שו"ת ר' משולם איגרא קנב

עליו אבילות ויפטור לגמרי. דהא ביד האשה לומר דתמחול שמחת שבעה ימי המשתה וא"כ כל שבידו לא הוי דיחוי. אך כיון דאמרת דדוקא איירי באבילות דבעל וא"כ שפיר קשה. ומתורץ קושית התוס' דדוקא לרב יוסף פריך שפיר

והנה אם נימא דהוי הטעם (ב) משום דאתי לזלזולי בי' ואם כן ש"מ דרק מכח דהוי החופה קודם הקבורה לא אתי לזלזולי (ג) אך לפי מאי דמשני רב אשי דמכח דנוהג שבעת ימי המשתה ואקילו בי' מ"ה אתי לזלזולי לי וא"כ באמת הוי הטעם דמכח זה דקודם הקבורה לא אתי לזלזולי בי'

(ד) ובזה מיושב קושית [הש"ך והמהרש"א] על הראב"ד (ד) דבאמת הפ"י הקשה מאי פריך הש"ס דכיון דישן בין האנשים ליכא למיחש לאתי לזלזולי. אך י"ל דע"כ אינו כן. דא"כ קשה אמאי לא הוי החופה לאח"כ וצ"ל דחיישינן דילמא אתי לזלזולי בי', אלמא אע"ג דהוא ישן בין האנשים אעפ"כ אתי לזלזולי. אך י"ל דהוי הטעם כמ"ש לעיל דיחוד אסור. אך דכיון דצ"ל דאינו נוהג ברגל אפילו דברים שבצנעה. וא"כ אמאי פורש. וצ"ל מכח דם בתולים ואיירי לאחר התקנה וא"כ קשה אמאי חיישינן הא נדה ובעל אין צריך שמירה. אך לפי הרמ"ה שהביא הרא"ש דלפי המסקנא דמשני רב אשי הואיל ואקילא. וא"כ גם דם בתולים קילא וא"כ צריך שמירה. וא"כ ל"ק וא"כ מתורץ הראב"ד דבאמת הפי' כקושית הפ"י ומעשה חייא. דלאחר שנשמר וישן בין האנשים תו לא חיישינן לאתי לזלזולי. וא"ל אמאי (לא) נכנס לחופה קודם הקבורה. א"ל משום דאח"כ לא שייך [אין אבילות ברגל] דהא הוי יחוד דאסירא. וא"ל א"כ דס"ל דאין אבילות נוהג ברגל. וא"כ אמאי פורש. י"ל משום דם בתולים. וא"ל הא הוי נדה ובעל וישן בלא שמירה. י"ל כיון דקילא אתי לזלזולי בי' ומתורץ הראב"ד

(ה) והנה י"ל עוד הפי' גבי אבילות דחתן דאתי לזלזולי בי' מכח דאמרינן דלכתחלה יעשה רגל ויכנוס לחופה כי היכי דליהוי רגל וידחה האבילות יעו"ש במפורשים ובפוסקים

(ו) והנה בלא רב יוסף ל"ק ברייתות אהדדי. משום דא"ל דבאמת הוה קילא משום דבועל בעילת מצוה (ה) אך ע"כ צ"ל או דאין חשש דאתי לזלזולי מכח דחופה רק קודם הקבורה. או דלא הוי איסור כלל. משום דהא קשה אמאי לא הותר לאחר הקבורה. וע"כ צ"ל כי היכי דלא אתי לזלזולי, אך א"ל (ו) משום דקודם האבילות ליהוי רגל (ז) אך ע"פ שיטת ר"י הנ"ל הא לא ידע (ח) ולכך צ"ל החופה מקודם ואסור לבעול והוי כמו דידע. אך לר"י כיון דע"כ צ"ל דאיירי לאחר משנה אחרונה אם נימא דדברים שבצנעא אינו נוהג ברגל. דאל"כ קשה אמאי פורש. וא"כ אין צריך שיהא ישן בין האנשים אליבא דר"י. או י"ל דא"ל דמש"ה צריך החופה קודם הקבורה כי היכי דליהוי רגל ויהא אינו נוהג אפילו דברים שבצנעא. וכמ"ש המפורשים אליבא דהרמב"ם לחלק בין שבת לרגל. דברגל הואיל ולא חל כלל אבילות קודם הרגל מש"ה אין נוהג אפילו דברים שבצנעא. משא"כ בשבת בכבר חל ומש"ה אסורה לטבול בשבעה ימים אחרים. ואזי ליכא למיחש הואיל דקילא אתי לזלזולי דהא הוה נדה. משא"כ אם לא חל הרגל מקודם ואזי נוהג דברים שבצנעא. והוה כמו תכפוהו אבילות ומותרת לטבול בצונן, אך לר"י קשה דהא אם איירי למשנה אחרונה אין צריך שמירה כלל (ט)

(ז) והנה הא דקשה הא לא חל כלל אבילות (י) א"ו מוכח דדברים שבצנעא נוהג. והנה קשה הא בלא"ה ע"כ אסור (כ) דהא אמאי לא הוי החופה לאחר הקבורה. וע"כ דלא ליתו לזלזולי [והוא] מכח דהוה תכפוהו אבילות (ל) אך י"ל דהפי' הוא מכח דצריך לידע דאסור ומש"ה הוה החופה קודם הקבורה כי היכי דיהא יודע דאסורה

(ח) והנה אם אמרינן דבאבילות דידה לא חיישינן וא"כ קשה אמאי לא הוה החופה לאחר הקבורה. וצ"ל כמ"ש לעיל כי היכי דליהוי שייך אין אבילות ברגל וא"כ הוה הבעילה לאחר הקבורה כמ"ש לעיל. אך א"כ דאין אבילות נוהג אפילו בדברים שבצנעא קשה הא אידחי בשעת מעשה, וצ"ל משום דבאמת נוהג וא"כ אסור בשמחה. וא"כ רבים מתעסקין לנחמו. וא"כ קשה הא קתני עמו במטה. ואין לומר משום שמחה דימי החופה כמ"ש הרא"ש במ"ק. כיון דאסור בשמחה כנ"ל. וא"כ קשה אמאי לא הוי החופה לאח"כ. וא"ל משום דאתי לזלזולי קשה מאבילות דידה. או י"ל משום דבאמת א"ל דהטעם הא דלא אמרינן דהחופה הוי לאחר הקבורה משום דהוי אתי לזלזולי בי' ולא הוי מהני שמירה. אך דקשה הא הוה אסורה לטבול. אך י"ל דהא הוי כמו תכפוהו אבילות. וצ"ל דאין אבילות ברגל. וקשה א"כ אמאי נוהג אבילות כלל הא אידחי. וצ"ל משום דהוי ביד האשה למחול וא"כ איירי דוקא באבילות דידה. וא"כ פריך שפיר דכיון דאמרת משום שמחה, אלמא אפילו שמחה נוהג דהוי אבילות דנוהג בכל שלשים, והש"ך כתב החילוק בין אבילות דכל שלשים, דא"כ קשה ממ"נ (מ)

(ט) והנה י"ל הגירסא מסייע ליה לר' יוחנן אע"פ שאין אבילות נוהג בשבת אבל דברים שבצנעא נוהג, וכמו שהוא הגירסא אליבא דהרמב"ם, משום דבאמת קשה גבי אבילות דידה אמאי לא הוי החופה לאחר הקבורה, וא"ל כי היכי דלא ליזלזל כמ"ש הרמב"ן והפ"י, דהא אסורה לטבול ואסורה משום דם בתולים, א"ו דדברים שבצנעא נוהג, והוי כמו תכפוהו אבילות, אך י"ל דאם הוי הקבורה מקודם ל"ד לרגל דמעולם לא חל אבילות ברגל, אך הוי דמי לשבת לזה דהוי אבילות מקודם, אך די"ל דמש"ה הוי החופה קודם והקבורה אח"כ, דהא אין חופה לפסולות כיון דלא ידע דאסור, אך א"כ צ"ל דהחופה הפי' יחוד, וא"כ קשה הא נדחה האבילות ונימא הואיל ואידחי, וע"כ צ"ל דיום המיתה הוי מדאורייתא ואם כן אסור לייחד ולא הוי חופה כלל

והנה בזה שפיר מיושב הלשון ומי שאני ליה בין אבילות דידיה לאבילות דידה. דהנה באמת אפשר לחלק בין ימי החופה הואיל ואיכא שמחה. וכמ"ש הרא"ש במ"ק פ' ואלו מגלחין. אך דקשה הא כיון באבילות דידה א"צ שמירה. א"כ למה לא הוי הכל לאחר