שו"ת ר' משולם איגרא קסב

דאל"כ אם לא גרסינן זה. הוי כמו דאין זוכרין ולא מהני כלל עדותן. והארכתי בזה (נ) אלא ע"כ דסימנין דאורייתא וא"כ אפי' אם יעידו דעוד חתמו על גט אחר. מ"מ תהיה האשה נאמנת לומר גרשתני אם תכבשה והאשה יודעת בעצמה ע"י סימנין. ומשו"ה הוי ע"כ סימנין דאורייתא וא"כ באמת באיסור דרבנן מהני סימנין אם הוי דרבנן

(ז) ובזה אתי שפיר בב"מ (ס) דמעיקרא פשט דסימנין דאורייתא מאלא הא דתנן מצא תכריך וכו' ה"נ דניחא לי' ללוה וכו' ואח"כ קאמר רבא את"ל סימנין דאורייתא וכו' ופריך הש"ס הא פשיט לי' כו' ומשני משום דא"ל כדשנינן. ומאי כדשנינן אך ה"פ באמת מעיקרא הוי ס"ל דבאמת לא מהני בדרבנן כלל. רק מכח דניחא ליה למוצא אבידה. וא"כ נ"מ אפילו באיסור דרבנן לא מהני סימנין, רק דשם דניחא ליה אזי מקשה שפיר ממצא ג' שטרות. וכי ניחא ליה ללוה כו' אבל אח"כ אמר דבאמת בלא אומדן הדעת תקנו רבנן מסברא דסימנין נהוי מהני באיסור דרבנן עכ"פ. ואתי שפיר הא דקאמר רבא דכ"ע סימנין דרבנן לחד לישנא. ומאי [דקאמר הש"ס] כדשנינן ר"ל. דהא ממצא קשור בכיס מוכח דסימנין דאורייתא. וע"ז אמר כדשנינן ביבמות אביי שם יעיין שם (ע)

(ח) ובזה שפיר מתורץ. הא דהקשה הרשב"א בגיטין (פ) מפני מה אמרינן דר' זירא פליג על רבה. ואפי' לא הוחזקו (צ) דפליגי אפילו לא הוחזקו כיון דאמרו [שניהם] ברד לישנא וי"ל לפמ"ש לעיל דהנה באמת מה שהקשתי לעיל לשיטת התוס' דבהוחזקו בעינן לר"א עידי מסירה ולר"מ אינה מגורשת. האיך אמרו (ק) אחרים דהם ר"מ כו'. אך י"ל דבאמת הא הרמב"ם (ר) פי' מצאו בדלוסקמא דאם מכירו אם יש לעדים בו סימן מובהק דבעינן הכירו לגט וגם סימנין. הא הכיר לחוד לא מהני וח"כ משו"ה בעינן דוקא הוחזקו דבלא הוחזקו לכ"ע הוי החשש. אפי' בביירות מצויות מדרבנן ומהני מכירו לחודיה דהא משום עיגונא נאמן ע"א באיסור דרבנן ולא חיישי בדדמי. ומשמע ממתניתין דהכירו לא מהני. וע"ז צ"ל דמכירו משו"ה לא מהני משום דהוחזקו. וג"כ הוי מן התורה ומשו"ה לא מהני ע"א וכן הא דמייתי רבה ראי' משטר חליצה הוי גם כן מ"ה לא מהני ע"א ואחרים באמת דאמרו שלא לאלתר. הוי נ"מ היכי דאין מכירו הכי מתורץ לרבה. ומשא"כ לר"ז דס"ל (ש) דרוב וקרוב קרוב עדיף יע"ש. דפריך לרבי חנינא דס"ל דרוב עדיף. וא"כ בהוחזקו נמי הוי מדרבנן. ואפ"ה לא מהני ע"א. וא"כ תקשי ליה מאחרים דהוחזקו הא לא הוי מוכח מתוכו. וללישנא (ת) דלא פליג (א) אמרינן דקבלו התירוץ מרב חנינא בב"ב שם

(ט) ובזה מיושב שפיר. הא דאמרינן דבעינן שלא עבר אדם אחר. דהקשה הרשב"א הא אעפ"כ לא חשיב שיירות. ולפמ"ש א"ש דבאמת הוי הטעם אי ליכא שיירות הוי קרוב עדיף. וא"כ באמת כ"ז דלא ראינו דעבר אדם אחר. ומשו"ה לא חיישינן רק אם הוי רובא. וכי חזינן ניהו דליכא רובא. אבל מ"מ ג"כ קורבא ליכא. דהא השני שעבר הוי ג"כ קרוב

(י) ובזה מיושב קושית הב"ש בסי' קל"ב סעיף ד' ס"ק י'. דמכאן מוכח דאם עבר אע"ג דלא שכיח פסול. דעכ"פ לא הוי קרוב דגם השני מיקרי קרוב

(יא) והנה לפי סברת הח"צ. א"כ בלא"ה גבי לוה ומלוה. כיון דמלוה יהיב סימן ולוה לא יהיב סימן. וא"כ בכאן הוי כמו דלא שכיח שיירות, דהא ליכא ספיקא רק בין לוה למלוה. ולא בין אחרים וא"כ שפיר מהני סימנין לכ"ע ומאי מקשה (ב) מלוה. אך דבאמת א"ל כן. דזה נפשט היכי דלא שכיח שיירות. וא"כ מה אמר את"ל סימנין דאורייתא דהא הוא רוצה לומר רבותא שלו סימנין ועדים. ושם ליכא ספק רק לבין הנותן סימנין. לבין [זה] המביא עדים. וע"ז הוי ודאי דאורייתא אך י"ל זאת דעכ"פ לבעלי הסימנין בלא"ה מן התורה לא יהבינן ליה. ואתיא שפיר כדשנינן

(יב) אך לפי מ"ש לעיל. דהוי הפי' מכח קורבא א"ש. דלא קשה לשיטת הח"צ מה פשטו מלוה דלא הוי שיירות מצויות ובודאי מהני סימנין. די"ל דעכ"פ קורבא לא שייך בזה וכמ"ש לעיל ליישב קושית הב"ש. ומוכרח כמ"ש לעיל

(יג) ונחזור לענינא דידן. דבאמת מהני בכאן [סימנין] דהוי רק מדרבנן ובדרבנן מהני סימנין. ואפי' אם נימא כסברת הפנ"י. דלא מהני סימנין בחשש דרבנן. וא"כ בכאן בשאלה ממ"נ לא מהני דאם הוי סימנין דאורייתא. וא"כ מוכח דחיישינן לשאלה. ואלא דסימנין דרבנן לא מהני לפי סברת הפנ"י. י"ל דבאמת כמו שכתב הב"ש. דהא איכא עוד סי' בגוץ וארוך והוי ס' דרבנן כאיזו מהתירוצים שבש"ס להלכתא ושפיר מהני

ועוד לפי מה ששמעתי מר' דוד כ"ץ. דמצאו ציצית אצלו ובציצית פשוט דלא חיישינן לשאלה. וכמו דאיתא בק"ע בתשובת מהרי"ט סי' קפ"ג

(יד) והנה מסכים אני להרב המאור הגדול להתיר את האשה הזאת. חדא דהא בכאן יש אומדנות מוכיחות וא"כ איתא אם שואלו ישראל ואיכא אומדנות אם ניסת לא תצא. וא"כ מהני מה דשאל לו העכו"ם אפי' בפני ישראל. וא"כ כיון דהוי מדרבנן לא חיישינן לשאלה. ועוד כמ"ש הרב המאור הגדול המפורסם אב"ד דק"ק קיטוב בשם משפטי צדק ס"ק נ"ד. ועוד דהוי שנים. ועוד כמ"ש הרב הנ"ל. דגיזם ומש"ה לא פחד דכיון דדיניהם הוי שלא יענו אותו ובצירוף כל אלו שריא להנשא

והנה הא דניכר דהוי בודאי ישראל מכח זקן. הוי ג"כ מכח רובא הוי רק מדרבנן. ומהני סימנין

והנה לפי סברת החכ"צ א"ש נמי כדשנינן. דהיינו בכל אבידה. דאע"ג דהוי כמו שיירות מ"מ ניחא לי' לבעל אבידה ובשטרות הוי משום דליכא רובא. ובכאן אם היכי דאיכא שיירות הוי מדרבנן לא הוי רבותא כולי האי. משום דהא בלא"ה לא יהבינן לבעל הסימנין: