שו"ת ר' משולם איגרא קנח

רק אשאל אתכם ושאל אותם והגידו כלם זה שלא בפני זה איך שהם שלשה הרגוהו ושנים מהם קברוהו הכל כמתחלה

אחר זה הלכה האשה העגונה הנ"ל לתוך בית המאסר אשר הא"י שטופאנאק אסור שם וכאשר באה היא התחילה לדבר עמו מקודם. התחיל לומר להאשה שפכנו דמי בעלך אך כמעט מאד נהניתי על זה שיצא לאור כי מאד הי' לי כבד הדבר על לבי וכמה פעמים בא אלי בחלומי ובקש ממני שאניח אותו לביתו

כל הנ"ל הגידו ה"ה הנגיד מוהר"ר דוד במו"ה יצחק הלוי הנ"ל והאשה אשת ההרוג הנ"ל והא"י אלו הם יודעים אותו מכבר וגם אשתו וגם בכל פעם כששאל האדון מאתם אמרו בפירוש ליבל מק"ק קיטיבע. כל זה הגיד מו"ה דוד הנ"ל. ולראי' באנו עה"ח ביום ב' כ"ו אייר תקנ"א פה ק"ק וויזניצא: נאם נתן בהרבני המנוח מ"ו מרדכי זצללה"ה מפה ק"ק הנ"ל. נאם צבי במהו"רר יקיתואל סג"ל זצ"ל. נאם הצעיר יוסף צבי במוהר"ר אברהם עיבר מק"ק קאסיב. לכבוד אדומו"ר ע"ר נ"י ע"ה פ"ה כבוד הרב הגאון מופת הדור

. הנני שולח לכבוד מעלתו העתק מג"ע בעיגונא דאיתתא אחת מפה ק"ק יצ"ו אשר הלך בעלה לכפרים שבהרים אשר לא עבר בהם זולת אנשי ק"ק יצ"ו כמה אנשים אשר יש להם מו"מ עם א"י ומצד אחר אין לשם עובר ושב והאיש הלז המנוח הרבני ליבל מפה הלך שמה תמיד למו"מ ודרכו להתעכב שלשה או ארבעה וחמשה שבועות ובתחלת חורף שנת תק"נ נסע שמה עם שותפים שנים ושלשה למו"מ ויהי כאשר פירש מהם שמה בכפרים כדרכם שמה שמחפשין כ"א למקום שידו מגעת אצל א"י שהם דרים מפוזרים ומרוחקים זה מזה וביום השלישי שפירש מהם ולא בא ויתמהו האנשים והתחילו לחקור ולחפש בכפר ושלחו לעיר וידעו תיכף שנהרג באומדנות המוכיחות שהי' לו לבא וליסע לביתם כדרכם על יריד וגם אין לו משם דרך לילך בהרים ושום הירהור שילך משם למקום אחר וידעו באומדנא שנהרג והתחילו לחקור אצל איזה א"י לן ואחר החקירה הי' אומדנא על א"י ואחר כך נמצא סוס שלו תועה בדרך כי הי' מתייראין להחזיקו פן יכירו שמה יהודים והבריחו הסוס לשדה והיה תועה בדרך והוחזר לאשתו

בתוך משך הזמן כמה פעמים הי' אשת הר"ר ליבל הנ"ל הסכינה עצמה ג"כ ליסע שמה בהרים לחקור שמה וכששמעה האשה הנ"ל הקול על א"י הנ"ל הלכה אל האדון דכפר אשר נאבד שמה בעלה הוא כפר של בוקווינא ויש שמה קאמיסר וואליק ותפס הא"י וכיסה הדבר והוציאם לחפשי ועתה נתברר הדבר באר היטיב ונשמט מג"ע שנמצא שמה בקבר חתי' בגדיו בלוי' כאשר הגידו הא"י שנקבר בבגדיו רק שבלו ואין ניכר מהם זולת המנעלין שהם שלמים אך אין בהם סימן ועתה בקשתי ממעלתו יעיין בהאי מילתא ויכתוב לי דעתו וגם אני אי"ה אעיין ואחפש עד מקום שידי מגעת והי' בזה שלום. כ"ד או"נ דש"ת בלב ונפש חפצה. הק' מנחם מענדיל אב"ד פה ק"ק קוטב בעזה"י

אל פאר המעלות ראש גולת לו עשר ידות בחכמה ובדעת ה"ה אהו' ידיד נפשי וידיד ה' הרב הגאון האמתי מופת הדור נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מוהר"ר משולם נ"י אב"ד ור"מ דק"ק טיסמניץ וגליל סטאניסלאב

ע"ד עיגונא דאיתתא אשר כבר שלחתי למ"כ פא"מ ג"ע מב"ד דק"ק וויזניצא ונחסרו שמה כמה דברים הנצרכים לשאלה זו כאשר נתוודע לי אחר החקירה ואבאר לקמן

והנה היתר של אשה זאת תלי' באשלי רברבי הראשון הוא תשובת מהרי"ק והובא בב"י בקיצור ובמהר"ם מלובלין כתב באריכות וז"ל נ"ל ע"ד שכ"מ שהדבר מוכיח שאין מתכוון לא להתיר ולא להעיד מקרי מסי' ל"ת ושרי' איתתא דע"כ ל"פ בגמרא אלא במתכוין להעיד וכו' אבל היכי דפשיטא דאינו מתכוין להעיד כי הכא דאנן סהדי דאם הי' יכול לכפור ולהשמט ולומר שלא הרגו שהי' עושה, ופשיטא הוא שאם לא הי' אמת שהרגו לא הי' אומר שהרגו כדי לחייב ראשו למלכות ומדהודה בכך ודאי קושטא קאמר ואין לך מסל"ת גדול מזה דהא ליכא לספוקי במתכוין לא להתיר ולא להעיד ר"ל (שדוקא) דבמתכוין להעיד כיון שרצונו להעיד אמרינן שהוא משקר כי פיהם דיבר וכו' כדאיתא בתשב"ץ ובמל"ת שאין רצונו לשום דבר ואין שום אמתלא לומר שהוא משקר אמרינן דקושטא קאמר כדאי' בהגמ"י והובא בב"ש כמה פעמים דאין מבטלין המסל"ת ברוב אמתלא וחשש אם לא שהוא מוכח כההיא דאספסתא וערכאות כדאי' (ביבמות קנ"א ע"ב) ובהודאת הרוצח אף שהוא מתכוין ולכך משקר כיון שהוא מתחייב בראשו לפני השופט ואף שמהרי"ק סובר דכותי השואל מכותי חיישינן דילמא מתכוין להעיד כמו בישראל השואל מכותי אבל ברוצח לא חיישינן כלל ובתשובת הראנ"ח הובא בק"ע כתב דהוראת מוהרי"ק הוא תמוה ולא נמצאת לזולתו לא הבינותי תמיהתו כי דברי מוהרי"ק לע"ד נכונים וברורין הלא לפי"ד הג"א בגיטין בשמעתתא דערכאות כתבו דמדאורייתא א"י כשר לכל עדות זולת גזלנים ושקרנים וכן בתשב"ץ בשם גליון תוספת שפסולין מחמת פיהם דבר שוא וכן מוכח ברש"י בגטין דערכאות הנ"ל פסולין לגט משום וכתב ונתן שאין בכלל כתיבה עי' בספר פ"י שכתב דרש"י ס"ל דמדאורייתא כשרים אף לגטין זולת מטעם וכתב. וא"ל לפ"ז אמאי לא הוזכר בגמרא שיהיו ערכאות כשרים לעדות אשה שמת בעלה גם אם פסולין מדאורייתא לכל עדות דלא כרש"י מ"מ הא בעדות אשה כשרים כל הפסולין זולת א"י משום שקרנות וערכאות לא מרעי לנפשי' י"ל דלא אמרי' בערכאות דלא מרעי נפשי' אלא בדברים הנעשים ונגמרים בוועד שלהם ועל מי שנדון בוועד שלהם אינם מטעם דאי' בגמ' וש"ע ומה שמעיד שראה שמת לא שייך לומר לא מרעי' נפשי' והנה אף שרבים חולקים על הג"א ורש"י וסוברים דא"י פסולין מדאורייתא אף דלא משקרים זולת בשטרות הכשירו חכמים ערכאות מ"מ כאן בעדות אשה שמת בעלה בודאי טעם דא"י פסולין משום פיהם דבר וכו' כלל והיכי דמוכח דלא משקר יפה כתב מוהרי"ק דסמכינן עלי' הלא גמרא ערוכה בגטין גבי עד אחד דאינו (נאמן) לאיסור כשאינו בידו ואמרו שמה גבי ס"ת האי דאמר ס"ת שכתבתי גוילין שלה