שו"ת ר' משולם איגרא קסט

דבאמת אפ"ל דהך רגל נחלש בעת דהוי שיעור מועט. לבא ליבשה רק דהם המבי"ט והב"י אומרים היכי דהוי חולה לא מצי לשוט ע' דף ולהרכיב על דף. משא"כ בזה אפשר דהוי מיד צפה (ח). לאחר כך על פני המים דהוי נחלש הרגל בשעה דהוי רחוק מכאן. ואח"כ מיד צף על פני מים. וח"כ מתורץ קושיתו

אך באמת מהרשב"א דהביא המ"מ (ט) דבנתלש הארכובה כגון דראו דהוי מרגל אדם זה. כגון דקשרוהו ברגלו או שראוהו מתחילה ועד סוף ולא נתעלם מן העין עד שהעלו את הרגל. עי"ש ואח"כ שהה כדי שתצא נפשו. ולא מוקי בסימנין מובהקין אזי שפיר תקשי קושית הגאון הנ"ל

(יב) או דאפשר. דשם שנתלש הרגל. תו לא הוי שם המים עמוקים. מעל ראשו. רק דיכול הראש ליהוי מעל פני המים. או דהוי בעת ההיא במחילה של דגים. והמים הביאו הרגל לכאן דהנה בודאי סברתו של הבית יעקב. לא הוי רק אם שהה כדי שתצא נפשו אבל אם לא שהה בודאי גם בחולה אסור. וא"כ דילמא לאחר התלישה. תו לא הוי שהה כדי שתצא נפשו

(יג) והנה הא דכתבתי מכח קורבא. הוי מוכה אפילו נגד החזקה. דהוי בכאן חזקת א"א משום דהא רובא וחזקה רובא עדיף. וא"כ קשה על רבי חנינא (י) דנקט רוב וקרוב רובא עדיף. אמאי לא נקט רבותא יותר דאפי' חזקה עדיף אלא ודאי דחזקה לא עדיפא. וא"ל דילמא הוי בחזקה שוין. וא"כ הדר הוי כמו דליכא חזקה. ולשיטת הרמב"ם. בלא חזקה הוי רק ספיקא מדרבנן אסור. ובדרבנן מהני סימנין

(יד) ואפשר אפי' הנך פוסקים דחולקין על הרמב"ם מ"מ בכאן בספק דאינו מצוי. בודאי הוי רק מדרבנן וכאן כיון דהוי אינו שכיח שיירות. הוי ספק דאינו שכיח. וכן ע"י סימנין הוי אינו שכיח ועיין בסימן נו"ן בש"ך ליו"ד שם מבואר כן

(טו) והנה עוד. הא כתבו התוס' כתובות בדף כ"ב ע"ב ד"ה הבא כו' דחזקה דאשה דייקא ומינסבא מרע לה לחזקת אשת איש. וא"כ לא הוי חזקה מעליא. וא"כ הוי קורבא עדיף דכיון דשויה עם חזקה מעליא. וא"כ נגד חזקה גרוע, בודאי קורבא עדיף מן כחזקה גרוע. הך חזקה דהוי דייקא למינסבא מגרע לחזקה דאשת איש

(טז) והנה מה שכתבתי להקשות על תשובת הריב"ש מהא דב"ב. אח"כ עיינתי היטב בגוף תשובת הריב"ש וראיתי שטעם של הריב"ש הוי משום דהוי תרי חזקות חזקת חי וחזקת אשת איש. ואך באמת הוי רוב נטבעין לאיבוד. אך לפמ"ש הריב"ש הוי תרי חזקות וא"כ בכאן בב"ב ליכא חזקת חי. וא"כ עדיין קשה מאי מקשה אביי לרבה. וא"ל דהכי מקשה כמו דחזינן דשם אפילו דאיכא רובא דעדיף מחזקה. מ"מ היכא דהוי תרי חזקות לא מהני רובא. וא"כ בכאן איכא רובא דרוב חולין לחיים. וחזקת מרא קמא. ומהני נגד החזקה דמת השתא. וא"כ עדיין קשה. הליך שייך ק"ו דהא באמת צ"ל הא דהשתא מת הוי עדיף בלא"ה. מרוב חולין לחיים. וא"כ מאי ק"ו אם מצרפין שני חזקות למיגרע רוב. והוי ק"ו דמצרף לגרע חזקה דעדיף מרוב. ולפמ"ש שם א"ש

והנה באמת מ"ש שם מכח כאן נמצא וכאן היה. או מכח קרוב. א"ל מכח דהוי חזקת אשת איש. דבאמת הא הוי מוכח בפסחים דאמרינן אפילו בדאורייתא. וכמ"ש הפר"ח דאפילו בלא ביטל אמרינן דמסתמא זה הככר הוא שנטל העכבר. אך דמשם לא מצי יליף. משום דהכא הוי חזקת א"א. וא"כ כאן די"ל כאן נמצא. הוי כמו חזקה נגד חזקה. דהא חזקת חי לא שייך. דהא ממ"נ אחד מת. וא"כ הוי כמו דליכא חזקה. וא"כ הוי כמו דהדין להפר"ח בפסחים דאמרינן בודאי זה הוא

(יז) והנה באמת מריב"ש שם בתשו' סי' שע"ט משמע שם. דאם הוי שני חששות דרבנן הוי ברי. אך באמת הריב"ש ס"ל. דתרי חזקות אוקמינן נגד רוב. וא"כ אפי' איכא תרי רובא מ"מ ברוב אחד עכ"פ מן התורה אסור. דתרי חזקות נגדן. אך אם הוי מיעוטא דמיעוטא. אזי הוי רק מדרבנן. ומשא"כ הרמב"ם דלא ס"ל כתשובת הריב"ש. שכתב כל היכא דאיכא רובא. אזי כו' וס"ל דרובן למיתה אזי שרי מן התורה. וכן איתא להדיא במרדכי סוף יבמות. וז"ל בראוהו מגוייד והחיה אוכלת בו. וכן במגוייד לא אזלינן בתר אומדנא. משמע דהוי כמו מים שאין להם סוף מדאורייתא שרי

(יח) והנה מה שרצה חכם א' להביא ראיה מהרמב"ן דיבמות דאמרי' כאן נמצא וכאן היה. ודאי ל"ד. דשם הוי יצחק ריש גלותא. וא"כ דוקא שם שהוחזק בשם זה. ולא חיישינן לתרי יצחק. וע"ז אמר הרמב"ן כ"נ וכ"ה. דאל"כ וכי הוי הדין להרמב"ן. דאם נמצא אדם אחד נהרג בדרך. ולא ידעינן. מי הוא זה. אך ידעינן. דאותו אחד הלך בדרך זה. דתנשא אשתו. זה בודאי אינו. וכן איתא בתשובת צ"צ. דאם מזכיר שמו והלך בדרך זה. אז אמרינן דזה הוא אבל אי לא ידעינן דזה הנהרג הוי שמו כך. לא מהני מה דהוא הלך בדרך זה. ע"ש סי' נ"ח

והנה מאי דמביא הח"צ ראיה מתשובת הרא"ם דבאין שכיח שיירות מהני סימנין. וכתבתי לעיל טעם לסברתו ובאמת נוכל לומר דזה הוי ג"כ טעם של הרח"ש, דכתב דמהני היכא דאין שכיח שיירות. מהני שם דיוב"ש. היינו כמ"ש הריב"ש סי' שע"ט דבתרי דרבנן לא חיישי רבנן וא"כ יוב"ש דחוששין כתבו התוס' בב"מ דהוי רק מדרבנן. והא דלא אזלינן בתר קורבא הוי נמי מדרבנן. ובתרי דרבנן לא חייש. וכמ"ש בריב"ש הנ"ל. וטעם של הח"צ דבדרבנן דבקרוב חוששין. ולא אזלינן בתר קורבא הוי מדרבנן. ומהני סימנין מדרבנן וכמש"ל יע"ש היטיב: סימן ז [לשון השואל

] מעשה באיש כהן שנלקח לאנשי צבא המלחמה. במאמר המלך. ובא לפני ב"ד לגרש את אשתו על תנאי שתמתין עליו משך שלשה שנים וצויתי אותם הם כי לא להזכיר עוד ענין התנאי. עד שאצוה לכתוב גט פשוט. כדעת הפוסקים. ואח"כ כשנגמר הגט. וקודם שמסרתי הגט לידו למסור לאשתו. הזהרתי אותי שלא יניח ידו להפיל הגט ליד אשתו עד שאצוה אותו. ודעתי היה