שו"ת ר' משולם איגרא טז

ומשא"כ הרמב"ם דפסק כר"י דשנים שעשאו מלאכה בזה וזה יכול פטורים ול"ק מטמון [כדלעיל] ומ"ה פסק סתם טמון באש פטור אפילו הוי מעיקרא גלוי ואח"כ לאחר שהדליק הוי טמון

וא"כ ע"כ לר"מ צ"ל דס"ל משום חציו וגם משום ממונא חייב ולא ס"ל לחלק בין ממונא שיש בו ממש לשלהבת דלא הוי ממשא ובודאי לא מצי לחדש פלוגתא בין תנאים ומ"ה פסק הרמב"ם דחייב גם משום ממונא

ולפמ"ש לעיל לתרץ על קו' הנ"י א"ש הא דהוי הדין בירושלמי דגבי שריפת קדשים אע"ג שהדליק מבעוד יום. מ"מ כיון שדולקת והולכת בשבת אין רשאי לעשות כן. א"ש משום דבזה לא שייך בעשותה כולה דכיון דרק בשבת הוי כן גזירת הכתוב ולא בשאר איסורין ובשריפת קדשים לא הוי הטעם בירושלמי משום מלאכה וכמ"ש בס' פ"י בשבת דף כ"ג ע"ב וא"כ א"ש דאין רשאי להדליק ואפי' מבעוד יום ויהא דולקת והולכת בשבת

ולפי"ז דאמרינן דאפילו בע"ש ועיו"ט אין שורפין דהוי כמו דישרוף בשבת ויו"ט וא"כ מתורץ קו' התוס' דהקשו בפסחים בדף נ"ט ע"ב דלכ"ע ל"ל קרא דעולת שבת ביו"ט ת"ל מכת הך קו' דלא ילין תלב תגי עד בוקר הא כל הלילה ילין. אך י"ל דבאמת דאפ"ל דאין הפי' כמ"ש רש"י [לעניין] דאם ירד מעל המערכה להעלותן עכשיו בשבת ויו"ט רק דהפי' דלא ירד ואך דאפילו היכא דהדין אם עלו לא ירד כתב המל"מ דאפשר דבשבת לא יקטיר. ואך דהוי מונח ע"ג מזבח וה"פ דצריך ליטלן דכיון דשריפת קדשים נלמד מעולת חול אין קרב ביו"ט וא"כ אסור גם בע"ש ועי"ט לשרוף בשבת ויו"ט וא"כ מ"ה לא ילין. אך באמת בכה"ג משום הך טעמא גם בלילה אסור (צ) אך ע"ז שפיר משני דהוי י"ד חל בשבת והוי עולת שבת ביו"ט ועולת שבת ביו"ט לא הוי גזירת הכתוב. אך דהיכא דאיכא איסור משום מלאכה כגון להעלותם בלילה לא שמעית דשרי ולכך איצריך קרא לכ"ע דשרי לעשות שריפה לכתחלה ביו"ט משום שבת ומתורץ שפיר קו' התוס'. וא"ל לפי"ז א"כ איכא איסור בל"ה לבער בעיו"ט או בע"ש כסברת הירושלמי (ק) י"ל דהקו' הוא דלר"ל דס"ל אשו משום ממון. או משום דהא סתם מתניתין ר"מ ולר"מ ע"כ הוי כס' הנ"י דבהתחלה הוי כמאן שנדלקה (ר) וא"כ ליכא איסור בע"ש ועי"ט אע"ג שנדלקת בשבת. ובזה י"ל קו' התוס' בשבת ל"ל מושבותיכם דאברים ופדרים או משום אברים של שבת הא אפילו דשבת בי"ה שרי ויו"ט שרי ומכ"ש בשבת, אך י"ל דה"א דרק בי"ה שרי משום דהוי מלאכה דאי אפשר להשהות דנפסול בלינה ואך למ"ד דמעלה ומלינה בראשו של מזבח [מ"מ] ל"ק דהוי הפי' בהא דאמרינן דאפשר [לעשות ביום אחר] דהפי' דממילא [חזיא אבל בכאן צריכין להעלות על המזבח ולא מוכח מיני' שבת בשבת דשם חזיא ממילא]

והנה י"ל קושית הרב המפורסם מוה' צבי באלחויר דהקשה מאי פריך בשבת דף כ"ג ע"ב דפריך אביי אלא מעתה ביו"ט תשתרי דלא שייך שמא יטה והקשה הרב הנ"ל דילמא הוי הפי' שמא יטה והוי איסור משום הבערת קדשים ביו"ט וי"ל דהנה התוס' כתבו לקמן אמאי לא הותרה שריפת קדשים ביו"ט לצורך. והנה תירצו התוס' במס' ביצה בדף כ"ז ע"ב בד"ה ועל החלה כו' דבטל צורך הדיוט אצל צורך גבו' וא"כ ל"ק דל"ש דיגזור שמא יחתה ויטה ביו"ט. דהא באמת לפי סברת התוס' דמס' פסחים (ש) משמע דהיכא דאין דוחה עשה את ל"ת ועשה ליכא מ"ע כלל. ומכ"ש לשאר טעמים דגזירת הכתוב דעולת שבת בשבת ולא עולת כו' או בוקר יע"ש שאר דרשות (ת) וא"כ ממ"נ אם יצרך ויהנה בהטי' וא"כ ל"ש דהוי בטל צורך הדיוט אצל צורך גבו' דהא ממ"נ ביו"ט ליכא מ"ע כלל רק בחול ובל"ה הא לא עושה רק דמקרב הבערה ובל"ה הוי נשרף קודם כלות השבת. ואלא דלא יהנה וא"כ למ"ד מלאכה דמקלקלין פטורין אפילו בהבערה והנה המהר"ם שיף כתב בשבת דאפי' לא מקלקל מ"מ דכיון דלא מתקן מידי לא מחייב למ"ד מקלקלין פטורין וראי' שלו מאיסורי הנאה דבאמת לא מקלקל. אך דכיון דלא מתקן מידי. וא"כ בכאן דכיון דלפי האמת [ליכא בכאן] מצוה במה שמקרב הבערה דהא בשבת ליכא מצוה לבער וקודם כלות השבת שפיר בודאי בל"ה נבערה וקיים מ"ע ואך עדיין י"ל דהא אפילו הוי מתקן לאחרים מיקרי תיקון וכמו דאיתא בפסחים תיקן להוציא מידי אמ"ה לבני נח. אך באמת לרבה (א) אם הוי תיקון לאחרים הוי שרי לרבה מכח הואיל דאי מקלעי אורחים וא"כ ליכא איסור הבערה ומצוה ליכא. אך באמת דכיון דעכ"פ אסורה לחתות דגזרי רבנן אטו שבת ובשבת איכא איסור מן התורה לחתות. וא"כ כיון דאסור ביו"ט עכ"פ לחתות ואם עבר וחתה הוי אסורה מדרבנן וכמו במצטמק ויפה דהדין דאסורה וכן בהטמנה דאסורה דאלמא גם באיסור דרבנן איכא איסורא אם עבר ושהה וא"כ עכ"פ לאורחים אסורה וא"כ לא שייך הואיל דהוי ידעינן דאורחים לא יהנה וכן איתא גבי הואיל ואי בעי מתשיל דכיון דעכ"פ מדרבנן אי אפשר להשאל לח שייך הואיל ויע"ש (ב) וא"כ זה הפי' בש"ס גזירה יו"ט אטו שבת לגזור ולחתות וא"כ לא שייך הואיל דכיון דעכ"פ אסור לאורחין מדרבנן וגזירה שמא יחתה ביו"ט והוי אסור דיחתה בחנם דכיון דלא שייך לאורחין

ובזה מיושב קו' התוס' דגזרינן יו"ט אטו שבת ושבת גופא דרבנן הוי עיי"ש ולפמ"ש ל"ק וכן מתורץ דאמר אביי לקמן דאין שורפין קדשים ביו"ט מקרא ושייך לגזור שמא יחתה ביו"ט ומתורץ קו' התוס'

או י"ל הכי קו' הרב הנ"ל דבאמת לפי הך דעה דס"ל דשריפת תרומה ביו"ט הוי רק מדרבנן (ג) דהוי גזירה רק אטו דרבנן ולא גזרינן ולפי הך דעה דס"ל דהוי מן התורה הוי תירוץ הראשוו הנ"ל: סימן ו [בדין כתב על גבי כתב לענין שבת וגיטין

] גיטין דף ד' אמר רב חסדא גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר' יהודא ורבנן. דתניא הרי שהי' צריך לכתוב את השם. ונתכוין לכתוב יהודא וטעה ולא הטיל בו דלי"ת מעביר עליו קולמוס ומקדשו. דברי ר' יהודא. וחכמים אומרים אין השם מן המובחר. אמר רב אחא בר יעקב דלמא לא היא ע"כ לא קאמרו רבנן התם דבעינן זה אלי ואנוהו