שו"ת ר' משולם איגרא קסא

דמפסיד נאמן הנכרי, ומיבמות משמע להיפך וכמ"ש. ואפ"ל לחלק בכה"ג [וגוני] אחריני ומ"מ בנדון שלפנינו אפשר דעכ"פ שייך מסל"ת, דהא הוי אומדנא והוי כמו מסל"ת. אך דהוי גיזם בכאן. אך ע"ז כתב בתשובת הרב ב"י וכמ"ש הרב המאור הגדול הנ"ל. דאם לא חזר לאחר העינוי מהני. אך הא כיון דמכבר הודה (ה). וא"כ הא כיון דהוי בפני ישראל. ולא הוי מסל"ת. אפילו אם שאל כותי לכותי דכיון דלא שייך הך סברא דלא יאמר שקר להרוג א"ע כיון דכבר הודה. ואך הא הגזלן אמר אח"כ בלא שאלה כלל. לפני האשה

הגם דאיתא בתשובת מהר"י בן לב בח"א סי' ו'. מובא בק"ע אם ראה א"י יהודי הולך אחריו ולא הוי כמל"ת. מ"מ הא איתא בתשובת הרב הגדול ב"י מובא בק"ע סימן קפ"ה. יש לחקור אי חשבינן גילוי דעת הא"י לחומרא כלו' שראה הא"י שרוצים לשאול אותו וכו' ונראה דכיון שהסיח לפי תומו ולא אמר רק מת לחוד אך אמר שאר דברים ג"כ שפיר חשבינן מל"ת

אך דעדיין יש לפקפק. מהא דאיתא בק"ע מתשובת מהריב"ל חלק שלישי סימן ס'. ואם בא לבית ודבר אל האשה. יש להחמיר כאלו אמר לאשת פלוני. וא"כ בכאן שדבר לאשה לא חשבינן מסל"ת כן היה נ"ל

(ב) ועתה נלך אל מ"ש הרב המאור הגדול המפורסם אב"ד דק"ק קיטוב הנ"ל. בסיומא דשריותא. עוד יש למצוא היתר איך שהובא בש"ע מחפשין אם לא יצא אחר וכו', וכן הביא מתשובת מהריב"ל חלק ג' וכן בתשובת ב"י. ובאמת אין משם ראיה גמורה, משום דשם ידעינן עכ"פ דהוי מאותו עיר. וכאן מי יודיע דילמא מעלמא ומאי הוי דלא שכיח עכ"פ לא אפשר לחפש כל עלמא

(ג) אך מצאתי תקנה. ע"פ מה דאיתא בתשובת החכם צבי סימן קל"ד בסופו. וז"ל וממילא למדתי מדברי תשו' הרא"ש ענין מועיל מאד. לנידון שלפנינו והוא פתח פתוח לרוחה וכו'. ומכ"מ נקטינן מינה. דאפילו ביוסף ב"ש דחיישינן דלא הוי סימן מובהק. מ"מ באתרא דלא שכיח שיירתא מפחד ששעת חירום היה וכו' וא"כ סמכינן על רושם מצח אף שאינו סימן מובהק, ולא חיישינן לאחר כיון שלא הוחזק וגם אין שיירות מצויות וזה כדאי להתיר

(ד) והנה הא דחיישינן לשאלה כתב הב"ש (ו) דהא כיון דסימנין דרבנן אין צריך לומר רבותא הוא שאלה דחוששין. אך ממילא חוששין לשאלה ולא הוי רבותא דלא עדיף מסימנים דלא מהני (ז). וא"כ היכי דלא שכיח שיירות שפיר מהני סימנין, דשאלה הוי כמו סימנין דרבנן ולפי ס' הח"צ מהני. והנה למ"ד סימנין דאורייתא שפיר חוששין לשאלה מן התורה

(ה) אך נ"ל בס' הח"צ. הטעם משום דבאמת אמרינן בב"ב (ח) דרוב וקרוב רוב עדיף. ומקשה הש"ס מהא דוהיה העיר הקרובה וליזיל בתר רובא דעלמא, ותי' הש"ס דיושבת בין ההרים. ופי' רש"י ז"ל שאין דרך רוצחים לבוא ממקום אחר כאן וא"כ זהו ס' הרא"ש והח"צ. דבאמת דכיון דידעינן דאותו האיש הלך למקום. שקרוב אל המקום שנהרג, והוי קרוב, והוי אמרינן דבודאי הוא זה. אך דאזלינן בתר רובא דרוב עדיף מקרוב. וא"כ כיון דלא שכיח הוי קרוב בלא רוב. וודאי קרוב עדיף. ורק דהוי מדרבנן. דאפי' קרוב לא מהני. דהא באמת רבנן אסרו במים שאין להם סוף. אע"ג דהוי רובא וכמ"ש התוס' מס' ב"מ בדף כ'. ומכ"ש דאסרו קרוב דלא עדיף כמו רובא. וא"כ הוי סימנין דרבנן ומהני בחשש דרבנן כן הוי הטעם של הרא"ש והספר הח"צ. ומכ"ש אם נצרף ס' המביט בתקנות עגונות אות רכ"א. דהיכי דהלך בדרך זה ולא נמצא הוי יצאה מאיסור דאורייתא, וא"כ הוי בדרבנן שפיר מהני אפי' סימנין דרבנן. וא"ל דילמא ה"ל סימנין דאורייתא וא"כ מוכח דחיישינן לשאלה. י"ל דכיון דהוי השתא ספיקא בדרבנן אזי הוי ספיקא לקולא. וא"כ דילמא באמת לא חיישינן מדרבנן לשאלה רק דהוי כמו סימנין

(ו) ואך הא הפ"י הקשה. על מה דהקשה הש"ס ביבמות בדף ק"כ ע"א ורמינהו מצאו בין כליו הרי זה יחזיר אלמא סימנין דאורייתא ומקשה שם בספר פנ"י דילמא משום דהוי החשש דשני יב"ש דרבנן ומהני סימנין דרבנן ולבסוף העלה שם הפנ"י, דאפילו באיסור דרבנן לא מהני סימנין

אך י"ל קושית הפנ"י הנ"ל. דהנה התוס' כתבו בגיטין (ט) דלר"מ דבעינן מוכח מתוכו לא מצי להתגרש היכי דהוי שני יב"ש. ולכאורה קשה מהא דאיתא בגיטין בברייתא בדף כ"ז ע"ב איזהו שלא לאלתר. אחרים אומרים כדי לכותבו ולקרותו. וא"כ לרבה דס"ל דאין החשש רק היכי דהוחזקו. ואחרים הא הוי ר"מ. וא"כ ממ"נ בהוחזקו בלא"ה פסול. אלא לכאורה מוכח מכאן דלא כשיטת התוס' רק כשיטת הרי"ף והרמב"ם דאין צריך מוכח מתוכו. אך הנה איתא בב"ש (י) הא דנוטלין עידי חתימה (כ) ומסירה ולא הוי חצי דבר. משום דבאמת בחד סגי וא"כ בכאן הא זה דוחק. דאיירי דעדי הגט לפנינו ולא זוכרין אם חתמו עוד על גט אחר או לא. דהא עיקר דלא חיישינן אם יכתוב עוד ליוסף בן שמעון [אחר] זה הוי רק מדרבנן. אע"ג דהוחזקו ושכיחי שיירות. וא"כ פריך שפיר דבשני יוסף ב"ש שפיר קשה. דממ"נ דבאמת מן התורה לא חיישינן לשני יוסף ב"ש. הא מדרבנן חיישינן דילמא איתרמי ונכתב עוד ליוסף ב"ש. וא"כ אם האמת כן והוי העדות בפנינו ואמרו דבאמת חתמו עוד על גט של יוסף ב"ש. ואזי הוי חשש מדאורייתא

והנה לכאורה קשה. בהוחזקו שני יב"ש אמאי הוי מגורשת היכא דאין עדי חתימה בפנינו ויגרש בעדי מסירה אחרים. הא הוי חצי דבר לר"מ, דבאמת עדי מסירה לחוד לא מהני לר"מ: ועדי חתימה לחוד ג"כ לא מהני דמנא ידעינן דהוא מסרה אך באמת הא הוי כולה דבר. דהא אשה בעצמה נאמנת לומר שבעלה מסר לה ותכבוש את הגט. ואשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת וכן כתב בס' פני יהושע (ל) אך בכאן תו לא מהני כלום דהא ממ"נ אם יבואו העדים לפנינו ואומרים דבאמת חתמו עוד על הגט ליוסף ב"ש האחר. א"כ הוי שפיר חצי דבר דהא האשה בעצמה לא ידעה. וא"כ אפי' אם האמת כן דהוי הך גט לא ליוסף ב"ש האחר. רק ליוסף ב"ש זה לא מהני. דהא לשיטת הרמב"ם פ"ח מה' עדות בעינן שיהא ראוי להעיד בע"פ וא"כ שפיר לא מהני סימנין. אם הוי מדרבנן דהא אפי' אם האמת כן מ"מ הוי הגט פסול ובאמת לשיטת הרמב"ם דבעינן דיהיו זוכרין צ"ל דלא גרס (מ) בתירוץ דר' ירמיה דאמרו מעולם לא חתמו אלא על גט אחד של יוסף ב"ש. רק דהרמב"ם גרס לגט זה.