוייף מתוכו. וא"כ ס"ל דעיקר [דגם] הכתובה בעי לשמה. ושפיר מקשה הש"ס מתניתין דלא כר"י. ואך אם נימא דלא כסברת הפ"י רק הטעם משום גזיר' דגזרינן כתיבה אטו חתימה. ול"ק ג"כ לר"י (ל) ומש"ה פסק הרמב"ם דלא כר' אחא משום דהא דבגט אין עדים רשאים לחתום בכתב ע"ג כתב ע"כ צ"ל הטעם מכח דס"ל עדי חתימה כרתי. ואך לדעת הרמב"ם פסקינן עדי מסירה כרתי. ועדי חתימה הוי ג"כ עדי מסירה שוב א"צ להיות מוכח מתוכו וא"כ תקשי קושית המהרש"א הנ"ל א"ו דלא כר"א

ואו י"ל (מ) דמשום הכי לא נ"מ לר"א ב"י בגיטין משום דבכתיבה ס"ל דלא צריך לשמה מן התורה ובחתימה [ג"כ י"ל] דהנה בתשובת הרד"ך כתב דדעת הפוסקים דגבי חק יריכות דהוה חצי אות ממילא ואח"כ גמר האות ע"י כתיבה כשר. וכן גבי לשמה אם הוה חצי אות שלא לשמה וגמר לשמה כשר. וכתב הג"פ (נ) דלפ"ז אף אנו נכשיר מקצת תורף הגט אפילו הוה ממילא רק דנגמר ע"י כתיבה. ותירץ דבעינן בכל אות ואות לחוד בפ"ע נגמר ולא תליא זה בזה ע"ש היטב. והנה איתא בגיטין דף ל"ו ע"א תקנה גדולה התקינו שיהיו מפורשים שמותיהן בגיטין מפני תיקון העולם. ופריך הש"ס ובסימנא לא. והא רב ציור כוורא ור' חנינא צייר חרותא. ומתרץ הש"ס שאני רבנן דבקיאין סימנייהו וכו'. והנה נחזי אנן דרך משל. אם שם העד יוסף בן שמעון בודאי הוה מועיל (ס) עכ"פ כמו סימן. ואין אנו צריכין לכל אות ואות בפ"ע רק לכל החתימה. והוה כמו ציור כוורא או חרותא וא"כ אם הוה שלא לשמה בודאי מהני הגמר דלשמה. דהוה גמר החתימה לשמה כמו נגמר תרותא דמהני. וא"כ ל"צ להעביר הקולמוס על שתי אותיות. ובשבת בעינן שתי אותיות (ע). והנה ר' אשי שם דמתרץ להשלים שאני הי' אפשר דמהני לחייבו מכח להשלים. אך כמו דרבא בר רב הונא שרוייקט הושלםם דף ק"ד ע"ב לא ס"ל הך סברא דר' אשי כן לא ס"ל לר' אחא הך סברת דלהשלים מהני אפילו בכתב אות אחת

והנה לפמ"ש התירוץ (פ) דבעינן שליחות בהחתימה מה"ת. וא"כ שפיר יש נ"מ אפילו ליכא שני יוסף בן שמעון דאז סתמא כשר כמ"ש התוס' בעירובין. מ"מ משכחת דנ"מ היכא דחתמו העדים שלא בשליחות