שו"ת ר' משולם איגרא קמד

ובנידון החלה שכתבתי שיש לצדד להקל. אך מ"מ אין סומכין על זה לעשות כן וכמ"ש הר"ן בתשובות הריב"ש אם בדבר הנוגע לגוף אין אדם רוצה לכנס את עצמו בספק, ומכש"כ בדבר הנוגע לנשמה, יש לעיין ולהזהיר לאנשי קהלתכם שלא לעשות עוד כדבר הזה ולכנס בספק: סימן לא

ביורה דעה סימן קפ"ה סעיף ד' בהגהת רמ"א בשם המרדכי כתב והאשה אינה צריכה כפרה והקשה בס"ה מהא דאיתא בשבועות דף י"ח ע"א דרצה לאוקמי בפרישה וקתני חייבין בקרבן דמשמע דהאשה ג"כ חייבת בקרבן. וי"ל משום דבאמת איתא בשבת דף ס"ט דתיקנו שנשבה לבין הנכרים דהוי אנוס ואפ"ה חייב בקרבן לרבנן אע"ג דהוי אנוס יע"ש בספר פ"י ובס' מג"ש דהפי' דהוי אנוס ולרבנן חייב בקרבן. ומאי פריך הש"ס בשבועות והא אנוס. אך דבאמת ממ"נ פריך דא"כ דס"ל למתניתין כרבנן ולא כמונבז. וההיקש של והנפש אשר תעשה ביד רמה הוי לענין דבר שאין חייבין על זדונו כרת וכמו דאיתא שם בשבת דף ס"ט לרבנן אך דקשה אם נימא דסתם מתניתין ס"ל כרבנן דאנוס חייב אמאי הוי גבי קרבן פסת בפסחים דף ע"א ע"ב בסתם מתניתין שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור ובשלמא שם במשכו הבעלים את ידיהם ל"ק דאפ"ל דהוי רק פסול דרבנן משום לאחר תמיד של בין הערבים ומ"ה פטור מקרבן דכיון דמן התירה כשר הקרבן ומ"ה שפיר פטור מקרבן ובנטמאו הבעלים שם נמי ל"ק דהא לא צריך עקירה משום דאינה לשחיטה אלא לבסוף וא"כ תקשי קושית הש"ס בחולין דף למד ע"א מכי שחט פורתא תו לא קאי לפסח שני וא"ל כמו שתירץ הש"ס דחזי לדמי' ופי' התוס' קודם שיוגמר השחיטה יפדה עיי"ש וקשה הא אין פודין הקדשים לאכילת כלבים וכאן אי אפשר לגמור השחיטה בשבת ולגמור בלילה הוי שהייה וא"כ הוי ג"כ הפסול רק משום לאחר תמיד של בין הערבים דהוי רק מדרבנן וזה כוונת הלח"מ דכתב (א) בתירוצו שם אליבא דהרמב"ם דמש"ה במשכו הבעלים פטור דהקרבן כשר כמו בלאחרים לשם פסח עיי"ש (ב) אך נמצא טריפה משום דהוי אונס פטור וא"כ מוכח דסתם מתניתין ס"ל כמו מונבז דאונס פטור ומקשה הש"ס שפיר. אך י"ל דהא באמת איתא (בהוריות דבעינן שב מידיעתו ואם כן הא כיון דכבר הורו דחלב מותר ממילא לא הוי שב מידיעתו עיי"ש וא"כ מ"ה בנמצא טריפה פטור דכיון דלא שייך שב מידיעתו וכמ"ש המל"מ בהל' שגגות דכיון דאי אפשר לידע כלל גרע מב"ד שהורו ומ"ה פטור אך א"כ מקשה הש"ס ממ"נ יפטור ג"כ בכאן דגבי נדה גם כן הא לא אפשר למידע מקודם דלא שייך לומר דאי הוי ידע דאי אפשר למידע וא"כ ממ"נ פטור) אך כי תירץ הש"ס על הפרישה אזי שפיר אפ"ל דבאמת ס"ל כרבנן גבי תינוק שנשבה דאפילו דהוי אנוס אעפ"כ חייב וכמ"ש הפ"י שם בשבת דבקרבן חייב אנוס ובשחטו ונמצא טריפה הטעם משום דלא הוי שב מידיעתו (וא"ל הא ממ"נ גם בכאן גבי נדה הא לא הוי שב מידיעתו די"ל כמו דאיתא בהוריות דכיון דלכי מתיידע לב"ד מיקרי שב מידיעתו וא"כ ה"נ כיון דאילו אתיידע לבעל אזי לא הוי עשה הדבר הזה לפרוש בקושי, וא"כ שפיר קרינן שב מידיעתו. וכמו דשם דכיון דאילו אתיידע לב"ד ה"נ אילו אתיידע לבעל. והוי אמרינן דבאמת אתיא כרבנן דאנוס חייב. אך לפי פסק הלכה ס"ל למרדכי כר"י ור"ל בשבת דף ס"ח ע"ב דפסקו כמונבז וכמו דמתמיהין הפוסקים על הרמב"ם דפסק כרב ושמואל ודלא כר"י דהא הלכה כר"י נגד רב ושמואל ע"ש היטב ומ"ה שפיר האשה פטורה ומתורץ שפיר קו' הנ"ל

והא דמקשה בפסחים דף ע"ג ע"ב אי כר"א חיובי מחייב דהא ל"ל טועה בדבר מצוה הוי הקו' ממשכו בעלים את ידיהם דהא אוקמי כר"א דנשחטין לשם פסח פסול ואיירי דשחט בפי' לשם פסת וא"כ שפיר הוי פסול מן התורה ושם איירי לרב ורב ס"ל כרבנן דאונס חייב ומוקי מתניתין דשבת כרבנן, בודאי כמו כן מוקי סתם מתניתין דשם בפסחים, ואע"ג דאפ"ל דהך דפסחים לא ס"ל כרבנן רק כמונבז. מלבד דזה דוחק והא משני עדיפא מינה יוסף בן חונאי היא ויע"ש היטב

אך בהרמב"ם הנ"ל לכאורה אי אפשר לתרץ כן ולומר דטעמי' משום דאינו שב מידיעתו אם הוי יודע ומ"ה בנמצא טריפה פטור ובמשכו בעלים משום דכשר מן התורה אכתי קשה מנטמאו הבעלים, דהא הרמב"ם פסק כר"י דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וא"כ קשה הא ראוי לפסח שני ובעי עקירה כמו דנזרקה מפי החבורה וכדאיתא בש"ס שם וא"ל מכי שחט פורתא, דהא נפסל במשהו הראשון וכמו דאיתא שם דא"ש לר"י עיי"ש בחולין דף ל' אך י"ל דאפ"ל דיוכיח סופו על תחילתו וכמו דאיתא בזבחים דף ב' ע"ב אם הוי בעי בכל הקדשים זביחה בפי' לשמה עיי"ש אך דלר"י לא הוי קשה דהוי אמרינן דלא אמרינן יוכיח סופו על תחילתו ולא הוי מצו להקשות לר"י. אך לפי המסקנא דמשני לדמי אזי גם לר"י אמרינן יוכיח סופו על תחילתו ויע"ש בזבחים דאיתא עוד תירוץ דלא אמרינן יוכיח סופו על תחילתו רק איידי כו' ומכ"ש לפי המסקנא דבשאר קרבנות סתם כשר דאין צריכין ליוכיח סופו על תחילתו, ומ"ה גם הרמב"ם אע"ג דפסק ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף א"ש

והנה באמת לקיים מ"ע חשוב כמו אונס דהא צריך לקיים מצות המלך. ומ"ה הא מצות לאו ליהנות ניתנו רק לקיים מצות המלך אך היכא דמצי לבדוק חשיב שוגג ולא אונם משא"כ בנמצא טריפה בבני מעיים או בכאן בנדה דבשלא בשעת וסתה דאח"כ הוי נדה. ואך למ"ד דאונס נמי חייב וכרבנן דמונבז שפיר יהא חייב אך הא בכאן הא הוי מתעסק והוי החיוב משוה דהוי נהנה וא"כ הא כתב המ"א בסימן ר"ד סעיף ח' דתחלתו באונס וסופו ברצון דלא חשיב נהנה וא"כ פטור מכח מתעסק דלא שייך נהנה ומשא"כ באשה דל"ש מתעסק דהא ידעה בפרישה דהיא נדה מ"ה חייבת, ומשא"כ המרדכי פסק כמונבז דאונס פטור ומ"ה כתב דפטורה

כללא דמילתא די"ל הקו' על המרדכי, דרצה הש"ס לאוקמי חייב על הפרישה וקתני שניהם חייבים בקרבן אך י"ל משום דהנה קשה מאי פריך והא אנוס דילמא ס"ל כרבנן דמונבז דמחייבי קרבן על אונס וכמ"ש הפ"י בשבת דף ס"ט ע"ב. אך י"ל לפמ"ש המ"א בסימן ר"ד סעיף ח' דאם אנסוהו דהוי כמו תחילתו באונס וסופו ברצון דפטור דלא תשיב הנאה והקשה המ"א מהא דכתב דאם אנסוהו לאכול דיצא וכתב הרב ב"י דהוי מתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה וא"כ ש"מ דחשיב