שו"ת ר' משולם איגרא קסז

לא יהא לו כח להנ"צ ע"י הדף ואין לנו כח לאסור אלא לפי דברי ב"י באם העד בהול על נפשו אין עדותו עדות על זה י"ל המבי"ט חולק ועוד דסברת בדדמי לא שייך אלא דמעיד שהוא מת ויש לחוש שמא הוא חי ואמר בדדמי אבל לא אמרינן בדדמי דסובר שהוא נוטה למות והוא שקר שהוא בריא עדיין עכ"ל ב"י ועוד סמוך להתיר ודבריו האחרונים תמוהים מאוד לה"מ. וגם חמיו הגאון אב"ד ד"ק טוקטין צעק עליו ככרוכיא כמו"ש בספרי הנ"ל דהעד שהיא בהול על עצמו אומר בדדמי שהיה נוטה למות. רק מה שהיה לו חולי הוא מחמת אימת הטביעה ורוב הנטבעין הן כן ואפ"ה לא שרינן במשאל"ס והגאון אב"ד דק"ק בריסק התיר והסכים לדברי בית יעקב כמ"ש בבית יעקב וודאי הב"י ואב"ד דבריסק עשו כן אף בהתיר שיש לפקפק עליו במקום המרה ועיגון ואף באשה כשרה יש להתיר בנ"ד וד"ל וזו חששא רחוקה שהאב ובנו ילכו מהספינה מחמת הספלאווי וספרדי אחר ובנו ילכו לספינה הנ"ל ולא יפחדו ושיזדמן שהאחרים יהיו ג"כ ספרדים ויהיה לו בן וז"ל ט"ז באע"ז י"ז ובבית שמואל אם העיד העד שראה שנטבע פלוני ושהה שם כדי שתצא נפשו רק שיש ספק אם המים יש לו סוף או לא נראה לפי עניית דעתי דאזלינן לקולא כיון דאפי' באין להם סוף אם נשאת לא תצא ע"כ. ולא הוי ספיקא דאורייתא רק ספיקא דרבנן ולפני זה כתב באותו הס"ק הוא מ"ח עמפ"ע מהני במקום ספק שקול אם שהה כדי שתצא נפשו או כיוצא בזה אבל באומר נטבע סתם יש יותר סברא דנטבע במים שאין להם סוף כי רוב הנטבעין הם במים שאין להם סוף ע"כ. וקשה דלפ"ז לא מהני מה שמים אין להם סוף הוא דרבנן דנימא דתלינן בנטבע במים שיש להם סוף הא רוב הנטבעין הוה במים שאין להם סוף וכבר כתב המשנה למלך שגגות ושאר פוסקים דהיכי דהרוב מנגד הספיקא דרבנן לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא אלא דבעגונה לא רצו להחמיר אף בכי האי גוונא. ובתשו' מטה יוסף ח"א י"א כתב דלא בעינן ספיקא מתהפך בזה גם כתב דאין חשש שמא איתרמי אלו היו יוצאין ואחרים נכנסים כמותם כמש"ל גם בספק שהה עד כדי שתצא נפשו יש להקל וכנ"ל

יאבי"ץ ס"ט עוד הפעם הגב"ע הנ"ל

העיד העד ה"ה מו' שמחה במו' שלמה שצוה הגאון המפורסם מופת הדור מו' משולם נ"י שיעיד לפנינו בע"פ העדות שיודע והעיד לפנינו פ"ק יארישוב. בי תלתא כחדא הוינא ואמר בתורת עדות באם לא יגיד ונשא עונו ובחרם שאמר הספן מסל"ת כולם נטבעו אלע זענין דער טרינקען געווארין אלע לייט וואס אין דער שיף זענין געוועזין אין דער שיפער האט ניט געזעהן אז איינער זאל ניצול ווערין אין דער שיפער האט געלוגט אויף דעם ווייזער על כל פנים האט עס גווערט דרייא שעה האט ער געזעהן אז דיא שיף איז ניט ארויף געקוממען אין דער שיפער האט נישט געזעהן אז עס איז ארויס געקוממטן איין מענטש ולא ניצל שום אחד מהם ולא ראה משום צד שניצול אחד מהם ועל הווייזער היה רואה השיפער לערך מאה פרסאות ואמר לשמחה שאי אפשר בעולם אז ר' ברוך המבוקש זאל אוועק גיין פון דער שיף וואס ספלאוויש זענין אנגעבינדען געוועזין אין זאל געהן אויף דיא אנדערע שיף וואס דיא דאקטערין ממאהלוב איז געוועזין דארעין כי אם היה בהספינה של הדאקטערין היה ג"כ ניצול והר"ש הנ"ל ציוה בעצמו את ר' ברוך ואביו לטונא והדאקטערין כתבה לגאלאץ שלא בא הספינה הלז לקושטנדינא והיה שם בספינה איש תושב אחד מקושט' הנ"ל ולא בא לקוש"ט והר"ש הנ"ל יודע בבירור שר' ברוך הנ"ל והחברותא היה דרכם שיסעו מגאלץ לקושט' והוא ליוה אותם מגאלאץ ולא היו ספינות אחרות ממקום אחר כי הדרך לידע בגאלאץ אם ראו ספינות ממקום אחר. גם אמר מהר"ש הנ"ל שיכול להיות בקלות שהספלאוויס הרגו להאנשים הנ"ל כי הקרענט נתהפך ובא הספלאוו על הספינה ושהיה שם לערך עשרה יהודים ולא ניצול אחד מהם. גם אמר מהר"ש שבעת שבא האונד גל הים הוא הוא גדול מאד בא הרבה מים להספינה אך יש נקבים בתוך הספינה שהמים יוצאין משם. גם אמר מהר"ש הנ"ל שברוך הנ"ל גנוחי נגח ויליל בעת שנכנס להספינה והיה חלוש מחמת פחד שישמעאל אחד הלך אחריו עם סכין להורגו, אלה הדברים ממש דיבר הנגיד מו' שמחה הנ"ל לפנינו ב"ד ח"מ ביום ו' נ"ט סיון התקנ"ב ל' פה"ק יארישוב וליתר שאת בא מ' שמחה הנ"ל עה"ח ואומר אלו הדברים הנ"ל אמרתי באמת גמור ובאיום גדול מב"ד דקהלתינו ואמת כל הדברים. נאום שמחה בהר"ר שלמה זצ"ל במותב תלתא כחדא הוינא ואתא לקדמנא הנגיד מו' שמחה מגאלאץ והעיד כל הדברים הנ"ל לפנינו ב"ד ח"מ אמר כל הנ"ל לאחר האיום כדת

יצחק אייזיק מגזע שור פ"ק הנ"ל

נאום אהרן במהור"ר צדוק ז"ל

נאום חיים בהר"ר יצחק זצ"ל סימן ו [תשובות רבינו

זצוקללה"ה

] (א) מעשה שהיה במים שאין להם סוף. והנה אודות החשש של הלקט הקמח. דחוששין שמא הוא הלך מהספינה. ואחר הלך בספינה. וי"ל לפי מה שכתבתי בתשובה לעיל דהטעם של הח"צ דמהני סימנין שאינן מובהקין. היכי דאין שכיח שיירות, ולכאורה מתשובת הרא"ש שהוציא הח"צ דינו אין ראיה. דבאמת שני יוסף בן שמעון הוי מדרבנן. לפמ"ש התוס' (א) הא מדאורייתא לא חוששין וסימנין לא מהני מדאורייתא. וא"כ האיך מדמה לזה. ועוד דהא היכי דלא שכיח שיירות ולא הוחזקו לא חוששין בגט. והיכא דהוחזקו אע"ג דלא שכיח שיירות חוששין. ובעינן סימנין מובהקין. ואם נימא דסימנין דאינן מובהקים הוי כמו דלא הוי שני יב"ש, וא"כ הוי לא הוחזקו ולא שכיח שיירות, אלא ודאי דהוי הטעם כמו שכתבתי, דהוי קרוב ושעת חירום לא הוי רובא. וכן הטעם של הרא"ש מכח דהוי תרי דרבנן חשש דשני יוסף בן שמעון מדרבנן, וקרוב דלא אזלינן בתריה הוי ג"כ רק מדרבנן. וכמ"ש בריב"ש סי' שע"ט

(ב) והנה מה שהקשה הפ"ח (ב) על הרשב"א גבי בשר שנתעלם מן העין דאם מצאו בזוית אחרת דאסורא ואמאי גבי חמץ דאם מצא ככר, אמרינן דזה הוא אפילו באיסור דאורייתא דלא ביטלו, וי"ל משום דהנה בספר נודע ביהודה כתב, דהא דלא אמרינן כאן