שו"ת ר' משולם איגרא קנז

סימן ב' תקנות עגונות

במותב תלתא בי' דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא ה"ה הנגיד מוהר"ר דוד במו"ה יצחק הלוי מפה ק"ק יצ"ו וסיפר לנו ב"ד הח"מ כל הדברים אשר אמרו הערלים הרוצחים ע"פ שאלת האדון קרייז קאמיסר שלנו ומהור"ר דוד הנ"ל היה מתורגמן מלשון יונית ללשון דייטש. היות שיצא קול על שלשה א"י המכונים בשמם אחד קיראק ואחד פינטאק ואחד שטופאנאק שהם יודעים מן מו"ה ליבל מק"ק קיטיבע בעל של האשה העגונה מרת חייצי' בת כמה"ו מאיר מק"ק הנ"ל אשר זה לערך שנה וחצי אשר נעלם ולא ידע אנה הוא ושלח האדון הנ"ל אחריהם והביאו אותם לקהלתינו ושאל בראשונה את הא"י שטופאנאק אם יודע מה מן היהודי ליבל מק"ק קיטיבע ולקח אותו בדברים קשים ורכים והטיל מעט איומים ופחדים עליו וגזם לו שיעשה לו כקש אם לא יאמר האמת ותיכף התחיל הערל להגיד ולספר כל המעשה באריכות. איך שבליל שבת היה עם היהודי בצוותא חדא אצל א"י אחד ולנו שמה ובמוצאי שבת גם כן הלכו יחד אל ערל אחר וגם כן לנו שמה ויהי ממחרת ביום א' נפרדו זה מזה זה בכה וזה בכה כל אחד לדרכו ויהי כחצות היום הנ"ל הלכתי להקרעטשמי ומצאתי שמה את היהודי הלזה נושא ונותן עם השענקיר קיראק הנ"ל עבור כבשים שהיה ליהודי הנ"ל למכור ולא יכלו להשוות עצמן עבור הכבשים הנ"ל ונתאחר שם היהודי עד סמוך לערב ושמעתי שהיה מתפלל ואחר זה עלה על הסוס שלו לילך לו למקום אשר ילין שם. ויהי בצאתו מן הבית חוצה הלך השענקיר הנ"ל אחריו ויהי כרחקו מעט זה מזה התחיל השענקיר לצעוק אחריו שימתין עליו עד בואו ועמד עצמו והמתין עד בואו וגם א"י אחר פינטאק הנ"ל בא מן הצד ובקרבתם תיכף חטפו אותו והתחילו לחנוק אותו והכו אותו על ראשו עם הקרדומות ונפל מת. ואני בראותי שהא"י השענקיר הלך אחר היהודי לא הוטב הדבר בעיני והלכתי גם כן לראות מה צורך הליכה זו ובאתי קרוב להם וראיתי איך שהוא נופל לארץ מת והם עדיין לא האמינו בו שמת והכו אותו עוד על ראשו והתחילו לפתות אותי גם כן ותיכף נטל השענקיר הנ"ל את הכיס עם המעות אשר הי' עליו והלך אל ביתו בכדי שלא להניח את השענק והיי"ש. ואני והא"י השני פינטאק לקחנו אותו על סוס שלו והעלינו אותו אל אחד מן ההרים ושם השלכנו אותו אל תוך בור אחד עם הבגדים אשר עליו דהיינו פעלטץ עם שטיוול וכסינו מעט עפר עליו וחזרנו. וביום הנ"ל נאספנו אנו השלשה יחד וחלקנו המעות אשר נטל השענקיר בינינו ואחר זה הלכתי לק"ק קיטיבע אצל אשת היהודי הנ"ל כי מכיר הייתי אותו ואותה שתתן לי שק קמח ועוד איזה דברים (ומסר לי סימן שאומר לה בכדי שתאמין לי) כי כך דברתי עם בעלה ההרוג הנ"ל בעודו בחיים חיותו יום אחד קודם הרציחה ומסר לי סימן שאומר לה בכדי שתאמין לי ועשיתי כן אחר מותו והכינה הקמח וגם שאר הדברים אשר אמרתי לה ליתן לי וחזרתי בי שלא ליקח אצלה בהקפה ביוקר מאחר שאז היה לי מעות מה שנטלתי חלק מן מעות היהודי הנ"ל וטוב לי ליקח בעד מעות בזול. כל הנ"ל הגיד הא"י שטופאנאק הנ"ל לפני האדון קרייז קאמיסר

ואחר זה ציוה האדון להביא השני א"י האחרים הנ"ל ושאל אותם מקודם בדברים רכים שיגידו האמת ולא רצו להודות אף דבור אחד רק שאומרים לא ידענו מאומה מן איש היהודי הלזה וצוה האדון להא"י הראשון שיגיד להם פא"פ והגיד גם כן כבתחלה כהנ"ל ועדיין לא שבו מקשיותם וצוה להכותם והוכו מכה רבה לכל אחד יותר ממאה מכות ובין כל מכה ומכה שאל מאתם שיגידו האמת להנצל מן מכה הזה ולא רצו רק כאשר הרבה להם המכות אז אמרו אם הא"י שטופאנאק מגיד כן יהי' כן. והתחיל האדון לשאול מאתם אם אתם אמרו יהי' כן ספרו נא לי המעשה. וחזרו ואמרו לא ידענו מזה המעשה כלל רק אם הוא אומר יהי' כן. וכך ביום שני גם כן צוה להכותם ולא רצו להודות כלל

אחר זה צוה המושל אל הא"י הראשון אשר הגיד שילך עם יהודים מקהלתינו למקום אשר אמר שקברוהו שם להביא אותו אל תוך העיר והלך עם היהודים למקום אשר אמר ומצאו אותו שם ממש באותו מקום אשר אמר בלי שום שינוי מקום כלל ומצאו אותו רק עצמות יבישות בלי שום כסוי בשר כלל עליהם רק כל האברים מצאו בלא שום בשר ומצאו גם כן השטיוול שם הכל כאשר אמר הא"י כן מצאו אותו והביאו אותו אל העיר וכאשר הביאוהו שלח האדון הנ"ל אחר שני הא"י הנ"ל אשר לא רצו להגיד וקרא ראשונה לפניו את הא"י קיראק והתחיל לדבר עמו דברים רכים שיגיד ולא רצה להגיד וצוה שיטול הראש בידיו וכאשר נטלו נאנח ושאל האדון מאתו משל מי הראש הלזה ואמר של היהודי הנ"ל ואמר האדון מי הרגו ואמר כמדומה לי שהא"י הראשון הוא הרגו באיזה אומדנות אשר אמר וצוה האדון להובילו מעל פניו וקרא להא"י פינטאק ואמר לו גם כן שיגיד והתחיל אז הא"י הנ"ל להגיד רואה אני שאין עוד מקום להסתיר הדבר הגיע העת שיגולה הדבר וסיפר אז המעשה כך היה שסמוך לערב ביום א' הלך לקנות טוטין אצל השענקיר ובהליכתו בא עליהם כאשר עמדו על נפש היהודי הלז והוא מונח לארץ וכאשר ראו הא"י הנ"ל את הא"י פינטאק התחילו לפתות אותו. כל זה הגיד הא"י פינטאק בלא שום הטלת פחד עליו. וכאשר שמע זה האדון שלח שנית אחר הא"י קיראק הנ"ל וצוה לשני הא"י הנ"ל שיגידו לפניו כל המעשה והגידו פא"פ וכששמע הא"י קיראק כל הנ"ל התחיל גם הוא לומר שוב רואה אני שאין מקום לי להנצל ויעבור עלי מה שהי' כבר הי' וה' אינה לידינו אנו השלשה הא"י הנ"ל היינו באותו מעשה והמתנו אותו ואני נטלתי את הכיס עם המעות אשר הי' עליו והלכתי לביתי להקרעטשמי והשני א"י הנשארים הלכו וקברו אותו במקום אשר נמצא

אחר זה ביום המחרת אחר הודאה זו שלח הא"י קיראק אחר מו"ה דוד הנ"ל והתחיל לבקש לו בזה הלשון אני לא נטלתי מן מעות הרציחה הנ"ל רק שמונה ועשרים אריות ועכשיו שמעתי שצוה האדון ליקח כל אשר לי ויגיע יותר מסך מאה וחמשים אריות לכן בבקשתי שתלך אל האדון קרייז קאמיסר לבקש מלפניו שיניח לנפשות ביתי רק פרה אחת חולבות ויחוס מעט על נפשות ביתי אם אנכי חטאתי הם מה חטאו. כל זה הגיד ובקש מן מוהר"ר דוד הנ"ל מעצמו

אחר זה באותו יום הנ"ל צוה האדון עוד להביאם לפניו ושאל עוד מאתם שיספרו כל אחד המעשה ואמר האדון להם אז בזה הלשון עתה הברירה בידכם כעת תגידו או לא תגידו אין אני מכה אתכם עוד כמאז ומקדם