שו"ת ר' משולם איגרא קנה

הלז לשתות דממ"נ אם ישתה השתא וא"כ אם יבדקו המים ואזי נתודע שינתה באירוסין וא"כ הוי נתודע הסמפון ונתבטלו הנשואין וא"כ לא הוי תחת אישך וא"כ ממ"נ לא יבדקו המים וא"כ נדחה מלשתות רק אם יקנא אח"כ לאחר הנשואין וא"כ קינוי הזאת של אירוסין נדחה מלשתות. וא"כ כיון דהש"ס לא ידע עדיין מגלגול א"כ תו לא מצי להשביע שלא שטיתי ארוסה (י). ומ"ה משני ר"פ האי תנא הוא דאמר אבל מקנא כשהיא ארוסה להשקותה כשהיא נשואה וא"כ לא נדחה בשעת הקינוי מלשתות דנ"מ בהך קינוי לשתות כשהיא נשואה. וא"כ הוי עי"ז הפי' דשותה כקושית התוס' דאיירי דלא ידע בשעת מעשה מהסתירה וא"כ הוי מנוקה מעון כיון דלא ידע. וא"ל כנ"ל דא"כ הוי נתבטלה החופה דהוי סמפון. דהא קשה כנ"ל הא לא נתודע הסמפון. וא"ל הא נדחה בשעת הקינוי. דהא באמת לא נדחה בשעת מעשה [היינו] בשעת קינוי דנ"מ דישתה לאחר נשואין וא"כ השתא דאיסתתרה לאחר הנשואין לא נתודע הסמפון דהוי ספק דבספק לא מאוסה. (ואפי' למ"ש הרא"ש הנ"ל מ"מ כיון) דאפשר דהא דיבדקו המים הוי מכח דהשתא לאחר הנשואין נטמאת ולא מקודם הנשואין ולא הוי ודאי דנטמאת קודם הנשואין ולא נתודע הסמפון (כ) ומתורץ קו' רש"י הנ"ל

ובזה מיושב קושית המל"מ הנ"ל (ל). ובזה מיושב נמי קושית התוס' (מ) דמקשים דאמאי קתני בסוטה טעמא דרבנן דמעוברת ומניקת חבירו שותה משום דיכול להפרישה ולכונסה משמע דא"צ גט ובאמת צריך גט עיי"ש. ובאמת י"ל משום דבאמת על קושית המל"מ הנ"ל. י"ל דאיירי דלא ידע דהוי מניקת או מעוברת חבירו וא"כ מש"ה חשיב מנוקה מעון דכיון דלא ידע מאיסורא לא חשיב אינו מנוקה מעון וכקושית התוס' הנ"ל. וא"כ כיון דע"כ דאיירי דלא ידע דאם הוי ידע בלא"ה לא יבדקו המים משום דאינו מנוקה מעון. ובשוגג מוכח כפי הך דעה דאין צריכה גט רק פרישה. כפי הך דעה דפסק (נ) וכפי סברת הב"ש (ס) דמגי' כן אמאי דמביא בש"ע [רק] דבשוגג אין מוציאה בגט (ע). ומיושב שפיר קושית התוס' הנ"ל

והנה למאי דמשני (פ) ע"י גלגול ומכאן יליף גלגול (צ) וקשה איך יליף מכאן גלגול דילמא איירי דלא ידע ולא הוי נדחה בשעת קינוי דנ"מ להשקותה לאחר הנשואין בקינוי של השתא [כנ"ל והאיך מוכח גלגול] וע"כ צ"ל דס"ל כמ"ש התוס' דאפילו לא ידע חשיב אינו מנוקה מעון. וא"כ קשה גבי מעוברת חבירו ומניקת חבירו קושי' המל"מ הנ"ל. וע"כ צ"ל (כך) דהנה באמת קשה ביבמות דף נ"ח מאי פריך והא בעינן קדמה שכיבת בעל לבועל דילמא איירי דמקודם הוי אשתו ולאח"כ גירשה ואירסה וא"כ הוי מקודם קדמה שכיבת בעל לבועל. אך צ"ל דס"ל כהירושלמי (ק) דחופת אלמנה לא מהני (ר) וא"כ הוי עדיין ארוסה (ש). ואך בזה פליגי דבש"ס דכתובות משמע דהוי חופה באלמנה וכמ"ש הפ"י בדף נ"ט ע"א בכתובות וא"כ מש"ה במעוברת חבירו ומניקת חבירו איירי שפיר דנשא מקודם ואח"כ גירשה וזינתה והוי נתעברה והוי קדמה שכיבת בעל לבועל בנשואין הראשונים (ת) אך א"כ מוכח דבזינתה ג"כ לא ישא מעוברת חבירו ומינקת חבירו דאם הוי נשאת לאחר גירושין הוי מחזיר גרושתו מן הנשואין דאסור בלא"ה. אך אם נימא דבאמת בזינתה לא הוי תקנה (א) קשה. אך י"ל דאיירי בהוכר עוברה (ב) דגם בזינתה אסורה. כמו לשיטת הרשב"א בגירושין (ג). אך ממעוברת חבירו קשה דהא הטעם דמעוברת למניקה קאי וכאן הא לא הכיר [בה ואפילו מניקת מותר]. וע"כ צ"ל דהוי במעוברת הטעם משום דחסה ואסור אפילו בזנות. וא"כ הסוגיא (ד) קאי אליבא דמאן דס"ל דלא ידע הוי מנוקה מעון וא"כ הוי התירוץ הראשון על קושית המשנה למלך. משא"כ לפי [האמת] דיליף מכאן גלגול. וע"כ צ"ל דהוי הפי' על קושית המשנה למלך דהוי גירשה ואח"כ זינתה דבאמת אע"ג דלא ידע לא חשוב מנוקה מעון ואם כן מוכח הטעם דחסה ומתורץ הסמ"ג הנ"ל

ולפ"ז י"ל ג"כ הרמב"ם דנקט טעמא דחסה. אע"ג דבאמת הרמב"ם פסק דמעוברת חבירו שותה סתם דמשמע אע"ג דלא הוי נישאת לו מקודם. משום דהנה הפירוש המשניות להרמב"ם (ה) כתב הטעם בכ"מ דמ"ה אינה שותה משום דהוי לא יחזיר עולמית ולפיכך הוי אצלו עובר עבירה כמו נתינה וכו' והקשה המל"מ אע"ג דממ"נ אותו הביאה היה לו שעת הכושר בהיתר אם המתין וכו'

ובאמת י"ל דה"פ דבאמת אם ס"ל דחופת אלמנה לא מהני או דחופה פסולה לא מהני וכפי איבעיא דהוא בש"ס ולפי שיטת הרמב"ם בחופת נדה לא מהני. וכמו שחילק הלח"מ אע"ג דפסקינן דיש חופה לפסולות מ"מ לקנין לא הוי קנין. והנה באמת אע"ג דמשמע בש"ס דמ"ד יש חופה לפסולות מהני לקניין ג"כ וכמו דמייתי רב הונא (ו) ראיה מתנא תונא אמן כו' ומשמע דהוי קנין. י"ל לפי המסקנא לא הוי כן רק דכ"ע הוי ספק אם קונה בחופה לפסולות. וא"כ בכאן (ז) ממ"נ אם הוי קונה [לא מועיל רק] בכסף או בשטר או בביאה. ואם הוי קנין בביאה א"כ הא אין חופה. או משום לפסולות לא מהני חופה (ח). ואלא צ"ל דהוי הקנין בכסף או בשטר ואחר כך הוי הביאה [והוי שפיר נשואה]. וא"כ מיד שקידש תו לא הוי שעת הכושר דהא לאחר הקידושין הוי עבירה ואסורה לעולם לר"מ (ט). והנה אע"ג דבאמת הא הרמב"ם פסק דבקידושין בלא נשואין אין צריך להוציא דוקא בגט (י). י"ל דטעמא דהרמב"ם כסברת הר"י דאורליניש (כ) משום דבלא"ה