שו"ת ר' משולם איגרא קעו

דברי אשר כתבתי גם בפעם ראשונה ושני' ואעפ"כ יסכים להתיר בתנאי שכתב רומעכ"ת שיסכימו עם רומעכ"ת עוד גדולי הוראה אזי אחרי רבים להטות: הכ"ד א"נ דש"ת באהבה רבה ואהבת עולם

הקטן אלכסנדר סענדר מרגליות סימן ט העתק משו"ת הרא"מ, תשובתו השניה לרבינו אא"ז זצ"ל

כתב רומעכ"ת וז"ל (א) וגם ממה ששואל מעכ"ת מכאן נמצא וכאן היה משיטת הרמב"ן בקונטרס העגונות סימן נ"ח ובתשובת צ"ץ מבואר יותר. דאם אמר המקום שיצא משם או שהלך לשם מהני. אם לא הוחזק לנו אחר ששמו כשמו שהלך למקום ההוא או שיצא ממקום ההוא מהני שמו לחוד אף בלא שם אביו עכ"ל האחרונות קשה מן הראשונות. דהרי רומעכ"ת הביא ראיה משיטת הרמב"ן ולזאת אנא מותיבנא תיובתא כלפי הנאי דמר משיטת הרמב"ן. וכעת רומעכ"ת רוצה להסתייע ולעשות סניגור לדבריו מדברי הצ"צ. וכל מי שיש לו עינים לראות יראה שכל דברי הצ"צ בתשובה הנ"ל סובב והולך בשיטת הרא"ש שהוא החולק בשיטה זו על הרמב"ן. דשיטת התוס' להרא"ש דבעובדא דיצחק ר"ג טעמי' דרבא דלא חייש לתרי יצחק משום דס"ל דשיירות מצויות ולא הוחזקו לא חיישינן. ורמב"ן ורשב"א ס"ל דשיירות מצויות אף בלא הוחזקו חיישינן רק טעמי' דרבא משום כאן נמצא. ומ"ש מעכ"ת אף דאין ברירה עכ"פ הוי ספק (ב). האמת אם נתקיים אח"כ הוי ספק. משא"כ אם לא נתקיים התנאי בודאי פסול ממ"נ אי אמרינן ברירה הוברר הדבר שאינו גט. ובאם אין ברירה לא הוי גט כלל מתחלתו ומ"ש מעכ"ת עוד שכוונתו היה כיון שגילה דעתו קודם הכתיבה רק על אופן זה אף דלא פירש בדבריו בכל דיני תנאי היה דעתו דקודם הנתינה יפרש באופן המועיל לדיני תנאי ונמצא תלוי הדבר אי אמרינן ברירה. והא ראיה שהמ"מ לא תפס בה' גירושין פ"ח די"ו. רק שצריך להיות תנאי שאפשר לקיימו ולא שאר דינים. כי באם לא אפשר לקיימו הוי רק כמפליג בדברים. ואין בדעתו כלל לתנאי ולא בשאר דיני תנאי. רק חששתי פן יאמרו דתנאי כפול ג"כ לא הוי גזירת הכתוב רק דהוי ג"כ כאילו לא התנה כלל ומפליג בדברים. לזאת הבאתי ראי' משליח דא"צ תנאי כפול וע"כ מטעם גזירת הכתוב. וכך היא גזירת הכתוב ובשליח א"צ תנאי כפול עכ"ל

והנה מלבד כי הרואה לשונו שהגיע אלי יראה שאין סובל בשום אופן פירושו שפירש דבריו עתה. אמנם אף לפי שפירשו עכשיו ג"כ דבריו תמוהין. תחלה מה שהביא מחלוקת רש"י ותוס' בפרק מי שאחזו לא ידעתי מה ענינו לכאן. ומ"ש וז"ל. בחמת דעת רש"י פן בגיטין דאף אם לא נתקיים הוי ספק גט אי אמרינן אין ברירה. אמנם התוס' חולקין על רש"י יעו"ש בגיטין פ' מי שאחזו עכ"ל. דברים תמוהין הן, דמעולם לא עלה על דעת רש"י לומר דלאחר שנתברר שלא נתקיים התנאי יהיה הגט ספק. דהרי גמרא ערוכה היא תני ובלבד שימות. פי' רש"י בהדיא דאם נא מת חייב חטאת. זולת שהרשב"א בחידושיו ותוס' לשיטת מהרש"ל עשו מזה קושיא על רש"י אבל אליבא דאמת גם רש"י מודה דאם לא נתקיים התנאי אינו גט כלל כמבואר בברייתא. והפ"י יישב קושית הרשב"א ותוס'. (ובאמת הרואה בסוגיא יראה שדעת רש"י דאף דאין ברירה ועד המיתה הוי ספק מגורשת. אמנם אם לא מת אף הבא עליה קודם חייב חטאת) ותוס' והרשב"א הקשו בזה על רש"י במי שאחזו בדף ע"ג בד"ה תני ובלבד שימות. וכן היא ברשב"א דלשיטתי' היה ראוי לומר אף שלא מת כלל הוי ספק מגורשת. אמנם תוס' לדינא כתבו דאם אין ברירה אף בנתקיים התנאי אין הגט חל כמו שהביאו ראיה מעירובין. אבל בלא נתקיים התנאי אליבא דדינא אין כאן מחלוקת. אמנם מלבד זה דבריו תמוהין מאד. דלפי מה שהניח הנחה דנידון דידן הוי כאילו התנה ולא נתקיים התנאי. לא ידעתי לאיזו צורך הוצרך להקדים דברי המרדכי ופ"י ומחלוקת מהר"י בי רב ומהר"ל בן חביב באם גילה הדברים בפני אחרים. ומה צורך לעשות ממ"נ אחרי שדעתו דנ"ד הוי כאילו התנה ולא נתקיים התנאי. מה חילוק יש בזה בין דעת מהר"י בי רב ובין דעת מהר"ל חביב. דהרי כ"ש לדעת מהר"ל חביב שיכול להתנות בפני אחרים כ"ש דאם לא התנאי הגט בטל. ומה צורך להביא דברי הפ"י שכתב דאף למאן דפליג על הרמב"ם מודה בתנאי שאין בידו לקיים דאין להזכיר קודם כתיבה מטעם ברירה. דאף אם נימא דמותר להזכיר תנאי קודם כתיבה פשוט דהגט בטל אם לא נתקיים התנאי, ומי לא ידע בכל אלה. ועוד שהרי רומעכ"ת כ' וז"ל. וא"כ בנ"ד לדעת מהרי"ט דמהני תנאי בפני עדים אחרים. הרי כאן הגט פסול כיון שגילה דעתו קודם לפני הרב התנאי הוי כאילו התנה בפני עדים אחרים קודם הכתיבה. דלא הוי לשמה עכ"ל. הרי נראה בעליל דכוונתו היה לפסלו לדעת מהרי"ט מטעם לשמה ואי כפירושו עכשיו דכוונתו דהוי תנאי גמור ולא נתקיים התנאי א"כ אין חולק בזה ובודאי הגט בטל אליבא דכ"ע. ואם כוונתו היה דאפילו לשיטת מהרי"ט מלבד כי א"א בשום אופן להעמיס כן בלשונו. אמנם מלבד זה אין כאן רבותא לשיטת מהרי"ט כאשר כבר כתבתי דמעולם לא חלק רש"י על זה עם התוס', ומהגם שרומעכ"ת לא הביא כלל בתשובתו ראשונה לא דברי רש"י ולא דברי תוס' גם מ"ש מעכ"ת שלא הגיע לידי מ"ש אח"כ לגיסו הרב דק"ק טשארטקוו. אם אמנם כי אמת הדבר שלא הגיע לידי כי אם תשובתו ראשונה. אמנם אף לפמ"ש מעכ"ת עכשיו, לא אוכל לירד לסוף דעתו במ"ש הטעם הוא פשוט כיון דגילה דעתו קודם הכתיבה רק על אופן זה אף דלא פירש בדבריו כלל דיני תנאי היש דעתו דקודם הנתינה יפרש באופן המועיל לדיני תנאי ונמצא תלוי הדבר אם אמרינן ברירה עכ"ל. מה שפשוט בעיני מעכ"ה דלא בעינן ת"כ קודם הכתיבה כל שבדעתו להתנות קודם