שו"ת ר' משולם איגרא קלה

האיבעיא הוא. אם בתר מקבל אזלינן. והנה במל"מ כתב (ב) המקדש באיסורי הנאה והאשה חולה דהוי שוה אצלה. ואינו שוה אצל המקדש. וא"כ בכאן דהוי הנאה אצל המקבל עיסקא. אך הנותן עיסקא לא נחסר כלום. רק דעיקר הוי בכ"מ דהמקדש או הלוקח בהנאה חשוב כסף הוי משום שיכול למכור ההנאה והוי ליה שוה פרוטה. וכאן במקבל עיסקא לא שייך דיכול למוכרו. דממ"נ זה שיש לו מעות בהשותפות סך כמו זה לא יתן לו כלום. דממ"נ כמו דהוא מהנה ה"נ הוא נהנה. דכיון דהוי רק על מחצה ומחצה. וא"כ הוי [הנאות] שוה בשוה. דה"נ הוא צריך ליתן לחבירו גם כן בעד הנאה שלו. וא"כ הוי ספיקא דדינא ופטור רק אם תפס מהני כמו בכל ספיקא דדינא

אך באמת. היכא דנותן עיסקא להמקבל על שליש. והוא הנותן יש לו שני חלקים. וא"כ הוי הנאתו של המקבל. שוה יותר למכור מן הנאה של הנותן. אזי שפיר מיקרי הנאה וש"פ דנ"מ דיכול למכור טובת הנאה שלו. זה י"ל כן. ודינו דט"ז אע"ג דכבר הורה זקן מ"מ לענין אפוקי ממונא יכול המחזיק לתפוס: סימן כג

ב"ה יום ו' עש"ק י"א מרחשוון תקנ"א פה ק"ק טיסמאניץ

שלום וישע רב לאהובי מחותני ידידי הרב המאור הגדול המופלג נ"י ע"ה פ"ה ש"ת מוהר"ר דוד צבי נ"י אב"ד ור"מ דק"ק מאניסטרישץ יצ"ו

הגיעוני אמרותיו. נידון הנוסחאות בהיתר זקוקים על נוסחא א' כתב מעכ"ת דגרע טובא מהא דמכר לו שדה ואמר לו לכשיהיו לי מעות תחזור לי. והנה י"ל דכאן קיל טפי. דהא במכר לו שדה (א) אינו אלא צד אחד ברבית. והיינו משום דבאם אינו מחזיר לו המעות לא הוי רבית והוה מכירה גמורה. וא"כ כמו כן כאן. באם אינו משלם לו כל הזקוקים במטבע היוצא הוה מכירה גמורה. כיון דלא נתקיים התנאי. ואינו נותן לו במילואו בעד כל הזקוקים כדי שוויה הוה מכירה גמורה. ואי דיחוש בכאן דלמא משום דבידו ליתן לא כפי שוויה. וא"כ יתבטל המכירה ויהיה רבית (ב) י"ל דכאן לא חיישינן לזה. דאם יתן לו במטבע היוצא בעד כל הזקוקים הוה רבית ויעשה השתא בהנתינה איסור. דהא אפילו רבית על מנת להחזיר אסור ליתן (ג) ובשלמא התם במכר לו שדה ע"מ שתחזור לו המעות. כשמחזיר המעות אינו נותן רבית. רק למפרע הוה קאכיל הפירות באיסור חיישינן (ד) ומכ"ש בכאן גרע מרבית על מנת להחזיר דלמא לא יחזיר לו דלא הבטיח לו להחזיר. ואי משום [נמחקו שלש תיבות]. רק יש לצדד לכאורה. אמנם בלא"ה כבר מבואר בט"ז בסימן קס"ז בהיתר זקוקים דאין בו ממש כלל. כיון דאמר לו בתחלה הלויני ולבסוף מתנה על מעות יותר הוה רבית גמורה

ומ"ש בנוסח הב' דמחוסר כמה מלאכות ואין פוסקין י"ל בכאן להיתירא. דכיון דקיי"ל במכר לו כסף צרוף ונמצא סיגים. דהוה כמו יפות ונמצאו רעות. ויכול הלוקח לחזור בו ולא המוכר. כמבואר בחו"מ בש"ך סימן רל"ג. וא"כ בכאן יכול המלוה לומר תן לי כלים ואני רוצה בהם. ובפרט שאף במקום דהוה במכירה איסור רבית מ"מ המקח קיים ויכול הלוקח ליתן בשער הגבוה וא"כ יכול לומר אני אקח סיגים וכסף סיגים יש לו וא"כ מותר לפסוק כיון דהוה כמו מין אחד. ומסופק אני בזה. וספק גדול הוא אצלי

ונידון מ"ש בנוסח ג'. כיון דאינו בא על החתום על ההשואה. י"ל דהוה כמו בא על החתום: דהא יש פוסקים סוברים דכתב ידו הוה כמו חתימת ידו. וכמבואר בש"ך רסי' ס"ט. וגם כבר מבואר בש"ך בדין מסירת הקולמוס. דהוה מצד המנהג. דבח"י הלוה בעצמו הוה מצד הדין. וא"כ בכאן כיון דצוה לכתוב הוה כמו שכתב בעצמו והוה כמו חתימה לדעה דסוברין דכתב ידו הוה כח"י

אמנם כל הנ"ל כתבתי בדרך פלפול. ולענין דינא יש לבטל ההיתר זקוקים מכל וכל. ונשתקע הדבר ולא יעשה כן בישראל. כפי מ"ש בשם הט"ז כיון דאמר הלויני בתחלה ועוד קוצץ על מעות יותר. וגם כיון דמצד המנהג אם נותן לו כפי ההשואה מחויב לקבל. לא הוי שום מכירה והוה כאילו התנה ולא הוה שום מכירה. וכמבואר ביו"ד סימן קע"ד ס"א. ולמאן דאמר לבטל היתר זה שומעין לו וכבר נתבטל בעירנו. סימן כד שאלה

אחד הלוה לחבירו מעות למחצית שכר. והלוה בנה בהמעות בית על קרקע שלו. מה דינו. אם מה שהלוה מרויח בשבח הקרקע יחשב לריוח נגד השכר שנטל המלוה והוה עיסקא או לא: תשובה

הנה אם אחד הלוה מעות לחבירו והוא בנה בית על קרקע שלו והוה שע"י זה יש שבח. ויש שרוצה לומר דזה הוה היתר עיסקא דאותו השבח הוה ריוח. ובאמת ז"א דהא איתא בש"ך יו"ד סימן קס"ו ס"ק י"ג, אם בונה חרבתו של חבירו צריך לשלם שכר הדירה, ואי לאו הוה רבית, והנה שם בסי' קע"ג סט"ז היו חטים במדינה כו', והוא שיהיה באחריות הלוקח כו', ובהגה ויש מתירין בפירות אפילו אחריות הדרך על התגר המביאם (א) דכיון דהוה בעד מעותיו, וא"כ אמאי חייב שכר דירה הא מה שדר הבונה בהבית הוא בעד מעותיו, א"ו דהשבח בדירת הבית הוא מן הקרקע והוה שלו (ב) וא"כ בכאן נמי לא הוה עיסקא, דלא מיחשב שהריוח מהמעות רק מקרקע שלו ואסור: סימן כה

תשובה לבן דודתי הרב הגאון מו"ה פנחס בהרב הגאון הצדיק כקש"ת מו"ה יעקב האבד"ק אייטינגען זצ"ל

[השאלה בפרטותיה נעדרה, והמעיין ירד

לעומקה

] (א) נידון השאלה, הנה מה שמעכת"ה כתב ומפלפל