שו"ת ר' משולם איגרא קנג

החופה כקושית הפ"י. וא"ל דהפי' הוה משום דא"כ הוה לא ידע החתן. א"כ צ"ל דהוה החופה יחוד. וא"כ בעינן יחוד הראוי לביאה. וא"כ קשה הא נדחה האבילות. וא"ל משום יום הקבורה. וא"כ צ"ל דהוי הביאה לאתר יום המיתה. וא"כ קשה הא אסור היחוד וצ"ל דהאבילות שלשים יום נוהג לאסור בשמחה. וא"כ רבים מתעסקין בו לנחמו. וא"כ קשה הא ליכא שמתה ואמאי אסור לייחד דהא קתני בשאר אבילות עמו במטה. ומתורץ הלשון וגם קושית התוס'

והנה לשיטת ר"י באה"ע בהג"ה סימן ס"א. אם הוי הברכות אח"כ כיון דידע דאסור לבעול בלא ברכות היה שרי והוה כניסה לחופה אסורה היכא דידע. אך א"כ לפ"ז שפיר יכול להיות החופה אח"כ וגם לברך אח"כ או לכתוב הכתובה אח"כ. וא"כ הוה ידע דאסור לבעול. וא"כ ליכא טעות (נ) וצ"ל דחופה הוה הפי' יחוד ואסור לייחד בלא שבע ברכות דכלה בלא ברכה אסורה כנדה. וא"כ אסור לייחד. וא"כ מקשה הש"ס שפיר והא קתני הוא ישן בין וכו': [השמטה מחלק אה"ע

] הנה הפ"י בהקדמתו מביא הזוהר הק' דוד מלכא בשעתא דאירע ליה האי עובדא סליק דומה קמי קוב"ה א"ל מרא דעלמא כתיב בתורה ואיש אשר ינאף את אשת איש כו' דוד כו' מאי א"ל הקב"ה דוד זכאי הוא כו' ותו בהיתרא הוי מה דהוי דהא כו' לא אעיל תד מינייהו עד דאיפטר בגט לאנתתיה. א"ל א"ה הוי ליה לאורכי תלת ירחי [משום הבחנה] א"ל הקב"ה במה אוקי מילי באתרא דחיישינן דהיא מעוברת וגלי קדמי דאוריהו לא קרב בה לעלמא. ותמה הפ"י וכי לא ידע דומה דלא אעיל חד מינייהו עד דאיפטר בגט לאנתתיה. ותו לישנא דאי הכי קשה אם לא היה נותן לה גט כ"ש דשייך בה נמי איסור הבחנה. וי"ל דהנה התוס' ביבמות ל"ז ע"א ד"ה רוב כו' כתב דע"כ לא סמכינן ארובא דאל"כ אמאי לא תנשא לאתר חדש אחד וא"כ קשה מה מועיל המתנת ג' חדשים משום הבחנה הא בעינן עוד ג' ימים דלמא לא קלטה עד יום ג'. ותירצו התוס' דכל כך לא היה משתהי הכרת עובר של ראשון עד שליש ימי' של השני (א)

והנה י"ל דלפי המסקנא (ב) דאמרינן סתם מעוברת למניקה קיימא א"ל דאזלינן בתר רובא ובודאי היכא דהוי רובא ל"ק קו' התוס' רק הטעם (ג) דלמניקה קיימא. אך עדיין (ד) י"ל דבאמת היכא דהוי החשש יוחסין לא אזלינן בתר רובא. וא"כ אם אמרינן גזרה שמא ישא אחותו אם ירצה הך הולד לישא ב"י אזי אין הולכין אחר הרוב ומ"ה לא די חודש אחד אך להטעם משום כדי להבחין כו' קשה יהא די בחודש אחד דניזיל בתר רובא דהא לא הוי פסול יוחסין והנה בריש גלותא [שריא דלא הדרי בהו עיין כתובות ס' ע"ב] א"כ במלך דוד הוי שרי אם נתנה למניקת דהא המניקת לא הדרא משום יראת המלך (ה) אך באמת אורי' החתי אתי מחת כדאיתא במדרש שהובא בפ"י דקידושי הוי פסול יוחסין ולא אזלינן בתר רובא (ו) אך הפ"י הביא המדרש דדוד הוי טעה וסבור דשרי הואיל דנתגייר ובאמת אסור וא"כ הוי דוד טעה בזה והוי שוגג (ז) אך דבאמת (ח) אולי לא ימות אורי' במלחמה. וע"כ הוי מקשה להקב"ה ממ"נ (ט) וע"ז תירץ דקמאי גליא דלא קרב ולא עשה שום חטא וז"ש דוד כי פשעי אני אדע משום דלא ידע דמית אורי' והוי פשע ולך לבדך חטאתי דהקב"ה ידע דימות אורי' והוי רק חטא דהבחנה ולגבי הבחנה הוי שוגג דהוי סבור דמותר משום דנתגייר

והנה הקושיא בס' נודע ביהודא על התוס' איך היבמה לא תמתין עוד ג' ימים דביבמה ל"ש תי' התוס' דמ"מ נשא אשת את שלא במקום מצוה ולפמ"ש לעיל באמת אזלינן בתר רובא והוי ג"כ הכא חזקה דלא ילדה עד עכשיו אך [דתאמר] דאדרבה בחיי בעלה הוי חזקת איסור כשיטת רמ"א ז"ל ביו"ד סימן נ' סעיף א' עיי"ש. אך ז"א דהא שמא ימות לא הוי חזקה וא"כ בשלמא (י) אמרינן דמן הסתם אסורה דהוי (כ) מעוברת ומשא"כ (ל) שמא יקלוט הוי כמו שמא ימות. ורוב נשים יולדות לא שייך בכאן כמ"ש התוס' ביבמות. ובאמת היכא דליכא פסול יוחסין אזלינן בתר רובא וכן בתר חזקה. והנה זה בשאר הבחנה הוי פסול יוחסין דאותו הולד שנולד דלמא יהא נושא אחותו מאביו וכו' והוי הולד ממזר ויהא אסור אח"כ לבוא בקהל וכן הבחנה י"ל דהוי פסול יוחסין. משא"כ לבתר דתירץ התוס' דודאי ניכר ברוב ימים והוי רק היכא דהוכר לא הוי רק דהוא עשה איסור ולא הוי פסול יוחסין ואזלינן בתר רובא וכן בתר חזקה ומתורץ קו' הנוב"י הנ"ל: