שו"ת ר' משולם איגרא קס

ספיקא דאורייתא ולחומרא אבל כאן אינו אלא מדרבנן כו'. וכן פסק הט"ז היכי דהוי ספק מסל"ת ויש אומדנות מוכיחות דנין להקל ומתירין ובנ"ד בשאלה של אשה זו נשמט שמה מגב"ע איך שהאשה אמרה שיש לו על השטיוול בענדליך של צמר וכן נמצאו וגם הכירה בט"ע חתי' בגד של צמר שהיה כרוכים על רגלו בתוך השטיוול אמרה בב"ד שהכירם בט"ע בודאי שהמה מה שנתנה לו קודם נסיעתו בו ביום וגם סימני מקום קבר שהגיד הערל הוא אומדנא מוכח כדאיתא במהר"ם מלובלין סימן ק"ל גם בגדים שהי' לבוש בנסיעתו אפאנצן של סירק כמנהג דפה ופעלץ וקאפטין נמצא הכל עמו בקבר בלוי' חת"י והלא חששה רחוקה שימצא אצל אחר ג"כ חמשה דברים כמותם כדאיתא בפוסקים שזה אומדנא המוכח גם זה שהכירה בט"ע חת"י בגד שעל רגלו. זולת זה העיד שותף אחד משותפין שהיה ג"כ בעת שנמצא הנהרג והכיר בט"ע חת"י בגד מאפנצין של הנהרג ועוד אומדנא גדול המוכח שהכבשים הנזכרים בגב"ע מב"ד שעמד על המקח הא"י קיראק ביום א' קודם הריגת של ר' ליבל ביום המחרת מהריגה הלך הא"י קיראק להא"י שהיה אצלו הכבשים ואמר לו בשם ר' ליבל שצוה ליתן לו הכבשים ואמר שיבא ר' ליבל בו ביום אחריו תיכף ושחטם תיכף בו ביום. ועתה נתברר אחר הודאת הא"י מקום הריגתו ששחט את הכבשים במקום הרציחה שהיה קרוב למקום דירתו כדי לכסות דם הנהרג. כן הגיד מוהר"ר אלי' גיסו של הנהרג. נוסף לזה האומדנא של הסוס שהיה תועה בכפר שהלך שמה הנהרג. וגדולה מזו שידוע היה לכל שותפיו של הנהרג שר' ליבל הלך בעת שפירש מהם לא"י שטופאנאק ותיכף שנעלם ר' ליבל נחשד הא"י אחר שנעלם ר' ליבל הנ"ל

והנה בק"ע הובא בשם המבי"ט אם נאבד יהודי בדרך שהלך ממקום פלוני למקום פלוני ואחר כך באותו הדרך נמצא הרוג אחד דמדאורייתא תלינן שזה הוא הנאבד דאי איתא שהנאבד ניצול היה נודע מקומו ע"ש. וכן בנידון שנאבד הר"ר ליבל בכפר זה הידוע פה כאשר הלך לא"י הנ"ל וביד הא"י נמצא הרוג שהוא הראה מקום הקבר והעצמות תלינן ג"כ מדאורייתא שזה הוא ומחמת אומדנות הו"ל ג"כ מדאורייתא הוא זה כנ"ל ואם נשאת לא תצא. ובספק מסל"ת יש להתיר האשה כנ"ל מכל הני טעמים. גם בלא"ה מחולקים הפוסקים המ"ב והט"ז פסקו במקום שיש מחלוקת פוסקים בעיגונא יש לסמוך אמקילין אע"פ שהוא יחיד והח"מ ס"ל דוקא רבי' המקילין הולכין אחריהם וכאן המחמירים הם מהריב"ל והראנ"ח והרש"ך והרשד"ם ורבים המקילין כנ"ל ראוי לסמוך ולהתיר האשה הזאת

עוד יש למצוא היתר איך שהובא בש"ע סעיף י"ט אחד יצא עמנו מעיר פלוני מחפשין באותו עיר אם לא יצא אחר משם אלא הוא מתירין את אשתו ופי' בב"ש אם עדים מעידין שהיה מאנשי עיר אזי מחפשין וכו' ואיתא בק"ע תשובת מהריב"ל חלק ג' סימן י"ח בסוף דבריו וז"ל ולפ"ז בנידון דידן סגי אם לא יזכור אדם אחר שנאבד. מדאורייתא האשה זאת תהיה מותרת וכן בתשובת ב"י בק"ע וז"ל יש לשאול כל איש ואשה מהקהל אם זוכרים מיום היותם בסופיאה אם נאבד משם יהודי בסימן זה הבלתי מובהק ואם יאמרו שלא נאבד א"כ הוא בודאי בעלה של זאת וכו'. וא"כ הנה העידו יהודים שהיו בעת הוצאת עצמות מהקבר עדיין היה חצי זקן דבוק בלחי התחתון שערות ארוכות כמו שהי' לר' ליבל ומעורבים בטיט ועוד הגידו שראו נגד השמש והיו שערות צהובות (געל) כמו של ר' ליבל ועכ"פ ניכר שההרוג היה יהודי כי לא נמצא א"י מגודל זקן מעוטא דמעוטא ודבר זה ידוע לי היותי כאן כמה שנים כי אין יהודי ממקום אחר הולך לכפרים שבהרים הסמוכים לכאן כי אם יהודים דפה עשרה או שנים עשר הנקובים בשמותם או מק"ק וויזניצא וכן חקרתי היטיב לאנשי העיר ההולכין שמה ואמרו שאין עובר ונוסע שמה ממקומות אחרים בשנים הללו רק זה כמה שנים בהיות שמה ראנדארס יהודים היו נוסעים לשם פעם אחת בשמיטה מאנשי ק"ק קאליש לקנות סירקאש אבל בלא אנשי"ק מעולם לא נסע שמה מחמת דרכים מסוכנין ומקולקלין ובעתים הללו בודאי אין עובר לשם ממקומות אחרים זולת מכאן ומוויזניצא ולא נחסר מכאן ומוויזניצא אדם אחר בתוך אותו שנה וחצי שנהרג ר' ליבל הנ"ל ומקודם אין לחוש אולי בא שמה יהודי ממקומות אחרים הלא האשה הכירה חתי' בגד שעל רגליו והבענדליך והשותף הכיר חתי' מאפנצין שהיה לבוש בעת שנסע מכאן זולת דחיישינן לשאלה וא"א זולת משנה וחצי אחר שיצא ר' ליבל מכאן ובתוך זמן אין לחוש כי לא נסע בודאי איש ממקום (אחר) לכפרים במשך זה. אם בזה כדי להתיר סניף לצרף להודאת הרוצחים ולהתיר. ובלא"ה כדי וראוי להתיר עפ"י תשובת הנ"ל אך מיראה הוראה אני ולא הרמותי ידי להתיר עד שיסכים רופא"מ אם יוכשר בעיניו ואצפה עד עת בא דבר קדשו אלי. ואליו בקשתי לעיין במילתא דא וימחול על כבודו הרמה ויכתוב תשובה ע"י מוקדם והי' בזה שלום לו ולזרעו: כ"ד הק' מנחם מענדיל אב"ד פה ק"ק קוטב [תשובת רבינו להרב הגאון הנ"ל] סימן

ג'

(א) אודות השאלה כפי שמבואר בשאלה באריכות עתה נבוא לבאר. ומקודם נביא מה שכתב הרב המאור הגדול המפורסם אב"ד דק"ק קיטוב וראיה דס"ת. והנה הגם שהט"ז מחלק בין היכי שיש חזקה. דבחזקה לא אמרינן מתוך שנאמן עליו כו' ואי משום הא לא אריא. דהנה הר"ן כתב בנדרים דף צ' ע"ב. משום דהא מילתא דטמאה כו' כסיפ' לה. תקנו משנה ראשונה דליהמנה וכו' (א)

ואך באמת הא איתא במסכת יבמות (ב) אמר נתגיירתי ביני לבין עצמי דהוי נאמן על עצמו ואינו נאמן על בניו (כו') ואמר רנב"י (הכי קאמר ליה) דלדבריך כותי וקשה אמאי לא מהימן דאי לאו דקושטא קאמר לא הוי אוסר על נפשו, ולא אמרינן מתוך שנאמן על עצמו

ולכאורה נ"ל כך דהא באמת כיון דהוי ליה בידו נאמן. כיון שהיה מכבר בידו וכרבא דס"ל כן וכן הלכה (ג) ואך דכיון דלא א"ל בפעם הראשון תו אינו נאמן. וא"כ משום מאי אינו נאמן משום דהוי אומדנא דלא אמר בפעם הראשון. וא"כ כיון דאיכא אומדנא להיפוך. אזי שפיר מהימן. משא"כ שם ביבמות. ומשו"ה לא קשה קושית הט"ז ג"כ מקדשתיך. ונמצא מכאן קשה. ולמ"ש הט"ז ביו"ד (ד) בהלכות בכור דמביא ראיה מס"ת דכיון