שו"ת ר' משולם איגרא קלט

אדעתה וא"כ באמת גם להבא לא טמאה רק מדרבנן לתרומה ואתי שפיר

והנה לכאורה לפי הך לישנא דמשני (ג) דא"א דהוי דם מעיקרא קאתי כו'. וא"כ לכאורה לא הוי קשה קושיא שלי דהקשיתי לעיל מכח הרי טמאה לפניך דא"א דהוי דם מעיקרא קאתי. אבל באמת ז"א חדא דהא להלל לא ס"ל להך סברא ומ"ה כתבו התוס' בדף ג' ע"ב בד"ה, א"ב למירמי חביות אמקוה וכו' בתירוץ השני שם בתוס' עיי"ש דמשמע דלהלל לא ס"ל כלל להך סברא דא"א דהוי דם מעיקרא כו', וצ"ל התוס' דהוי רק מכח תרתי לריעותא וה"נ צ"ל דמ"ה בחולין טהורה משום דליכא תרתי לריעותא מה שאין כן במקוה איכא תרתי לריעותא עיי"ש והנה אם נימא כפי תירוץ ראשון שבתוס' שם דגם הלל ס"ל להך סברא ומ"ה ג"כ בתולין טהורה ומדאורייתא טהורה. נמי קשה דהא בכאן איירי דהוי רק קינות ולא בדיקה וא"כ ל"ל מעיקרא קא אתיא דהא באמת הוי החשש דילמא הוי מעיקרא ג"כ על בשרה מבחוץ דהא אמרינן בשיעור אותיום ע"כ לא הוי רק קינות ולא בדיקה דליכא שיעור וא"כ ה"נ בסיפא (ד)

וא"ל כסברת התוס' (ה) דבבשרה הוי נפל וכדכתבו התוס' בדף נ"ז ע"ב ד"ה הרואה כתם דאין רגילות לשהות דם על בשרה בלא דעתה שלא ייבש ויפול עיי"ש. י"ל לפמ"ש לעיל ליישב קו' התוס' בד"ה הרואה כתם כנ"ל וא"כ אין צריך לס' התוס' להך סברא דאין רגילות כו' יע"ש היטב לעיל. ועוד א"ל דבאמת הך סוגיא דהכא אזלי שלא אליבא דהך תירוץ דא"א דהוי דם מעיקרא אתיא וכ"ע ס"ל דדילמא כותלי בית הרחם העמידוהו וכו' יע"ש היטב

וא"ל להך תירוץ דאמרינן דהוי באמת על בשרה בחוץ. וא"כ בל"ה קשה מכתם דאמרינן דמטמאה למפרע. וא"כ אם נימא דלא כס' התוס' דאין רגילות להשהות על בשרה. וא"כ יהא מטמאה עכ"פ מדרבנן בחולין כשאר כחם דטמאה אפילו בחולין. י"ל דס"ל כפי הך מ"ד דבכתם אינה טמאה רק משעת מציאה. ובדרבנן אינו מטמאה מכח הרי חסר לפניך. דבמאי דהוי דרבנן לא אזלינן בחר חזקה. וכן איתא בס' הפלתי להלכות נדה דלענין דרבנן בל"ה ל"ק ממקוה דרק בדאורייתא אמרינן דהוי תרתי לריעותא ולא בדרבנן וא"כ אתי שפיר: סימן כז (מקוה שבה ארבעים סאה שלג ונתרסק

) והנה לפי סברת הש"ך (א) דהרמב"ם סבירא לי' דאין טובלין בשלג כמות שהוא רק לאחר שנתרסק. וא"כ י"ל דפסלו שאובין [אפילו נתרסקו]. וכן הוא דעת הרב ב"י שכתב אליבא דהראב"ד שם. דלדעתו אין עושין מקוה מן שלג אי מדדו בכלי דהוה שאובין ע"ש. וממ"נ היכי איירי אם קודם שנתרסק אין הטעם מכח שאובין אפילו בלא כלי אין מועיל טבילה בלי ריסוק לשיטת הב"י אליבא דהראב"ד. ואלא לאחר שנתרסק וא"כ לדעת ב"י (ב) הוה הפי' בהקושיא דמייתי הב"י בשם הראב"ד שהקשה אמאי כל הני מצטרפין ולא פוסלין כיון דחשיבו מים להצטרף יפסלו נמי בג' לוגין שאובין. ותירץ משום דאין עושין מהם מקוה מתחלה. והקשה עוד לאנשי מידבא בשם ר' ישמעאל הרי עושין המקוה לכתחלה משלג ואפ"ה כי נתנו בידים כשר. התם לכשיתפשר קאמר. וכשנתפשר מלתא אחריתא היא, ומקוה ממילא נתהוה דאין הקושיא של הראב"ד מכח דהוו שאובין בכלי משום דא"ל דלא ע"י כלי הוטל למקוה רק או בכלי שניקב כשפופרת הנוד. או בנסר שאין כלי או בידים. רק דעיקר הקושיא דלא הוה הוייתו ע"י טהרה. וע"ז שפיר משני הראב"ד דכיון דהוה בשעת מעשה שלג וא"כ הוה כמו ממילא. ר"ל דהוה כמו נפלו ממילא. דהא בשעת מעשה לא הוה מקוה והשתא ממילא נתהוה המקוה. והוה הדין כמו קודם שנפל למקוה לא הוה ע"י אדם רק רחוק מן המקוה לא פסול מכח הויית ע"י אדם, והשתא נמי לא (ג) ומים הוו ממילא ומשא"כ לענין שאובין ואפילו הוה רק מעיקרא שאובין ואח"כ נפלו למקוה שלא ע"י כלי פסול. ולא שייך דהשתא הוה ממילא דכיון דהוה מעיקרא שאובין

רק דלהנך פוסקים דס"ל דשלג כשר לטבול אפילו קודם שנתרסק. וא"כ כיון דהוה מעיקרא מקוה כשרה קודם שנעשה מים. תו לא פסול. רק להראב"ד כיון דכל המקוה אין עושין בשלג א"כ אם כל המקוה היה שאובין פסול. וא"כ הך דתוספתא דשאובין שהוגלד הוה כשר להקוות אפילו אם הוו מעיקרא שאובין. לדעת הראב"ד הוה הפי' להקוות כמ"ש הסמ"ג לחד פירושא (ד) ר"ל דירבה עוד כ"א סאין מים כשרים. וא"כ אם הוה מועט והוה מעיקרא ג"כ כשרה לזה להרבות רוב מים והוה כמו דהוה מעיקרא קודם שנעשה מים, ולפ"ז א"ש מה דכתב הסמ"ג וז"ל

והנה לדעת בה"ג [צ"ל השאלתות] דשאובין שהומשכו אם מרבה עליהן ארבעים סאה כשרין. וא"כ הוה הפי' להקוות עד ארבעים סאה מי גשמים (ה) ולכאורה האיך תליא זה בזה ולפמ"ש לעיל א"ש וא"כ הוה בזה כמו ממילא דהוה כאילו לא נפל ע"י כלי בשעת מעשה למקוה דהוה כשרה. כאילו הומשכו וא"ש לדברי הסמ"ג. אך באמת כל הפוסקים לא פירשו כן בתוספתא וכמ"ש הרמ"א בד"מ

אך לפ"ז [ניחא דינא דתוספתא רק] אם נימא דכשר שלג לבד לטבילה והוה כשרין מקודם ותו לא נפסל ע"י דהוה אח"כ נתרסק ונעשה מים. ובשלמא אם לא טובלין בשלג ונמצא ממ"נ ע"י מה אתה רוצה להכשיר רק ע"י דנתהוה מים ואם הוי מים הוה השתא פסול מכח שאובין, והראייה לזה מהא דאיתא בש"ס ומייתי הרמב"ם והפוסקים והטור דג' לוגין בעינן מראה מים ואם היו ג' לוגין ונפל קורט יין ונשתנה מראה מים ונפל למקוה לא פסלוהו וירבה מי גשמים, והנה קשה דהא הוה הדין דאיתא בתוספתא. דאם שהוגלד ואח"כ נמחו כשרין דכיון דהוה מעיקרא לאו דין מים וא"כ הא בודאי מכי באו למקוה לא הוה מראה מי פרי דאל"כ בלא"ה פסול בלא שאובין. וא"כ מיד שבאו למקוה להוי מצרף הנך מי שאובין ג"כ ותהא מיד כשר. א"ו דלא אמרין כן בתוספתא, רק כיון דהוה מעיקרא שם כשרות בשעה דהוה גליד. וא"כ אפילו נתהוה מים לא איכפת לן כיון דהוה מעיקרא כשרים ומשא"כ כאן מעיקרא הוה פסול מכח מי פרי. וע"י מה אתה רוצה להכשיר רק ע"י דנתהוה מים והוה מים שאובין וממ"נ פסול. וא"כ לפ"ז לפי דברי