שו"ת ר' משולם איגרא קסג

[נראה בעליל כי פלפול זה הנמצא בחדושיו ליבמות, עולה בקנה אחד עם תשובתו להגאון הקדוש מהר"מ מקאסוב זצ"ל, בשנוים מועטים, ולחיבת הקודש לא מנעתי מלהציגו כאן]. סימן

(א) במסכת יבמות דף ק"ך ע"א למימרא דסימנים לאו דאורייתא ורמינהו מצאו קשור בכיס כו' והקשה הפ"י דהא התוס' כתבו דשני יוסף בן שמעון הוי רק מדרבנן ומ"ה מהני סימנים דרבנן. וי"ל דהנה הרמב"ם כתב (א) דבאם אין זוכרין לעדות לא הוי עדות. דבעינן דיהא ראוי לעדות. וכו' והנה דעת הפוסקים דאפי' עדות שבשטר כשר מה"ת. מ"מ אלם פסול (ב). דבעינן דיהא ראוי להגיד וא"כ קשה דכיון דבאמת הוי מן התורה חוששין. דלמא ליוב"ש האחר ג"כ נכתב הגט אע"ג דידעינן דהוא [כתב] ליוב"ש זה גט אך מדרבנן חוששין דלמא היה לו גט ליוסף ב"ש האחר. וא"כ מאי אמרת דיהני סימן עכ"פ מדרבנן. והנה איתא בפוסקים (ג) דכשר העדי מסירה אחרים אע"ג דהוי דבר ולא חצי דבר. מ"מ הא כיון דכשר בחדא. לר"א בעדי מסירה ולר"מ בעדי חתימה. הוי דבר שלם. והנה באמת שם בהך ברייתא בגיטין דף כ"ז ע"א תנן המביא וכו' מצאו לאלתר כשר ואם לאו פסול. ורמינהו מצא גט כו' (ד) איכא דאמרי והיא שהוחזקו הוא דלא ליהדר ושם בברייתא איזהו שלא לאלתר כו' אחרים אמרו כדי לכותבו ולקרותו. ומכאן קשה על מה שכתבו בתוס' שם (ה) דלר"מ. דבעינן מוכח מתוכו לא מצו לגרש. היכי דהוחזקו שני יוסף ב"ש. דהא לחד דעה (ו) לא חוששין [רק] אם הוחזקו וא"כ קשה היכי דהוחזקו. בלא"ה לא הוי גט. וא"כ קשה הא בשני יוסף ב"ש צריך בודאי עדי מסירה. וא"כ הוי חצי דבר. וא"ל דבאמת הוו הנך עדים לפנינו א"כ קשה נשיילינהו. אם חתמו עוד על גט ליוסף ב"ש אחר. וזה הוי דוחק לש"ס לומר דלא זוכרין זאת. אך לפי מ"ש הפנ"י מתורץ. ועוד דאי אפשר לומר דאין זוכרין. דא"כ לשיטת הרמב"ם לא הוי גט. דהא כיון דלא זוכרין לא הוי בחקירות ודרישות וכמ"ש

(ב) והנה במ"ש בחדושיי לגיטין. דלהרמב"ם צריך לגרוס דוקא (ז) לגט זה. דאל"כ כיון דאינו מזכיר למי לא הוי גט. דהא אינו יודע ולא הוי ראוי להעיד בע"פ. כיון דאינו זוכר במאי דנוגע בגוף הדבר. והוי דאינו זוכר לחקירות. וא"כ צ"ל דבאמת אין העדים לפנינו. וא"כ קשה ממ"נ אם חיישינן דלמא הוי באמת כתב עוד ליוסף ב"ש הוי חצי דבר

(ג) אך י"ל דבאמת הוי דבר שלם. דהא האישה בעצמה נאמנת לומר דגרשה בעלה. וא"צ לעדי מסירה דרק תכבוש את הגט תהא נאמנת. אך בכאן דנפל. וא"כ אפי' אם הוי האמת דהוי הגט של בעלה. מ"מ הא לא עדיף מאם לא הוי ידעינן רק ע"י עדים הללו. לא מהני משום דהוי חצי דבר. ומכ"ש אם היו העדים לפנינו דלא ידעו. רק דאמרו דחתמו עוד על גט ליוסף ב"ש דלא מהני. וא"כ לא הוי גט אפילו הוי זה הגט שלה. ומשו"ה לא מהני סימנין ופריך שפיר. א"ו דהוי סימנין דאורייתא ומתורץ שפיר קושיית הפנ"י

(ד) והנה זה דוקא להרמב"ם. שכתב דבמאי דהוי גוף הדבר תלוי הוי כמו דרישות וחקירות ולא מהני אם אינו זוכר. יעו"ש בהלכות עדות וע"ש היטב בחדושיי לגיטין. ובאמת בלא"ה זה דוחק לאוקמי דעדים לפנינו ואינן זוכרין אלא ודאי איירי דעדי חתימה אינן בפנינו ומש"ה שפיר מיושב קושיות הפ"י. הנ"ל

(ה) ובזה מתורץ מה דהקשיתי לשיטת התוס' מאחרים דהוי ר"מ דהא דפליגי [האחרים] היינו משום דהוי דרבנן. ונאמן ע"א בדרבנן משום עגונה. וא"כ הא דנקט בסיפא דאם הכירו מיירי דוקא דמצאו בדלוסקמא (ח) ואמאי לא מהימן וא"כ פלוגתא דאחרים אם לא הכירו. ומשא"כ לר' זירא דס"ל דרוב וקרוב קרוב עדיף. וא"כ הוי ג"כ בהוחזקו רק מדרבנן. ואמאי לא מהימן. אלא עכצ"ל דהוי בדדמי (ט) וא"כ שפיר תקשה. ומשא"כ ר' זירא דס"ל בב"ב דהקשה לר' חנינא שם. וא"כ תקשי אמאי לא מהימן ע"א ג"כ בהוחזקו ועכצ"ל דאמר בדדמי ומש"ה שפיר תקשי לאחרים דהוי ר"מ. אלא ודאי צ"ל דס"ל דא"צ הוחזקו. והא דמספקא ליה להש"ס לר"ז אפשר משום דקבל ר"ז לסברת ר' חנינא. וס"ל באמת דרוב וקרוב רוב עדיף. ומתורץ קושיית הרשב"א (י) דהקשה אמאי רצה לומר דפליג ר"ז ארבה וס"ל דאפילו בלא הוחזקו. משום דהוי קשה. הא אם בעינן הוחזקו. האיך ס"ל לאחרים כמה הוי לאלתר, הא לר"מ לא שייך הוחזקו ואחרים היינו ר"מ. אך לרבה הוי התירוץ. הא דבעינן הוחזקו. היינו דבלא הוחזקו הוי רק מדרבנן. ונאמן ע"א משום עגונה ונאמן השליח וא"כ תקשי דמשמע במתניתין דע"א אינו נאמן דקתני בסיפא דמצאו בדלוסקמא [דהפי']. אם מכירו ומשמע הא בלא"ה לא מהימן. ואחרים הוי הפי' אם לא הכיר השליח. ומשא"כ לר"ז הוי הוחזקו ג"כ מדרבנן דרוב וקרוב הוי רוב עדיף

(ו) וא"כ אתי שפיר מה שפסק הח"צ בסי' קל"ד בסופו. דהיכי דלא שכיח שיירות. מהני סימנים דהוי מדרבנן. דהא אזלינן בתר קורבא. וא"כ הוי החשש רק מדרבנן ומהני סימנין דרבנן דאל"כ לא הוי שייך כלל ראיית הח"צ דיליף מתשובת הרא"ש דפסק שם. דמהני בשני יוסף ב"ש. ובאמת חילוק גדול יש בזה. הא לפי חד דעה בשיירות מצויות בלא הוחזקו. לא חיישינן ולא מהני רק. סימנין מובהקים וכן איתא כמה דעות. דשמו ושם אביו מהני. ולא מהני סימנים רק דהוי הטעם כמ"ש. וא"ל דהא משמע מקושיית הש"ס ביבמות דאפי' בחשש מדרבנן לא מהני סימנין דרבנן. וכדהקשה בס' פנ"י. י"ל כמ"ש לעיל לתרץ. ועוד דהוי ספק מדרבנן. ואמרינן דלמא הוי באמת סימנין דאורייתא. ושפיר מהני והוי ספיקא דרבנן לקולא

(ז) והנה בנ"ד דאירע המעשה דהוי סימנין בבגדים. וחוששין לשאלה. ולפי מ"ש הב"ש דהפי' דאם הוי סימנין דרבנן. דא"צ לומר שאלה דבלא"ה לא מהני כיון דהוי מדרבנן. וא"כ ממ"נ לא מהני אם ס"ל כסברת הפנ"י דאפי' בחשש דרבנן לא מהני סימנין דרבנן וא"כ ממ"נ אם הוי סימנין דרבנן לא מהני אפי' בחשש דרבנן. לפי תירוץ הפנ"י על קו' שלו. ואלא דהוי סימנין דאורייתא. וא"כ מוכח דחיישינן לשאלה. וא"כ ממ"נ אסורה. וי"ל דעדיין הוי ספיקא. דלמא באמת הך תירוץ דחיישינן לחיורי וסומקי וא"כ אין מוכרת לומר דחיישינן לשאלה. וא"כ דלמא