שו"ת ר' משולם איגרא קמז

וא"כ מה שגדל אח"כ לא קדוש כלל. ונתחייב זה בתרומות ומעשרות, משא"כ ר"מ דס"ל דקניין פירות כקניין הגוף ומש"ה אם חייב בבכורים הוי מדאורייתא, וא"כ אין צריך להביא קודם הגורן לבית. ושפיר י"ל דהוקדש קודם המירוח. והוי מירוח בשעת הקדש דפוטר מתרומה ומעשר. ול"ק כלל לר"מ הך קושיא הא מפקיע מתרומה ומעשר

ועוד דהנה בקידושין דף ס"ב ע"ב משמע שם. דתליא באם מקדיש דבר שלא בא לעולם אם יכול להקדיש קודם שהגיע לעונת המעשרות. וא"כ בלא"ה א"ש לר"מ. דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וא"כ שפיר יכול להקדיש קודם שיגיע לעונת המעשרות והיה קדוש מיד שבא לעולם ונתגדל, ומתורץ קושית התוס'

והנה בזבחים דף ל' ע"א ד"ה דבריו קיימים תירצו התוס' שני תירוצים. על מה דלא אמרינן כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו. אחד משום דחזי לדמי, ועוד התירוץ השני. לא שייכים בכאן. ועוד [הא] איתא בקידושין דף מ"ו ע"ב בחד מנא לא צאית. ואי בעית אימא דקסבר בע"ה נתקנה עיסתו כו'. וא"כ משום הכי לא שייך לומר. אם מדאורייתא הוי זה תרומה על מקום אחר ומדרבנן צריכין לפרוש ממקום אחר על התבואה אחרת ולא צאית. והנה היכא דהוי ספק אם הוא תרומה שפיר שייך לומר דיפריש על ספק. משא"כ היכא דליכא ספק. כמו בכאן לשיטת רש"י. דחצי הוי ודאי טבל ואינו ביכורים. ובספק נמי לא שייך לומר כל שאינו בזה אחר זה אינו בב"א דאינו רק משום ספק. משא"כ בכאן לשיטת רש"י. דהוי החצי ודאי ביכורים. וקדשו קדושת דמים החצי בודאי ושפיר שייך לומר כל שאינו בזא"ז אינו בב"א: סימן לג

שאלה הוגד לאדם אחד ממיתת קרוב שלו שחייב להתאבל עליו. ולא אמרו לו אי הוא תוך ל' ושוב הוגד לו בשקר שהוא לאחר ל', ושוב לאחר כמה ימים משמועה הראשונה. הוגד לו האמת דהוי תוך ל' והשמועה דהשתא ששמע דהוי תוך ל' הוא עדיין בתוך ז' משמועה הראשונה ששמע סתם שמת וגם עדיין הוא תוך ל' מהמיתה מי אמרינן דהוי כאילו לא שמע עד עכשיו וחייב מהשתא למנות ז' ול' או מחשבינן משמועה הראשונה ששמע סתם שמת ונהי שלא נהג אבילות עד עכשיו מ"מ אין צריך רק להשלים כיון דהוא עדיין תוך ז' דהדין הוא בסימן שצ"ו בזלזל במקצת הימים אין צריך רק להשלים: תשובה

והנה אם נימא כמאן דס"ל דמספיקא מתאבלין והוא דעת הש"ך וסייעתו בסימן שצ"ז דבשמע סתם שמת ומסופק הוא אם הוא תוך ל' או לאחר ל' עיי"ש. וא"כ שמועה הראשונה ששמע סתם, ה"ל שמועה, והוי זלזל במקצת הימים ואין צריך למנות אלא משמועה הראשונה, אך למ"ד דאין צריך להתאבל בשמע סתם, והנה בתשובת מהר"ם מינץ מסופק בזה, והנה מה שהקשה הט"ז עליו מהא דאין צריך להתאבל לאחר ל' אם הזיד ולא נהג אבילות בתוך ל' עיי"ש ל"ק דשם במעשה דמהר"ם מינץ איירי דהוי עדין לא עברו שבעה משמועה הראשונה ששמע סתם, ומסופק אם אמרינן דצריך למלאות עד שבעה אם הוי כמו שמע נ"ל דר"ל דכי אמרינן דאם לא נהג אבילות בתוך ל' אין צריך להתאבל לאחר ל' היינו דוקא היכא שהי' יכול לנהוג כל האבילות בתוך ל' דכיון דאפילו ינהוג השתא אבילות אין מיחשב רק מהשתא ולא מקודם ל'. אבל בששמע רק איזה ימים קודם ל' דאם ינהג אבילות לאחר ל' אז נחשבים נמי ימים הראשונים כמו בזלזל במקצת הימים. אזי שפיר חייב למלאות עד שבעה כמו שהתחיל באבילות קודם הל' שמחויב להשלים לאחר ל' כיון דזלזול במקצת הימים הוי כנוהג אבילות

והנה בכאן לענין מעשה דידן מספיקא אמרינן לקולא דהוי הדין דצריך להתאבל בשמע סתם כמ"ש הש"ך וא"כ ה"ל שמועה ומצורף ימים הראשונים וא"ל רק דימנה מיום שמעו הראשון ששמע סתם, אך באמת הא אם הוי אתו לב"ד לישאל מתחילה אם צריך להתאבל בשמע סתם והוי מורינן דמספק אין מתאבלין ול"ש דהוי שמועה מכח ספיקא לקולא. אדרבא מכח ספיקא לקולא הוי מורינן מעיקרא דלא הוי כשמיעה. אך אם אמרינן כר"מ שם בנדרים דף פ"ז ע"ב דיודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שזה נדר מפיר הבעל אמרינן מקצת שמועה ככל שמועה ואין יכול להפר אח"כ עיי"ש. וא"כ בכאן דהוי מסופק בדין ובאמת אפשר דה"ל עליו אבילות כש"ך אך דאנן לא ידעינן מחמת ספיקא לקולא, והוי יום שמעו מקודם ומתחיל האבילות מקודם ואע"ג דרבנן מחולקין אר"מ שם ופסקינן כרבנן, מ"מ הלכה כדברי המקיל באבל אפילו ביחיד נגד רבים, וראיה לזה מהא דאיתא אם שנג או הזיד וזלזל במקצת הימים דמשלים, וכיון דשוגג ע"כ הפי' דלא ידע בדין וא"כ הוי מקצת שמועה. אלא ודאי דהוי ככל שמועה כיון דהלכה כמקיל באבל. ובדינא דמהר"ם מינץ דנודע רק לאחר ל' והוא בתוך ז' משמועה ראשונה ששמע סתם דמסופק אם חייב להשלים דהוי כמו שמועה מקודם וזלזל במקצת הוי כנהוג או לא הוי שמועה ואין חייב כלל כנ"ל אמרינן להיפוך דמקצת שמועה לא הוי ככל שמועה לקולא. אך הא לא לענין אבילות איתשל הדין דמקצת שמועה ול"ש לומר הלכה כדברי המקיל באבל: סימן לד

שאלה [בן י"ג שנים ולא הביא שתי שערות האיך הדין לענין אבילות]: תשובה

באו"ח סי' תרט"ז ס"ב מג"א ס"ק ג' וז"ל אבל שאר תעניות משמע דאין צריך [בן י"ג] להתענות אא"כ יש לו ב' שערות עכ"ל ובאמת הא איתא באבהע"ז סי' קנ"ה סעיף כ"ב י"א דהאידנא יש להחמיר שלא תמאן אחר י"ב שנים אע"פ כו' וגם לא בעיל אחר שנים עשרה שנים עכ"ל וכתב הב"ש ס"ק ל"ד וז"ל משום דקיי"ל גומות אע"פ שאין שערות ואין אנו בקיאין בזה כו' אע"ג אם לא בעל אינו אלא מדרבנן מ"מ לא הוי כספק דרבנן כיון שהוא חסרון ידיעה כו' עכ"ל וא"כ אפי' באבילות צריך להתאבל אחר י"ב שנים ויום אחד בנקבה ובזכר י"ג שנים ויום אחד [ולא הביאו שתי שערות] (א)

(א) הנה הרמב"ם פסק (ב) כמ"ד אין אבילות נוהג ברגל אפילו דברים שבצינעה, אבל בשבת נוהג דברים