שו"ת ר' משולם איגרא קנד

שאלות ותשובות רבינו משולם איגרא חלק אבן העזר סימן א דין דמעוברת ומניקת חבירו

הרמב"ם כתב בהלכות גירושין פרק י"א (א) הטעם דמעוברת חבירו לא ישא משום דחסה. ומקשים המפרשים הא זה הטעם אידחי' בש"ס (ב) [אלא הטעם משום סתם מעוברת למניקה קאי עיי"ש בלח"מ]. וי"ל ומקודם נתרץ גם הסמ"ג דכתב הטעם ג"כ משום דחסה וקשה עליו ג"כ כמו על הרמב"ם

וי"ל משום דהנה הרמב"ם פסק בהלכות סוטה (ג) דאם הבעל בא ביאה אסורה מימיו אפילו ביאה אסורה מדרבנן אין המים בודקין את אשתו. וכתב הראב"ד הא דלא כהלכתא ופי' המל"מ [דהכי קשה ליה להראב"ד] דהא מעוברת חבירו ומינקת חבירו שותות לרבנן. אע"ג דבאמת הא בעינן שיקדים שכיבת בעל לבועל וא"כ אין הבעל מנוקה מעון מביאה אסורה מדרבנן עיי"ש. אך י"ל משום דהנה ביבמות בדף נ"ח ע"א אמר רב עמרם הא מילתא כו' ואנהרינהו לעיינין ממתני' כו'. יש חופה לפסולות. ותנא תונא אמן שלא שטיתי ארוסה האי ארוסה היכא משקה לה כו' ומתרץ ר"פ בע"ב האי תנא הוא דאמר אין מקנא כשהיא ארוסה להשקותה כשהיא ארוסה אבל מקנא כשהיא ארוסה להשקותה כשהיא נשואה. והקשה רש"י והא איתא שלא שטיתי ארוסה משמע דהוי הסתירה כשהיא ארוסה עיי"ש. וי"ל משום דהנה התוס' בד"ה ונקה האיש מעון כו' מקשים וא"ת ואמאי לא תירץ דלא ידע הבעל דנסתרה דהא כי מתרץ ע"י גילגול ע"כ צ"ל דלא ידע הבעל חשיב מנוקה מעון עיי"ש

וי"ל משום דהנה הפ"י כתב בכתובות דף מה ע"א שאני מוציא שם רע דחידוש הוא כו' ולא אמרינן דהוי חידוש דהא נכנסה לחופה וכתב הפ"י דכיון דזינתה מקודם חופה הוי חופה בטעות עיי"ש. ולכאורה קשה הא חייבי לאוין אם לא הכור הוי קידושין. אך י"ל דהנה הב"ש כתב בסימן קי"ז ס"ק ח' וכן איתא בתוס' (ד) בשם הירושלמי דאם זנתה תחתיו הוי מאוסה בעיניו ואין צריך לגרשה כו' עיי"ש וא"כ מ"ה הוי חשוב שפיר סמפון. והנה הר"ן כתב [החילוק בין חייבי לאוין לסמפון] דבשלמא באיסור חשיב שמא יתפייס משא"כ במומין אין אדם מתפייס במומין וא"כ חשיב בכאן (ה) כמו סמפון. והנה מש"ה מיושב קושית התוס' דלא מצי לשנויי דלא ידע דא"ב לא חשיב נשואה דהא הוי כמו סמפון דכיון דלא שייך נסתחפה שדהו בכה"ג וא"כ לא שייך לומר דלא ידע. דא"כ עדיין לא הוי נשואה, משא"כ בכאן דמשני ע"י גילגול וא"כ הא כתבו התוס' ביבמות בדף נ"ו ע"א בד"ה מת ונפלה לפני יבם כו' דהוי הדין דסמפון לא מבטל הקידושין רק אם נתודע אח"כ הסמפון יעש"ה וא"כ שם דהוי ע"י גילגול לא הוי נתודע לעולם דאפילו אם יבדקו המים מ"מ אפשר דהוי ע"י הסתירה דאח"כ נטמא וא"כ כיון דלא ידע מהסמפון לא נתבטלו הקידושין. משא"כ בכאן כיון דיבדקו המים וא"כ נתודע הסמפון ונתבטלו הקידושין דהיינו החופה. וא"כ ממ"נ לא יבדקו המים דאם יבדקו המים וממ"נ לא הוי נשואין ואין המים בודקין כי אם נשואה (ו)

אך עדיין קשה דהא באמת בכאן אמרה שלא שטיתי ארוסה ונשואה. וא"כ [ע"כ דאיירי דהוי] הדר נסתתר בנשואה לאחר שנתקנאה ונסתרה. וא"כ אפילו [דהש"ס] עדיין לא ידע מהגלגול מ"מ הא הב"ש כתב בסימן קי"ז ס"ק ח' אע"ג דהדין דמספק כגון בסוטה אסור להתייחד עמה ואמאי לא אמרינן כוון דמאוסה בעיניו בודאי לא יבא עליה וכתב הב"ש משום דמספק לא מאוסה בעיניו. והנה הרא"ש ביבמות פרק החולץ דף ל"ו ע"ב ס"ל [דלא כהב"ש] רק דבספק נמי מאוסה עיי"ש (ז) וא"כ שפיר הוי כאילו לא נתודע דהא אע"ג דיבדקו המים מ"מ נשאר עדיין בספק ולא ודאי דאם אפילו יבדקו המים מ"מ נשאר רק ספק דדילמא הוי הבדיקה על הקינוי והסתירה של אחר הנשואין וא"כ כיון דלא נתברר בודאי והוי הסמפון כאילו לא נתודע עדיין. וא"כ לא הוי סמפון כלל נתודע ולא בטלה להחופה (ח) אך הא הרמב"ם פסק דגבי אילינות אם בשעת הקינוי עדיין לא הוי לי' בנים אפילו הוי לי' בנים מאשה אחרת בין קינוי לשתי' מ"מ כיון דכבר אידחו. וכן אם בשעת קינוי ראויה לשתיה כגון שהיה לו בנים אע"ג דמת הבן ואין ראויה בשתיה מ"מ שותת דעיקר אזלינן בתר שעת קינוי (ט). וא"כ מש"ה [הכא] הא בשעת הקינוי שהיא בארוסה נדחה מלשתות דאין ראוים בעת ההוא בקינוי