שו"ת ר' משולם איגרא קע

כדי להגיד התנאי קודם שיגיע הגט לידה והאיש ההיא מרוב צערו. הפיל הגט לידה תיכף. בשעה שכלה מלדבר הנוסח ה"ז גיטך וכו' קודם שאמר התנאי: תשובה

והנה יש לצדד ולהתיר. האמנם שלא אחליט הדבר להתיר עד שישלח לי המכתב בלשון לע"ז נוסח לשון הבעל. כאשר דבר לאשתו בשעת הגירושין. וכעת אני דן כפי לשון המכתב שלפני

בשריותא דהאי איתתא יש לצדד היתר משבעה

טעמים

(א) בהקדים דברי המרדכי בגיטין פרק מי שאחזו איך מצאנו ידינו כו' בכל הגיטין הנתונים על תנאי בשכיב מרע. הא קיי"ל דאין ברירה. ותירץ שבדבר שסופו להתברר אמרינן יש ברירה. והפנ"י בגיטין פ' מי שאחזו (א) כתב דאף להנך דפליגי אהרמב"ם וס"ל. דיכול להזכיר תנאי. קודם הכתיבה מ"מ בתנאי דאין בידו לקיים (ב) מודים דאין להזכיר קודם הכתיב' כדמוכח מהא דאמר לסופר. כתוב לאיזה שארצה אגרש דפסול (ג) וידוע מחלוקת דמהריב"ל ומהרי"ט. דמהריב"ל בתשובה ח"א. כ"ד. דבעינן דוקא שיתנה בפני העדי חתימה. אז פסולי אבל כשהתנאי היה בפני עדים אחרים, אינו פסול. ומהרי"ט בתשובה סי' יו"ד כ' דגם כשהיה בפני עדים אחרים מהני התנאי לפסול דתלי בדעת הבעל. כיון דגילה דעתו בפני עדים, דאינו מגרש רק על תנאי, שוב לא הוי הנתינה לשמה

וא"כ בנידון דידן לדעת מהרי"ט דמהני תנאי בפני עדים אחרים הרי כאן הגט פסול, כאן שגילה דעתו קודם בפני הרב התנאי, הוי כאלו התנה בפני עדים אחרים קודם הכתיבה, דלא הוי לשמה, ומה שהרב אמר לו הס לא להזכיר, אין בדבריו כלום. כל כמה דהבעל לא ביטל תנאו בפירוש, מה לנו באמירת הרב, והבעל בודאי לא ביטל התנאי קודם הנתינה כדרך שמבטלין, כמבואר בסדר הגט ס"ק ל"ו [ל"ז] שלא יאמר בלי שום תנאי, וא"ל דהא גם בפני הרב לא היה תנאי כפול, ז"א דכיון דהכתיבה מטעם שליחות, והתנאי היה קודם הכתיבה, הא כתב הב"י בסי' ל"ח, בשם הר"ן דגט הניתן ע"י שליח א"צ תנאי כפול, הגם שהכה"ג חולק עליו הובא בבדק הבית סי' ל"ח, מ"מ נראה סברת הב"י נכונה, לפי מ"ש הפנ"י בגיטין (ד) דהא דבעינן כפלת התנאי הוא משום דאחי דבור התנאי ומבטל המעשה, אבל נגד משוי' שליח דבור ודבור הוא, ואתי דבור ומבטל דבור, וא"צ לשום תנאי [כפול] וא"כ בנידון דידן דנתבטל התנאי, ודאי דהגט פסול אפי' אי יש ברירה דהרי הוברר דהגט אינו גט דנתבטל התנאי

(ב) דהרשב"א גיטין ד' ע"ה כתב, וכ"כ הרא"ש בתשובה והובא בתשובת ב"י חלק אהע"ז דיני גיטין שאלה י"ג, דאם עשה התנאי בפני עדים ואח"כ גירש בפניהם אמרינן דעל תנאי הראשון נתן, וא"כ כאן דהב"ד שאמר בפניהם שרוצה לגרש על תנאי, היו בשעת הגירושין אמרינן דעל תנאי הראשון נתן, ואף דהתנאי לא היה כפול, מ"מ כיון דהב"י בסי' ל"ח (ה) כתב דאם אמר כתנאי ב"ג וב"ר הוי כאלו כפלי', ומינה נראה שאם אמר כתקון חז"ל דמהני ג"כ (וכן איתא בתשובת מהרי"ט) וכיון דאמר שאהיה רשאי לישאנה אם אבוא, [תיבת] רשאי משמע ע"פ דין, והוי כאלו אמר כתיקון חז"ל והגם שהח"מ (ו) כתב [דלענין] תנאי קודם למעשה לא מהני זה [שאמר כב"ג וב"ר] ומשמע (ז) דאפי' אם בדבור הקדים מעשה לתנאי דלא מהני (ח) [דזה אינו] דשם הוא מטעם שכתב דהא חזינן שלא התנה כתנאי ב"ג וב"ר שהם הקדימו התנאי למעשה, דהא מה שאמר הרי את מקודשת, ה"ז הקדים המעשה. משא"כ כאן דלא אמר הרי זה גיטך. רק אני רוצה לגרש, אין כאן מעשה כלל, דנימא דהוי מעשה קודם לתנאי

(ג) אפי' אם נימא. דבלשון זה בעינן ג"כ כתנאי דב"ג וב"ר. דלשון רשאי לא מהני, מ"מ הא כתב הרמ"א בסי' ל"ה סעיף ט' גבי שליח שקידש לעצמו דנאמן לומר שטעה (ט) מטעם חזקה שליח עושה שליחותו, וכאן איכא נמי חזקה דעל תנאי הראשון נתן, ונאמן לומר שטעה שרצה לפרש ולכפול בשעת הנתינה, ומכ"ש לפימ"ש הב"י בחו"מ סי' רנ"ו בד"ה תבעוהו והודה דשכיב מרע נאמן לומר שטעה ויוצא בשיירא כשכ"מ דמי

(ד) נראה דאף דתוכ"ד במגרש לאו כלום. מ"מ לפרש דבריו מהני, וכמו"ש הפ"י בב"ק דף ע"ג. וכאן הוי כמפרש דבריו דדוקא בענין תנאי כתב המל"מ (י) דלא מהני מטעם דגזירת הכתוב הוא, משא"כ כאן שלגמרי מפרש דבריו, לומר שטעה ורצה לכפול. ולא דמי לשאר תוך כ"ד שאומר שלא טעה דאמירתו הראשונה היה בכוונה, משא"כ כאן שיאמר שהאמירה ראשונה היה בטעות ועיין נזיר דף ט' תוס' ד"ה אין שאלה כו'. ואף דבנידון דידן לא הוי רק תוכ"ד של מחאת הרב, מ"מ יש לצרף לכל הנ"ל דעת הב"י ביו"ד סי' ר"י דמהני תוכ"ד למחאת אחרים

(ה) ועוד דכאן אפשר דכ"ע מודים דכיון דבודאי הי' דעתו לומר עוד [כפלת התנאי] הוי כמו קודם שהשלים דבריו. ויכול לחזור ומכ"ש לומר שטעה ואף דכאן גרוע גרע בנתינה השני, כיון דגם התנאי שבנתינה השני לא היתה כדין, דהא בעינן תנאי קודם למעשה, והיה צריך שיאמר התנאי בלשון הזה. אם לא אביא ה"ז גיטך, ואם אבוא לא יהא גט. ומלשונו נראה שלא אמר ה"ז גיטך רק קודם התנאי, והוי מעשה קודם לתנאי ולאו כלום הוא לדעת הרבה פוסקים. באבן העזר סי' ל"ח, מ"מ כיון שבין הנתינה לנתינה אמר, שאינו רוצה לגרש רק על תנאי, הרי קידם התנאי לדבור המעשה שאח"כ, דודאי א"צ שיאמר התנאי בדבור אחד, וההפסק אינו מזיק כלום

(ו) ועוד נראה דהא בגיטין [דף ע"ב ע"ב] אמר רב הונא גיטו כמתנתו כו' רק דמסקינן [שם דף ע"ג] דלא כוותיה משום כל דמקדש כו' וא"כ בכהן היה יכול להחזירה, דהא משום הפקעת קדושין נגעי בי' רק דלכאורה דיש לחלק בין שכיב מרע ליוצא בשיירא, דשיירא אין לו זמן קבוע לומר בו אומדנא. ומ"מ כאן דגילה דעתו מקודם זמן שלש שנים יכול להחזיר [אותה]