שו"ת ר' משולם איגרא קלח

דהא הוה רק ספק והוה חזקה דלא נתבררה שעתה, וכן קושית הש"ס מדתנן על בשרה, מיירי נמי דלא הוה [רק] מספק, וכדפסק הרמב"ם (מ) ופי' המ"מ דאפילו פחות מכגריס ג"כ טמאה מכח דנכלל בכלל ספק דהוה על בשרה טמאה. וא"כ הוה חזקת טומאה דכיון דהוה רק ספיקא בעלמא, ומקשי הש"ס שפיר [לשמואל] וכן גבי רוב ימי' אע"ג דעברה בשוק של טבחים ומיקרי ספק וא"כ לא שייך אוקמי אחזקה חזקת טומאה כיון דלא הוה ודאי, וכן הא דמקשי ממתניתין הרואה כתם על בשרה נגד בית התורפה טמאה, והוה הפי' אע"ג דלא הוה כגרים, וא"כ הוא ספק ולא שייך אוקמי אחזקה, ומשמע כן דאפי' פחות מכגריס מהא דאמרינן דפחות מכגריס על חלוקה טהור, משום אין לך כל סדינים שמלאים דם, ומשמע הא על גופה אפילו פחות מכגריס טמאה. ומקשי שפיר (נ) והנה מש"ה גם לבעלה טמאה, וכמו דאיתא ביו"ד סימן ק"י, דאם חצי חתיכה ניכר דהוא מכל דפריש א"כ גם הנשאר מותר ע"ש, וא"כ ה"נ דכיון דלענין טומאת שבעה אמרינן דהוה ודאי דהוה הרגשה וא"כ ממילא אסורה לבעלה, וכעין סברא זו איתא בט"ז סימן ק"י, וכן גבי ס"ס בהנאה דכיון באכילה לא שייך ס"ס ממילא אסורה בהנאה ג"כ, ומוזכר סברא זו כמה פעמים, ומש"ה אם אוקמינן אחזקה חזקת טומאה ממילא אסורה לבעלה ג"כ, אך שמואל לא ס"ל מקור מקומו טמא וא"ש, ומהך מתניתין דקתני נמצא על שלו נמי מקשה שפיר, משום דשם מוכח דלא אמרינן כן דארגשה ולאו אדעתה ומוקמינן אחזקת טומאה, דא"כ קשה אפילו לאחר זמן נמי תהא טמאה עכ"פ מה"ת אפילו בחולין, ולא כטומאת מע"ל דהוה רק מדרבנן, ולא בחולין כנ"ל, (ס) א"ו מוכח דלא אתיא מתניתין כמ"ד מקור מקומו טמא, [ומקשה שפיר] וכן גבי בדקה בעד ונמצא עגול נמי הוה רק ספיקא, דהא שם איירי בוודאי אפילו פחות מכגריס דאל"כ בלא"ה הוה טמאה מדין כחם. וא"כ הוה ספק דלמא מהכר אתי על העד וכמו דמידכר סברא זו בפוסקים. (ע) וא"כ לא שייך אוקמי אחזקת טומאה דהוה רק ספיקא, ומתורץ שפיר קושית התוספות

כללא דמלתא. היוצא לנו מזה, דהיכא דהוה חזקה אמרינן דארגשה ולאו אדעתה. וא"כ עכ"פ בג' ימים ראשונים [מהשבעה נקיים] לא הוה בעינן הרגשה כיון דהוה עדיין בחזקת טומאה ובהכי א"ש דחוששין בכתמים משום זיבה ר"ל כל כמה דלא ספרה ז' נקיים הוה טמאה מכח חזקה ואמרינן דארגשה ולאו אדעתה כנ"ל א"נ י"ל (פ) דזה שכתבתי לעיל דכיון דהוי טמאה טומאת ז' משום חזקה טמאה לבעלה ג"כ הוה רק מדרבנן משא"כ לענין קרבן ומקשי הש"ס שפיר אי דלא ארגשה לא שייך לומר דארגשה ולאו אדעתה. כיון דהוה רק מדרבנן ומה חייבת קרבן

והנה מ"ש לעיל ליישב קושית התוס' ע"י הרגשת מי רגלים כנ"ל. אך דאפשר לומר עדיין דלמא הרגשת עד י"ל דהא הוה הבדיקה רק קינוח וע"י קינוח אינה מרגשת כלל וכמ"ש בס' הפלתי לה' נדה. וכאן הוי הבדיקה קינוח וכדאמרינן שיעור ווסת משל לשמש כו'. הוי אומר מזה דבדיקה הוי רק קינוח וכו'

והנה י"ל הא דמשני הש"ס בר"פ נדה דף ג' ע"א והלל דילמא הרגשת מי רגלים הוי [ולפי הנ"ל] הוי דלא כרב ודלא כשמואל (צ) די"ל (ק) דע"י הרי דם לפניך משויא ספק. או דהוי סברא זו לא מהני רק מדרבנן ולענין מע"ל עשו סייג וכמו דאמרינן שם ע"ב עשו סייג עכ"פ לדבריך, משא"כ לענין דאורייתא באמת לא הוי חשש כלל דהוי הרגשת מי רגלים יע"ש היטב

והנה לעיל איתא בדף י"ב ע"ב דאמר שמואל בעסוקה בטהרות מיגו דבעי בדיקה לטהרות בעי נמי בדיקה לבעל. וא"כ [א"ש מ"ש לעיל] כיון דלטהרות בעי שבעה ואמרינן דבודאי ארגשה מכח חזקת טומאה דמקור מקומו טמא וא"כ אסורה לבעלה ג"כ כנ"ל

והנה היכא דהוי יותר מכגריס וא"כ הוי ודאי וכמ"ש הכ"מ וכן איתא בש"ס דלא חשוב ספק האי דם מהיכן אתיא בשוק של טבחים לא עברה וכו' וא"כ שפיר הוי חזקת טומאה (ר) משא"כ היכא דהוי פחות מכגריס שפיר ס"ס דילמא לא הוי דם. ודילמא לא ארגשה וכמ"ש לעיל יע"ש היטב

והנה מכח מה שהקשתי לעיל דאם ביום הוסת מצאו טמאה הוי ספיקא דאורייתא. י"ל אם לא אמרינן הרגשת שמש וא"כ באמת אפילו אם נימא דצריך הרגשה מן התורה ואמאי הוי למ"ד וסתות דאורייתא אסורה בודאי בלא טבילה אם בא בעל (מן הדרך) אלא ע"כ דע"ז שייך נמי אורח בזמנו בא דיבא בודאי בהרגשה וא"כ כ"ז דלא הרגיש לא חיישינן דראתה דהוי כעין הוסת המורכב קצת ומתורץ שפיר

והנה באמת לפמ"ש לעיל דאמרינן דילמא ארגשה ולאו אדעתה הוי מדרבנן משום ס"ס דילמא לא ארגשה ועוד דילמא הוי מן הצדדים. אך דבאמת י"ל דהא נגד זה הספק (ש) איכא חזקת טומאה דעכ"פ מקור מקומו טמא. ונגד זה הספק (ת) איכא רוב דרוב דם בא מן המקור. אך דס"ס (דמועיל) הוי אפילו במקום חזקה רק דמדרבנן אסור היכא דאיכא חזקה וכמ"ש הפ"י ומ"ה הוי רק מדרבנן אסור הכתמים ולפמ"ש לעיל מתורץ קו' הש"י גבי וסתות דכיון דהוי חזקה דאורח בזמנו בא אמרינן דארגשה ולאו אדעתה כנ"ל משום חזקה ובאמת איירי דלא ארגשה (א)

והנה מ"ש לעיל דמ"ה א"ש לשמואל דלא שייך הרי חסר לפניך משום דלא ארגשה כנ"ל ולפי ה"א דאפילו מדרבנן טהורה היכא דלא ארגשה. והא דקתני דמטמאה מע"ל הוי באמת הפי' דרק לתרומה כדין מע"ל וא"כ כיון דהוי זמן רב אמרינן דארגשה ולאו אדעתה (ב) או דהא בל"ה תקשי על כל מעל"ע וצ"ל דמדרבנן לתרומה שפיר חיישינן דילמא ארגשה ולאו