שו"ת ר' משולם איגרא קלו

בדין אם עמד חוזר והוא איבעיא בש"ס (א) הנה פלפל בחכמה והראה בקיאתו כי יש לו יד בש"ס ופוסקים ונהניתי, ואמרתי ברוך ה' אשר לא השבית גואל מזרע יעקב, וכיון שהניח האי צדיק בן כמותו, לא נאמר שכיבה, וקא אהני ליה זכותא יקירא דאביו הגאון החסיד המפורסם שיודע לישא וליתן ולפלפל בדבר חכמה, וע"ז נאמר בן חכם, ישמח אב. ותהיה זאת נחמתי על אביו הגאון הצדיק כי מר לי מאד ונעצב אני מאד עליו, כי דבוק לי מאד היה ונצמד בקירות לבי, וביותר צר לי מאד, צרות אמו הצנועה והחסידה היא דודתי, אך בקראי אגרת מאמו הצנועה והחסידה וראיתי שקיבלה באהבה מהש"י, אמרתי עליה כמאמר הלל (ב) כששמע כו' מובטח אני שאין זה בתוך ביתי ועהכ"א משמועה כו' בטוח בד' (ג) ועליה נאמר ותקם בעוד לילה וגו' אשה יראת ה' היא תתהלל (ד)

(ב) והנה בגוף הדין, באמת בכאן אין צריך כלל להך איבעיא, דשם הפירוש דאמר נכסים אלו לצדקה, ואמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי, ונקנה מיד. אך דמסופקין אם כוונתו שיכול לחזור, והוי ספיקא דדינא ומשא"כ כאן, דאמר לשון תתנו לצדקה על דבר טוב, והוי רק כמו נדר, ובמת אין היורשין צריכין לקיים הנדר, וכמ"ש הרמ"א בתשובה סימן מ"ח, רק דבא כאן לקנות מתורת מתנת ש"מ, דאין נקנה רק לאחר מיתה כמו כל מתנות שכ"מ, ובודאי אם עמד מחולי זה לא נקנה, ואין כאן ספק ואפילו לדעת הרמב"ם פרק כ"ב מהלכות מכירה, הובא בש"ע חו"מ סימן רי"ב סעיף ז', מ"מ הא הכ"מ כתב הטעם דכיון דיורשין שמעו ושתקו הוי כאלו נדרו הם וכאן הא מתי היורשים גם הם, וא"כ לכ"ע לא זכו העניים רק מטעם מתנת שכ"מ, והדין אם עמד חוזר. וגם לפי תירוץ הב"ח (ה) עכ"פ הוי מטעם טירוף הדעת, ולא עדיף ממתנת ש"מ, דאם עמד חוזר ולא שייך טירוף הדעת, ומכח מצוה לקיים דברי המת לא שייך בכאן, כיון דיורשים גם הם מתו

(ג) ומה שמעכת"ה פלפל בחכמה בדין ריבית. הנה במל"מ (ו) מביא כמה דיעות. דאם ליכא עניים מיוחדים ליכא איסור רבית ומביא שו"ת מהר"י מטראני דאם הקדיש רק לקרן קיימת, כ"ע מודו דלא הוי ריבית ואפי' לפי דברי המל"מ שפקפק שם. מ"מ כאן מודה משום דאין מתנת שכ"מ נגמר רק לאחר מיתה. ולא שייך דעביד איסורא יע"ש

והנה גבאי הוי כמו אפוטרופס דמעמד שלשתן ע"י שליח לא מהני, וע"י גבאי או אפטרופס מהני להקנות ליתומים או לצדקה עיין בש"ך חו"מ סימן קכ"ו ס"ק פ"ו וכמו דאיתא בקידושין דף כ"ז ע"א גבי קנה אגב קרקע דבאדם אחר לא מהני אם הקנה קרקע לאחד ומטלטלין לאחד ובגבאי מהני עיי"ש וא"כ לא שרי באמת ע"י גבאי

(ד) והנה יש לומר קושי' התוס' במס' ב"מ דף ע' ע"א ד"ה מעות של יתומים מותר להלוותן כו' ה"מ למיפרך משום לוה דקעביר בלא תשיך, וי"ל משום דהנה הטו"ז [ביו"ד סי' ק"ס ס"ק י"א] הקשה, לפירוש רש"י דריבית ע"י שליח מותר וא"כ למה הותר במעות של יתומים דוקא קרוב לשכר ורחוק מהפסד, ואת"ל דב"ד הוי אביהן של יתומים, מ"מ למה באפטרופס איתא בתשובת הרשב"א דהוי סרסורי' דחטאה, ותירץ הש"ך בנקודת הכסף, דאפטרופס הוי ידו כיד הבעלים ובאמת לכאורה אפי' דב"ד הוי ידו כידם דמי, ומשמע דהוי [האיסור רבית] רק מדרבנן וכן האפטרופס הוי מדרבנן מדהקשו התוס' בכתובות דף י"א גבי גר קטן, דזכי' גבי קטן הוי מן התורה, (ז) ומשמע דב"ד לא עדיף משליח, וכן גבי אפטרופס ומהקרא נשיא אחד ילפי הפוסקים דהוי מן התורה ומטעם שליחות ואפי' לדברי הר"ן שם כתב דהוי רק גילוי מלתא, והוי רק מדרבנן. והנה אפי' לפי הנך פוסקים דס"ל דכל ריבית דרבנן אסור ביתומים דרק קרוב לשכר מ"מ הוי רק מדרבנן ואין מוציאין ממנו ולמה כתב הרשב"א (ח) דהוי רק פטור משום דנאכל ואינו בעין ומשמע דהוי אסור מן התורה, אך יש לומר דהנה איתא במל"מ פ"ג מה' גניבה דין וא"ו חילוק בין עשה שליח דוקא לשחוט בשבת ע"ש, וא"כ בכאן גבי יתומים, דכיון דאיכא עכ"פ איסור דרבנן ובקרוב לשכר ליכא איסור דרבנן, והנה איתא בב"י בשם מרדכי והובא בש"ע יו"ד סי' ק"ס סעי' י"ט דאם הלוה נטל לחלקו כל כך ריווח כמו שהתנה חייב והיינו שנותן להם חצי שכר. וכן הוא בב"י ובטו"ז שם, דהוי כאלו התנה וכו' א"כ בכאן הוי עכ"פ על חצי הלואה שליח של יתומים מטעם זכי', והם עשו האיסור [שנתנו כולו] עכ"פ הוי כאלו לא צוה על האיסור וא"כ הוי איסור מן התורה משום הך חצי. וא"כ מש"ה בנ"ד איסור מן התורה, וכמ"ש הד"מ וכן הש"ך, היכא דהלוה המעות אצל המלוה אע"ג דריבית שלח ע"י שליח אסור מן התורה. אך אם הוי אמרינן, דאיסור דרבנן לא איכפת לי' ביתומים, וא"כ אמרינן דאדרבה אינו רשאי להלוות מעות יתומים רק בקצץ ולא בקרוב לשכר דיותר הוי להם זכות דקצץ. אפילו לא הרויח כלום וא"כ ל"ה שליח אפילו על מחצה, וליכא כלל איסור אך דבאמת הוי עכ"פ איסור דרבנן בקצץ, והוי זכות ושליחות עכ"פ על מחצה

והנה הדין דבריבית דרבנן אין הלוה עובר רק המלוה והובא בש"ע יו"ד סי' ק"ס סעי' ב' וא"כ א"ש ומתורץ קושיית התוס' (ט) דהנה אפילו אם חצי הלואה וחצי הוי רק פקדון מ"מ הוי כמו דאיתא ביו"ד סי קס"ו בהגהת רמ"א סעיף ג' וכן ביו"ד סימן קע"ז סעיף י"ג אם חוזר הלכה עם בנו כו' וכתב הש"ך ס"ק כ"ח אע"ג דהי' נותן ההוצאה בלא"ה אם לוה אצלו מעות דהוי כמו הלויני ודור בחצירי דאע"ג בחצר דלא קיימא לאגרא אסור ולדעת הרמב"ם הוי אפילו לא קיימא לאגרא רבית קצוצה. וא"כ גם בכאן [נהי] דהוי [רק] חצי הלוואה מ"מ אסור כ והוי כלו ריבית קצוצה. וא"כ מש"ה ביתומים לכאורה ליכא איסור כלל מן התורה. דהא לא הוי זכות [שלהם] של היתומים בקרוב לשכר ורחוק להפסד [דהא בל"ה הוי