שו"ת ר' משולם איגרא קסו

דער שיף וואס דער ספלאוו איז אן געבינדען גיווען אין האב גיהערט אליין וואס דער רוז האט דער ציילט וואס דיא שיף מיט דער ספלאוו איז דער טרונקען גיווארין דאם איז אלץ געוועזין פאר מורה גם נאך דעם האט דער דאקטער אויך ארויס געשיקט בריעף וואס זיין האב איז אויך דער טרונקטן גיווארין כל הנ"ל האב איך בעצמי הר"ר שמחה במ"ה שלמה ראיתי ושמעתי אין אויף דעם זאג איך בתורת עדות גמור כל הנ"ל אנחנו ב"ד שמענו מפי הר"ר שמחה במה' שלמה ובאנו על החתום היום יום ב' כ"ו לחדש תשרי שנת תקנ"א לפ"ק

ובק"ק קאלים הסמוך לגבולינו שמענו בית דין מפי שני אנשים שהעידו בשם אחרים ששמעו מסוחרים אינם יהודים שיודעים בודאי שברוך הנ"ל נטבע בספינה שהיה בהם הספלאוויש והספלאוויש דחפו הספינה לים, וע"פ העדים דלעיל היודעים ביותר שמעו להדיא דהספלאוויש באו לתוך הספינה ע"י רות סערה גדול

לכבוד רבינו הגדול כבוד אה"ו מח"ו ידיד ה' וגם בני אדם, ה"ה הרב הגאון הגדול המפורסם מופת הדור, ויראתו קודמת לחכמתו קש"ת מוהר"ר משולם נ"י אב"ד ור"מ ומו"צ בעיר ואם בישראל ק"ק טיסמניץ ובנותיה

העתקתי שנית דברי. כאשר צוה אדוני. הגב"ע בפני עצמן ויש לכוון כל דבריהם. לפי הנשמע היה אחד מאקלים הלז אצל מעכ"ת עבור דבר הנ"ל בלתי הדברים ** של מעכ"ת הרמה. היה לפני האיש הנ"ל. אם אדוני כתב להאיש הנ"ל דבר יודיעני מעכת"ה מהדברים שכתב להרגיש הנ"ל. יצוה לאחד מיוצקי מים על ידו הקדושה להעתיק דבריו שנית ולחכם גדול כמותו מחיין במחוג. מחמת שהבע"ד אץ עלי* קודם שישים מר עינו בנ"ע הנ"ל ובודאי יביא לידו גם הראשון וימסור אדוני הראשון למוכ"ז הוא מקהלתנו ומה שירצה אדוני לשלוח אלינו דעתו הגדולה יתן הדברים הכתובים למוכ"ז דנאמן הוא לשולחיו דברי אהו' מחו' דשחה"ר ומצפה לתשובתו תשובה הרמה וישב יצחק בארץ מגורי אביו ז"ל

אייזיק מזגע שור פה"ק יארישוב

תשובת בני משה האריך מאד בהיתר אשה שנטבע בעלה במים שאין להם סוף היכי דהעד לא שהה כדי שתצא נפשו והוכיח בראיות נכוחות דאף בלא שהה יצא מאיסור תורה. תשובת בני משה י"ד ואח"כ באות תשצ"ג דף פ"ו כתב השתדל תחלה להוציא את האישה בכח העדות מאיסור תורה כנהוג כדי להקל לבסוף בכל ספיקא דאסורא דרבנן דהמיקל לא הפסיד וכתב היכי דאמר פלוני טבע במים אף דלא אמר דשהה סתמא כפירושו דהיינו שהה דאל"כ מנא ידע דטבע וכמ"ש מהרי"ט חלק ב' ל"א. והרב אשכנזי בסי' כ"א דאפי' בלא שהה מותרת מן התורה לדעת הרמב"ם וסייעתו ועכ"פ יש לסמוך אפוסקים דבעד מפי עד י"ל דהראשון שהה עד כדי שתצא נפשו. שוב בא לידינו ספר ג' ספרים נפתחים בו הא' היא אדרת אליהו מהגאון אבד"ק סלניק. והשני פני יהושע הספרדי שהיה בזמן הכ"ג. וחדושי הגאון מהו' יצחק אלמודה מובא תשובה אחת מהרב הנ"ל בתשובת כהונות עולם וז"ל מהו' יצחק אלמודה על אודת האיש אשר נטבע במים שאין להם סוף והעידו עליו שני עברים יודעיו ומכיריו איך ראהו בשעה שנפל לים ונאחז בקאיאק ספינה קטנה והיה טורח לשוט ולהגיע ליבשה ולא יכול לו שהוכה בקאיאק והיה הדם שותת על פניו ונהפכו שליו על ראשו ונטבע ושהה עליו שיעור רב. ופסק גדול אחד להיתר מטעם ספק ספיקא ספק מת מן המכה אשר הוכה בקאיאק דאף אם הוכה זו ביבשה הכל אסוותא בכוויה או ברטיה בתוך המים לית ליה אסוותא דמים מרזו מכה. וא"כ יש ספק שמא מת מחמת המכה ואת"ל לא מת מחמת המכה שלא היה כדי להמית ספק נחנק במים ששהו עליו עד כדי יציאת נשמה. והקשה הרב הר"י אלמודה דכבר כתב בתשובה סי' קי"ט דכולה חדא ספיקא הוא ספק מת איזה סיבה שיהיה עכ"ל. כבר הבאתי בלקוט הקמת בשם כמה שו"ת דבדרבנן מהני אף משם א' וכן ראיתי בשבוע העבר באיזה ספר מגאון אחד עיי"ש [ספר תפארת ישראל הלכות נדה] מה שהביא שם הר"י אלמודה מר"ת אבולפייא וכתב מהר"י הנ"ל דאין לסמוך על הר"א מוורדן דכבר דחיהו מהלכה כל האחרונים ואין להרהר אחריהם [וכל לאו דוקא עיין תשובת מבי"ט ושאר ספרים יאב"ץ.] ועוד דאף הרב הנזכר לא התיר אלא אחר כמה שנים ולא בתוך שנה ולא בתוך שנתיים ע"כ, זה המעשה לערך ששה שנים וכתב הלכות קטנות סי' רכ"א הוא הגאון בעל עץ חיים על משניות הובא לבית הדפוס ע"י בנו הגאון לקט הקמת. ומה שהיה לו דבר שלא כדעת אביו כותב אין דעתי כן. וכתב הגאון הנ"ל בסי' רכ"א וז"ל הוכחתי בכתבים כל מה שהתירו לך חז"ל משלך נתנו לך מן התורה הנטבע בחזקת מת. והם אסרו ואח"כ אמרו דנאמן עד מפי עד. [הג"ה שלי יאב"ץ. אפי' במקום שאמר עמפ"ע מת ולא נטבע מקודם עפ"י עד כשר שיאמר כן נאמן העמפ"ע לומר מת ותקל זו הקושיא ותרצו במ"ש אח"כ וצ"ע יאב"ץ. ע"כ הג"ה] וכן חזקת כל מי שנשתקע שמו שהוא מת ואשתו מותרת מן התורה והם אסרו והתירו בעדית כל דהוא ע"כ כל המחמיר בדבר אינו אלא מן המתמיהין עכ"ל ונדפס בספרי לקוטי הקמת שהעד אמר מפי הגוי המסל"ת בעת שהשיפיר השני הפחיד את השיפיר הראשון בעת שבאו שניהם בים זה מעבר זה. וזה מסטאמביל שיסיר הספלאווים וזה שמעבר זה אמר שתוק שלא. תפחיד הספרדי ובנו ובבית הדפוס נשמטו איזהו תבות וספרדי ובנו יצאו שניהם מגאלאץ על נהר הטונא. ואף שבלקט הקמת בשם חשובה אחת חושש אם ראה אדם שנסע אדם בחד הספינה יש לחוש שהלך מזו הספינה לספינה אחרת. אבל כ"ן הוא חשש רחוק שאמר אחד להשני שתוק שלא יפחדו הספרדי ובנו. וע"כ צריכין אנו לומר לפי"ז שספרדי אחר ובנו בא לכאן ושני הספרדים היה מגאלאץ מסתמא דברו על הידוע ובג"ע מוכח ששהה השני כדי שתצא נפשו בג"ע שבא לפנינו בראשונה

גם נידון עוד עדות שהיה אומר ברוך הנ"ל היה זייער חרוב קודם שנכנס לספינה ובבית יעקב סי' ט' כתב ואם היה לו חולשא בעלמא בתוך הספינה תשוב כחולי גדול ומביא ראי' מתוס' ממש"כ גבי' שבוי' במס' בבא מציעא דמחמת צערא דשבוי' חוששין אנו למיתה. ויש לומר מחמת פחד שהיה להם מחמת הספלאווי לא נרפא מהחולשא כעין שכתבו התוס' הנ"ל ועי' במס' שבת. ועוד הביא הבית יעקב ראיה מהמבי"ט שאם היו רגליו קשורות בלוח שאפי' אם נזדמן לו דף לא יוכל להנצל אין לנו כח לאסור בשביל שהיה חולי [הג"ה יאבי"ץ הב"י חולק על המבי"ט וע' ש"ך חו"מ סי' סמ"ך ודו"ק והר"י בי רב הסכים למבי"ט עין קונטרס עגונות] וכתב הבית יעקב א"כ בנידון דידן שעד אומר שהיה חילי [הגה"ה יאב"ץ. ואף שאמר שהיה נוטה למות כבר כתב בית יעקב שם שיש לומר שלא היו חולי בעלמא כי העד היו צף על פני המים והיה שט להציל את עצמו ולא דקדק היטב. ע"כ הגה"ה] ויש לומר אפי' אם יזדמן לו דף