שו"ת ר' משולם איגרא קעח

חוזר ומגיד. ואך בכאן הא לא הוי העדות וא"ל הא נ"מ דהא הדין חתם סופר ועד כשר בדיעבד. י"ל דבאמת הא הדין כל כמה דלא נתן ליד הבעל לא הוי עדות ולאחר שהוחתם העדים. והוי עדות בלתו לא הוי עדות כלל

ולכאורה לפי מה שכתב המ"מ בשיטת הרמב"ם דלא מיקרי לכמה כיון דלא מבורר, ובתנאי דתליא ביד אחר, ואין דעתו לקיים כתב הפנ"י בגיטין דכ"ע מודו דתליא בברירה וא"כ אם לא קיים התנאי לכ"ע בטל (ב) משום דהכתיבה אין צריך לדיני תנאי, דהוי רק דבור ודבור. אך אפי' לפי מאי שמצאתי אח"כ בלח"מ (ג) דמחילה ג"כ מהני ומש"ה אם כתבו ומחקו או בע"פ. הוי רק ספק אם בטלו אח"כ (ד)

אך באמת הא דמהני מחילה. הוי הטעם משום דמעיקרא הוי אדעתא דהכי. דאל"כ האיך שייך הטעם הב' דאתי דבור ומבטל דבור. הא אעפ"כ לא הוי לשמה. וא"כ בכאן הא באמת הוא רוצה ג"כ אח"כ לתנאי. אך דהדין דכיון דלא דיבר לתנאי קודם נתינה לא מהני. וא"כ בודאי לא שייך לומר דאין ע"ז התנאי כוונתו. דהא באונס ה"ל. וא"כ שפיר לא הוי גט לפי הך דעה דס"ל דאם התנה בפני אחרים לא הוי ליה ג"כ לשמה זהו חדא מהיתר וכמ"ש לקמן. בשיטת הלח"מ על הרמב"ם

ועוד יש להקל לפי סברת הרשב"א (ה). וכן המ"מ דאם אמר מעיקרא בפני עדים אמסור לה על תנאי זה. וא"כ אם אמר מקודם. בפני עדים אם יחזור לא יהא גט. אמרינן על דעת הראשונה עושה. ובסתם ולא התנה תנאי אחר גם הרמב"ן מודה. ועוד דהוי קשה. (ו) הא לא התנה בתנאי קודם למעשה. הנה לפמ"ש הרמב"ם הוי הפירוש. נתינת הגט הוי עיקר המעשה. ועוד דממנ"פ במעכשיו הא הוי דעתו. דאין צריך לדיני תנאי. ואלא הך דעות דפליגי עליה. אמרינן היכא דאיכא גילוי דעת קודם שא"צ לדיני תנאי. והנה יש להיות מהנך שתי טעמים. דקודם הכתיבה עכ"פ תד טעמא. אך באמת בלא"ה הא יש לומר דהוי כמו אם. כיון דלא אמר בפירוש מעכשיו. (ז) אך באמת זמנו של שטר מוכיח. הא למ"ד דלא אמרינן זמנו של שטר מוכיח. [שוב הוי אם] והנה אם נימא כסברת המ"מ (ח) דלא שייך בזה דזמנו של שטר מוכיח. וא"כ לא הוי מגורשת. אך לפי דעת הרמ"ה לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח. וא"ש הכל. והנה למ"ד דלא אמרינן זמנו של שטר מוכיח. ודבר דהוי לאחר זמן אין צריך לדיני תנאי וכמ"ש הרמב"ם והביאו בש"ע אה"ע עי"ש היטב

והנה ליישב דעת הרמ"ה (ט) י"ל. דבשלמא היכא דכתב בשטר צריך הזמן. וא"ל דלכתוב לאחר ל' הא רוצה בתנאי אם לא אבוא. ולא שייך התנאי דלא אבא רק בתוך י"ב חודש. ולא ידעינן מהאיך הי"ב חודש. משא"כ אם בלא"ה הוי תנאי בע"פ. יסמוך עצמו על העדים. ומש"ה א"ש בגיטין. ועוד י"ל דבאמת הא אנן דלא כתבינן שעות. ואם כתב אותו זמן. שנכתב לאחר ל'. הוי הגט בסוף היום. והוא רצה דליהוי הגט. בתחילת יום

ועוד נ"ל [בעובדא דידן היתר חדש] דכאן כ"ע מודו דמתחיל בסוף היום. דלא שייך סברת הרב רבינו אלחנן (י) דאטו לא ירא היום מן המיתה ובכאן לא שיין זאת. וא"כ שפיר יכול לחזור בו ביום. והנה תכ"ד יכול לפרש דבריו רק דתנאי לא מהני משום דלא הוי כתנאי ב"ג וב"ר. וא"כ ליש דמחל. כמו מחקו לס' הלח"מ וא"כ לא הוי גט: [היות שבאוצר הכ"ק מזקני רבינו זצ"ל מצאתי כתוב חדושים בכת"י קדשו, ונוגה להם שציין זאת נגד השגות הגאון מוהר"א מרגליות ולמען יבין המעיין לאשר ולקיים תשובתו הרמתה לשאלה הנ"ל שמתי להם פה מקום]

והנה מה שכתב לי גיסי הרב המאור הגדול המפורסם באשר שכתבתי לו. שיכתוב לי אם העדים היו יודעין בשעת מעשה קודם שחתמו מן התנאי. וכתב לי גיסי הרב הנ"ל שהעדים נסעו ואינם. באמת העדים גופא אין נאמנים לאורועי הגט. דהא על תנאי [דבתנאי] היו דברינו איכא כמה פלוגתות אם העדים נאמנים וכ"ש היכא דע"י זה בטל הגט לגמרי דאין נאמנין. לדעת הש"ך (א) דאפי' בתנאי היו דברינו אינם נאמנים (אפילו) היכא דכ"י יוצא ממקום אחר

אך דעיקר לשאול להסופר. או אם יש עדים אחרים דידעו מזה. דהסופר והעדים [מסתמא] ידעו והסופר אפי' דהוי עד אחד. מ"מ כיון דהוי לא אתחזוק איסורא נאמן וכמ"ש מהר"ם בהגהות מיימוני ובמרדכי והעדים. הגם שידעו מהתנאי הא הפסול הוי מדרבנן וכיון דמדאורייתא הוי גט האיך תנשא לכהן וא"כ עיקר תליא בסופר ולא בעדים (ב)

והנה מאי דהקשה גיסי הרב המאה"ג המפורסם מל מה שכתבתי בפעם ראשון. הנה זה פשוט דהכי הוא. דהא כיון דהבעל אמר מקודם דאינו רוצה ליתן הגט רק ע"ת וא"כ אם באמת יתנה אח"כ כדין תנאי: אך עכ"פ לא הוי לשמה כיון דהוי על תנאי. ואך כתבתי לרווחא דמילתא כיון שלא התנה השתא בדיני (כדיני) תנאי כפול אמרינן דאין כוונתו לדיני [כדיני] תנאי ע"ז כתבתי דבאמת ז"א דכיון דהשתא עדיין לא הוי מעשה רק אמירה בעלמא באמירה אין צריך לדיני תנאי והראיי' שהמ"מ וכן הרשב"א כתבו רק דקודם הכתיבה לא הוי תנאי אם מתנה על מה שכתוב בתורה. הא שאר דיני תנאי לא קפדינן

והנה הל"מ כתב דהיכא דאח"כ מחל לתנאי הוי ספק. משא"כ בכאן דהא לא מחל דבאמת דברים שבלב הוי אח"כ בשעת נתינת הגט אך דאין מועיל וכמ"ש הפנ"י בקידושין גבי גילוי מילתא דהוי דברים שבלב

והנה מה שהקשה עלי במה שכתבתי מקידושין. באמת כוונתי דנאמן דהוי טעות במה שנתן הגט. דבשוגג היה דהיה כוונתו עדיין שלא לנפול עדיין הגט לידה

והנה נידון שכתבתי שהתנה ע"מ שתמתין עליו ג' שנים והנה זה לכאורה לא משמע כלל תנאי שלא הוי הגט רק דלא תהא מותרת להנשא לאחר רק שתמתין עליו