שו"ת ר' משולם איגרא קנט

לא עבדתים לשמן מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ס"ת ופירש"י דבודאי אינו לצער אח חבירו כיון שיודע שיפסיד שכרו קושטא קאמר ואף שהקשה שמה הט"ז בסי' קכ"ז סק"ד מהיא אומרת קדשתני דלא אמרינן דנאמנת לאסור קרובותי' עליו הואיל ונאמנת לגבי עצמה לאסור בקרוביו ומתרץ שמה יש חזקת פנויה א"כ כאן נמי יש חזקת א"א הלא חזקת דייקא מרעא לחזקת א"א. ועוד בקושי' רצה הט"ז לחלק דשמה הבעל מכחיש ולכך לא מהני ודחה דגם בעלה בלא זולת באיני יודע הוי כמו מכחיש ע"ש. אבל בנ"ד כיון דעד אחד מהימן באיני יודע כדאיתא ביבמות זולת כותי דמשקר והואיל שיש הוכחה שאינו משקר יש לסמוך עליו ואין לך הפסד גדול מזה שמפסיד נפשו בעדותו יש להאמינו גם להתיר (וגם העידו על עצמם) מה שכתב הראנ"ח שמוהרי"ק הוא יחיד בדין זה הלא עתה אנו רואין שנמשך אחריו הרב ב"י בתשובתו ומהר"ם מלובלין ומ"ב ותשובת אמונת שמואל והרב השואל שמה וכן הביא בתשובת א"י איזה תשובות ריב"ל ח"א וח"ב וכלם כוונו לדבר אחד דהרוצח נאמן כשהודה קודם יסורי' ועינוי, וגם כשהודה בתוך עינוי הורה בתשובת ב"י להתיר כשלא חזר אחר עינוי ועוד איזה אומדנות ע"ש וכן הורה בא"י בתשובה להתיר אפי' בכה"ג אם יש שם אומדנות ובתשובת מוהריב"ל חולק על הדין של מוהרי"ק שלא להתיר עפ"י הודאת הרוצח מסברא דנפשי' כי אף שהודה שהוא הרגו יש לחוש שמא מאימת היסורין הודה כאשר הובא בק"ע

ולכאורה דבריו תמוהין מנ"ל לבדות אמתלא וחשש בלי שום רגלים והוכחה לדבר כדאי' בכל הפוסקים כאשר הבאתי לעיל שאין לבטל שום מסל"ת מחמת אמתלא שאינו מוכיח וכן פסק הב"ש כותי מסל"ת על אחד שנהרג בערכאות אין לחוש שמא שמע מערכאות כי אין לחוש לשום חשש זולת כשיש רגלים לדבר וכן הובא במהר"ם מלובלין בשם ת"ה כשכותי מסל"ת על אחד שמת והוא אחר ג' ימים אין לחוש שמא אומר מחמת שראה אותו אחר ג' ימים זולת שדנין כפי הגדתו ולא חיישינן לאמתלא בלא הוכחה ומכ"ש בנידון מוהרי"ק שהרוצח הודה שהרג בלא עינוי שהדעת נותן שלא היה לו להודות ע"ע קודם עינוי דבר של שקר לחייב א"ע מאימת יסורין עד שלא יתייסר כדאי' בתשובת ב"י הובא במהר"ם מלובלין ומה ראה על ככה מוהריב"ל מסברא דנפשי' ובפרט במקום עיגון שכתב הט"ז שבעיגון מיתת הבעל שנעלם ולא נודע איה איפה מקרי הכל מקום סכנה ואין לחוש לשום חשש. אך י"ל לפי סברתו של מוהריב"ל דכאן אצל הודאת רוצח מוכח ג"כ שמחמת יסורין הודה דאל"כ למה לו להודות מי הכריחו להודות להתחייב בראשו הגם שנאמר שאין כוונתו להתיר או להעיד מפני מה הודה לחייב ע"ע ע"כ מוכח שהודה מפני אימת היסורין שלא יתייסר וכיון דמוכח שהודה מפני אימת יסורין י"ל שהודה על שקר כמו על אמת כן הוא סברת מוהריב"ל אבל סברת הב"י שעל שקר בודאי לא יודה קודם העינוי לחייב בראשו על חנם והנה במהר"ם מלובלין סי' ק"י בהודאת הרוצח מתרץ זה החשש של מוהריב"ל בסוף התשובה מתחלה הביא דברי ב"י הנ"ל שאין לחוש שיודה קודם העינוי בדברי שקר ולבסוף כתב עפ"י הג"מי שאין לשום אמתלא שאינו מוכח ובנידון דידן אינו מוכח שהודה מאימת יסורין שנוכל לומר שהודה מפני שאינו יכול לכפור שמצאו בידו סחורה והסוס והעגלה של הנהרג ולכך הודה

ולכאורה דבריו צריכין ביאור מה שכתב ובנידון דידן אינו מוכח שהודה מחמת עינוי כנ"ל מה לו לדחוק שנוכל כו' מה"ת נוכיח שהודה מחמת עינוי אך כוונתו כפי דברינו שלכאורה יש הוכחה שמחמת אימת יסורים הודה דאל"כ למה לו להודות לכך כתב שאין כאן הוכחה שנוכל לומר מפני שראה שאינו יכול לכפור לכך הודה. אבל מפני הסברא כדברי ב"י שבודאי לא יודה קודם העינוי. וזה ג"כ כוונת מוהרי"ק דלעיל שכפל בלשונו מתחלה כתב אבל היכי דפשיטא דאינו מתכוין להעיד כי הכא דאנן סהדי דאי יכול לכפור ולהשמט שהיה עושה ומסיק ופשיטא הוא שאם לא היה אמת שהרגו לא היה מודה שהרגו לחייב ראשו למלכות ובודאי קושטא קאמר וכו' והי' די בזה ולמה הקדים אנן סהדי אם היה יכול לכפור ולהשמט שהיה עושה אך בצחות לשונו רוצה נדחות סברת מוהריב"ל שלא תאמר שמא מחמת אימת יסורין הודה אף על שקר דאל"כ למה הודה לחייב בראשו וע"כ מחמת אימת יסורים וא"כ נוכל לומר שמא הודה גם על שקר לזה הקדים אנן סהדי שמחמת אימת יסורין לא היה מודה קודם יסורין לחייב עצמו אם היה יכול לכפור אך שלא יכול לכפור ולהשמט כי בשאלת מוהרי"ק גם כן לא יכול להשמט כאשר הובא אחר כך בתשובת מהר"מ מלובלין דברי מהרי"ק שנמצא ביד הרוצח כליו וספריו של הנרצח ע"ש

וכאן בנידון דידן באשה זו אשת ר' ליב מפה ג"כ לא היו יכולין הרוצחים להשמט ומפני כך הודו ולא מפני אימת יסורים היינו הראשון שטופאנאק שהודה קודם העינוי ג"כ לא יכול להשמט ולכפור היות שנשמט מגביית העדות כנ"ל שקודם הודאתו הודית אשתו של א"י והגידה סימניו שהוא היה בין הרוצחים עפ"י הכאה וגם השפחה משרתת הגידה סימניו נכרין שהוא היה בין הרוצחים אף שלא בבירור אך הגידו לו בפניו ולא יכול להשמט ולכפור ואף שיש לבעל דין לחלוק הלא מבואר בג"ע שגזם לו הקאמיסר בפי' על היסורים אם לא יודה ולכך אפשר שהודה הנה גיסו של הנהרג ה"ה מוהר"ר אלי' שוחט (העיד) שהגידו הרוצחים כלם שהי' שבועה ביניהם שלא יגידו וכן הגידו השנים אחרונים לפני אדון לבסוף כשהודו בעת העינוי ולאחר העינוי ושאל אותם למה לא הודיתם בעת העינוי והכאה שהכתי אתכם ותיכף אחר הכאה והשיבו שהי' שבועה ביניהם שלא להודות אף אם ייסרו אותם ועכשיו שראינו שאין להשמט מוכרחין אנחנו לומר האמת וגם ידוע כאן שהיו בטחונם עפ"י דינא דקיר"ה שלא לענות רוצח כי אם שיודה בעצמו ואין להאריך זולת תוכן הדברים שהראשון הודה מפני הגדת אשתו והשפחה שהגידו בפניו ושנים אחרים מפני הגדת הראשון אחר שבירר דבריו עפ"י סימניו מקום הקבר והביא עצמות הנהרג והגיד הסימן ובדעתם הי' שבודאי לא ימצא הקבר ועצמות הנהרג ומיד שהביאו העצמות שוב לא יכלו להכחישו והודו בע"כ ואף גם זאת בשנים אחרונים שבשעת הכאה שהכה אותם מכת מות לא רצו להודות מפני השבועה ואחר ב' ג' ימים אחר הכאה כשנמצא ההרוג הודו מוכח דקושטא קאמר כאשר הובא בבאר היטיב ס"ק צ"ד בשם משפטי צדק דבכה"ג גם מוהריב"ל מודה להתיר. עוד אי' בא"ש ובמהר"ם מלובלין היכא דיש אומדנות המוכיחות יש להתיר בנידון הודאת הרוצח ולצרוף האומדנות מה שנמצא מהסחורה של הנרצח בגד הרוצח כנ"ל להודאת הרוצח והדין עמהם דאי' בש"ע בשם מהרא"י היכא דיש אומדנות המוכיחות אם נשאת לא תצא והיכא דאם נשאת לא תצא אינה אסורה לכתחלה רק מדרבנן וכיון דהוי מדרבנן נמצא היכי דמספקינן אם הוי מסל"ת או לאו הוי ספק דרבנן ולקולא כמו שמבואר בדברי רמ"א שכתב אי מספקינן אי הוי מסל"ת או לאו הוי