שו"ת ר' משולם איגרא יז

וליכא אבל הכא לא ע"ש

והרמב"ם פרק ג' מגירושין הל' ד' פסק דגט שנכתב שלא לשמה. ואח"כ העביר עלי' קולמוס לשמה בטל. והקשה הרשב"א (ד) דעכ"פ הוי ספק דהא רב אחא ס"ל דרק גבי שם פסול מפני דהוי כמנומר הא בגט גם לרבנן כשר. וא"כ עכ"פ הוי ספק

וי"ל דהנה התוספות שם דף י"ט ע"א ד"ה דיו על גבי דיו הקשו תימא דהכא משמע דדיו על גבי דיו לאו כלום הוא לענין שבת וה"ה לענין גט. ומשמע דליכא מאן דפליג ולקמן אמרינן כתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה. באנו למחלוקת ר"י ורבנן. ועוד דרב אתא מסיק לקמן דאפילו רבנן מודו גבי גט דכשר [והתוס' שבת ק"ד ע"ב ד"ה אמר] א"כ מתניתין דפרק הבונה דכתב על גבי כתב פטור. אמר רב חסדא מתניתין דלא כר"י ולרב אחא בר יעקב מתניתין כמאן אוקמי' יע"ש ותירצו דלקמן שהכתב הראשון שלא לשמה והשני עושהו לשמה חשיב כתב לר"י ולר"א אפילו לרבנן חשיב כתב גבי גט אבל הכא שכתב השני אינו מתקן כלום אפי' ר"י מודה דלא חשיב כתב והא דקאמר ר"ח בהבונה מתניתין דלא כר"י כו'. דמתניתין משמע לי' דבכל ענין פטור אפילו כתב גט או ס"ת שלא לשמה והעביר בשבת קולמוס לשמה

וי"ל דהנה לכאורה אפי' לפי תירוץ התוס' קשה מאי פריך הש"ס בשבת שם מתניתין דלא כר"י דהוי הפי' של התוס' דנ"מ לענין מעביר הקולמוס. וכתב הראשון הוי שלא לשמה. והשני לשמה דחשיב מתקן בכתב השני. והנה לענין השם של ס"ת לא משכחת כלל קושית הש"ס דלר"י יהא מחייב מחמת מתקן דממנ"פ לענין שוגג דלמא אתיא כמ"ד (ה) חישב לעשות מצוה ועשה מצוה פטור מקרבן. ואלא במזיד ג"כ מצי אתיא כר"י דהנה התוס' כתבו בחולין (ו) דבאותו שחיטה דנעשה בה מומר לא נאסרה. אבל היכי דקיבל התראה גם באותו שחיטה נאסרה. עיין יו"ד סי' ד' סע' ד' ובס' י"א ס' ב' השוחט בשבת כו' אע"פ שאם הי' מזיד הי' מתחייב כו' שחיטתו כשרה. וכמו דמשמע שם בט"ז ס"ק ב' ובש"ך ס"ק ג' שכתבו דאפילו במזיד שחיטתו כשרה. ולפ"ז מה שכתב המחבר אע"פ שאם הי' מזיד. משמע דהשתא אינו חייב מחמת שלא קיבל התראה ומש"ה כשירה הא קיבל עליו התראה לא יע"ש היטב. וכן איתא בפוסקים. והנה המהרי"ק כתב להדיא דאיכא דעת אחד דס"ל דהא דבשבת בצינעה לא הוי מומר. הוי דווקא בפעם אחד אבל לא בכמה פעמים. וא"כ היכי דהתרו בו וקיבל עליו התראה הוי כמו כמה פעמים. ועוד דהא כתב בספר תבואות שור ס' ב' דהיכי דיתפרסם אח"כ אפי' הוי בשעת מעשה בצנעה. מ"מ לכשיתוודע אח"כ והוא יודע שיתוודע אח"כ חשיב פרהסיא וא"כ ה"נ אם התרו בו והוא יודע שיתוודע אח"כ לב"ד הוי בפרהסיא. וא"כ אפילו בצנעה שפיר הוי מומר

וא"כ הא ממנ"פ הס"ת פסולה. דאם אמרינן דבהעברת קולמוס נתקדש השם הוי מתקן והוי מומר. ופסול הס"ת כדין ס"ת שכתבו מומר. דהא מומר לשבת הוי לכל התורה. ואם נעשה מומר פסול כדאיתא בגיטין דף מ"ה ע"ב. וא"כ ממנ"פ פסול הס"ת. וא"כ מס"ת לא קשה לר"י. ורק דנשאר לתירוץ התוס' הנ"מ לענין גט אך אפי' לעניין גט במאי איכא הנ"מ בהעברת קולמוס לשמה אם העדים חתמו מעיקרא שלא לשמה והדר בשבת העבירו חתימתן בקולמוס לשמה קשה הא התוס' כתבו בעירובין דף י"ג ע"א ד"ה אבל דסתמא הוי רק פסול מדרבנן. ואין פסול מדאורייתא רק אם כתבו לשם אחרת לרב אחא בר יאשי' יעש"ה וא"כ ממ"נ במאי איירי בסתמא אין לחייב מדאורייתא דלא הוי תיקון ואי איירי דחתמו [מקודם] לשם יוסף בן שמעון אתר. וא"כ לחד דיעה למ"ד עידי חתימה כרתי. בלא"ה פסול משום דאינו מוכח מתוכו דכיון דיש עוד יוסף בן שמעון וכדאיתא בגיטין דף כ"ד ע"ב אמר רבא זאת אומרת שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת מוציאין שט"ח על אחרים וכו' א"ל אביי כו' אלא מאי אית לך למימר בעידי מסירה ור"א ה"נ בעידי מסירה. ובאמת איכא פלוגתא אם מוציאין שט"ח על אחרים בב"ב דף קע"ב ע"א ואלא בכתובה. וא"כ שפיר משכחת לי' דכתב מעיקרא משום יוסף אחר קודם שכתב ב"ש. וב"ש ליכא אחר. ובשבת העביר קולמוס על יוסף. עדיין קשה מאי מקשה הש"ס דלמא ס"ל כמ"ד עידי חתימה עיקר. וא"כ וכתב הוי חתימה וא"צ כתיבה לשמה. אך באמת מש"ה אמר הש"ס ממנ"פ דלא כר' יהודא דהא ר' יהודא ס"ל בגיטין דף ד' ע"א דכתיבה וחתימה בעי לשמה

והנה המהרש"א ד"ה דיו הקשה דא"כ אמאי בעדים שאינן יודעים לחתום אמרינן קרעינן להו נייר חלק. ולרב אחא יהא מהני כתב על גבי כתב אפי' לרבנן דהא מעיקרא לא הוי מהני דעדים עצמן לא חתמו רק אחרים חתמו שמם. והם העדים חותמים כתב על גבי כתב והוי מתקן בכתב אחרון

וי"ל דהנה הפ"י הקשה דהא בגיטין לא הוי עדות שאתה יכול להזימה. וא"כ אמאי מהני עידי חתימה. כי יש כת ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה. ותירץ משום דעדים במקום שליחות הבעל הוי כמו כתב בכתב ידו דאין צריך עדים וזו ג"כ איתא בבעל המאור. וא"ל דלמא הוי שקר שלא צווה להם הבעל לחתום. וע"ז שפיר יש כח ביד חכמים כמו שעשו חכמים בעגונא במיתת הבעל. דכיון דיש סברא דאמרו העדים אמת. או מכח מלתא דעבידא לגלויי לא משקרי. ואם מכח דדייקא ומינסבא. א"כ גם בכאן אמרו רבנן אומדנא דהוה אמת

אך באמת הא כ' התוס' בגיטין דף כ"ד בד"ה בעדי מסירה כו'. דבעינן למ"ד עדי חתימה כרתי מוכח מתוך השטר דוקא. וא"כ בגיטין אע"ג דמן התורה לא חל העדות דהוה עדות שאי אתה יכול להזימה. אעפ"כ הוה מוכח מתוכו. נהי דאפשר שהם משקרים מ"מ בהך שטר מעידין ורואין אנחנו דחתמו ע"ז האיש שגירש את אשתו. אך בחיתום כתב על גבי כתב אם הם משקרים דלא צוה להם הבעל א"כ לא עשו שום פעולה. דהוה שקר והוה כאילו לא חתמו כלל. משום דמעיקרא הוה כתב והם לא ידעו. א"כ לא הוה מוכח מתוכו דהוה כאילו לא חתמו כלל. דכיון דאליבא דאמת לא עשו שום דבר פעולה בחתימה שלהם במה שהעבירו בקולמוס. אם הוה שקר וא"כ הוה כאילו לא חתמו כלל העדים הללו כיון דמעיקרא הוה ג"כ כתב. וא"כ לא מוכח מתוכו מתוך הגט שהם חתמו. וא"כ כיון דמן התורה לא מוכח כלום ולא הוה גיטא האיך מצו חכמים להכשיר גט מה דמה"ת לא מהני. וא"כ מיושב קושית המהרש"א הנ"ל. ומזה מוכח דלפסק הלכה דפסקינן כר' אליעזר דעדי חתימה כרתי א"כ תקשי קושית המהרש"א הנ"ל. א"ו דלא כר' אחא