שו"ת ר' משולם איגרא קלא

והנה י"ל הא דמקשה דוקא על רב ולא על ר"ל דאמר כן לקמן. משום דהנה לפמ"ש לעיל, הוי קושית הש"ס מכח ממ"נ, או מהך מתניתין דהכא או מחכמים דאמרו גבי אברים באברים כולן ישרפו, ולכאורה קשה מה פריך דלמא במתניתין הוי הטעם משום דהוי חזקת איסור אמ"ה וכמו דאיתא ביו"ד סי' נ' ומרבנן דסיפא גבי אברים ל"ק, דהוי הטעם משום דגזרינן שמא יבואו כולן הכהנים בב"א להקריב, וטעמא דר"נ אמר רב משום ס"ס, אך א"כ קשה אמאי אסור להקריב לגבוה הא לגבוה ל"ש חזקת איסור דאמ"ה דהא אנן עסקינן אם רשאי לשחוט וא"כ ע"כ הקושיא לא הוי אלא אם ס"ל ב"ח אין נידחים דאם ב"ח נידחין ל"ק (ז)

והנה א"ל דבאמת לא חשיב הך ספק דנפל, דאיסורא ברובא איתא אך הספק דלמא לא זו היא ול"ש חזקת איסור דכיון דבא מכח רובא, אך זו דוקא לר"נ (ח) דס"ל דאיקבע איסורא חשיבה ספק וא"כ ממ"נ הוי החזקה דנוקי מקודם נפילה הוי חזקה, משא"כ אם נימא כהך סברא דמצות (ט) משו"ה ליכא השתא חזקה דהוי חזקה דאתיא מכח רובא, או י"ל דאם נימא כמ"ש לעיל דבאמת הוי אמרינן דאיסורא מכח רובא דברובא איתא אך א"כ מותר לאכלו ממ"נ דא"כ נמי האיסור בהשאר ברובא, ואך קשה אם כן כי מתו רובא יהיה השאר מותר

והנה לענין הדיוט א"ש כמ"ש לעיל, אך לענין גבוה קשה ודלמא הטעם משום בע"ח נידחין, אך א"כ לרב אם ס"ל דבע"ח נדחין א"כ לא מוכח דבקדשים חד בחד שרי וא"כ שפיר בטיל מדאורייתא קודם נפילה וא"כ קשה מהדיוט. אך לר"ל תלתא שמעית מיניה כמו לר"י לקמן וע"ש (י)

והנה שם ביומא הפי' דהא דמייתי רב לראיה דהא ע"י תערובות ירצה [מחכמים דאמרי אפילו אם קרבו כו'] ה"פ דהנה ע"כ צ"ל דלא ידע מהתערובת דאל"כ קשה הא הוי קרב בידים וגם לר"א לא מהני וא"כ מה אמרו רבנן אפילו קרבו כולן חוץ מאחד מהם דא"כ אדרבה לא בטיל ברוב כיון דלא ידע א"ו דחד בחד בטיל. וחוץ מאחד מהם הפי' תרתי. או י"ל דה"פ דקשה האיך מוכח מהא דחד בחד נמי בטיל והפי' הכי דהנה הא נ"מ לענין דלא ירצה וכמ"ש לעיל וא"כ תו א"א לתלות בו א"ו דחד בחד נמי בטיל וא"כ אי קאי על זוג אחד תו אין נ"מ ושפיר ראוי לתלות וכמ"ש לעיל יע"ש

והנה אם נימא כקושית הש"ך דל"ש בכאן דהוי ספק דרבנן כיון דרבנן בא על ספק מצד אחר א"כ הוי הטעם משום ס"ס ע"ש רק [אך] דלא אמרינן ס"ס רק היכא דהספק הראשון הוי רק מדרבנן [אסור]. ולשיטת הרמב"ם הוי כל ספק רק מדרבנן וא"כ ל"ש ספק אחד בגופו ספק אחד בתערובת אך בכאן הוי אתחזיק איסורא וכמ"ש הש"ך דאם נתערב הוי אתחזיק איסורא אך א"כ הוי הספק דהוי מדרבנן מכח התערובת. וא"כ הוי מדרבנן מצד אחר ולא אמרינן ספיקא לקולא אך באמת ל"ש דרבנן דהא הוי איסור דאורייתא מכח דאיקבע איסורא. אך הא עכ"פ הוי חזקה דלא נתבררה שעתה. וא"כ הגע עצמך אם הוי עכשיו ניכר ולא נשאר רק חד וא"כ ל"ש ביטול. אך אעפ"כ הוי חזקה דלא נתבררה שעתה דהא עדיין לא הוי ניכר וא"כ לא הוי עכשיו לבוא מטעם ביטול כוון דעכ"פ לא נקבע איסורא. א"כ בכאן מקודם לא הוי ביטול דכיון דאין פודין קדשים לאכילת כלבים

והנה י"ל קושית התוס' בפסחים דף מ"ד בד"ה איתיבי שתי כו' ואי אמרינן כזית בכא"פ אמאי אמרינן שאני אומר והקשו דהא מדאורייתא בטל מין במינו ברוב וי"ל דה"פ דהנה לפי סברת התשובת בן לב דכל היכא דלא נודע מקודם שפיר שייך ספיקא דרבנן לקולא. אבל היכא דנודע כיון דכבר אסורה מה"ת וא"כ לענין לאכול בב"א אסרינן מה"ת אפילו הוי רובא אך אם אמרינן כזית בכא"פ לאו דאורייתא א"ש ומיושב קושית התוס' אך לענין אכילה ל"ש בב"א כמ"ש המל"מ אך לענין הנאה שפיר שייך. וא"כ הוא דוקא בתרומה ומתורץ השו"ע בסי' קי"א (כ)

והנה לפי סברת הב"ה גבי אם נשאר חצי חתיכה דהוי כולה אסור וא"כ גם לענין ב"א כיון דאפילו הוי בטיל ברובא מ"מ אסור לאכלן בב"א וא"כ תו א"א להקל מכח דלמא נפל. אך באמת בכאן לא הוי ב"א דהא נפלה חדא. אך בכאן לענין רעייה דכיון דמקודם לא נתבטל כמ"ש לעיל. וא"כ הוי ספק דנתערב דבודאי אסור לאכלן בב"א. וא"כ כיון דאסור לאכלן בב"א. תו לא הוי ספק דלמא נפלה. או מכח סברת הב"ה גבי חצי בהמה דפריש וחצי בהמה נשאר במקום קביעות, או מכח סברת מהריב"ל שכתב לעיל דכיון דהוי איסור דאורייתא

והנה גבי בהמה או בדשיל"מ א"ש מכח כיון דכל חדא שריא ל"ש אין מבטלין וא"כ מיד ששחט תו לא הוי אין מבטלין איסור לכתחלה. וא"א לאכלו אם לא שישחוט. וכן בביצה ואם הטעם מכח דבר שבמנין ומיד שנשבר לא הוי דבר שבמנין, אך אם אמרינן דמדאורייתא אפי' נתבטל אסור לאכלו ל"ש לומר כן

ואם נימא ליישב קושית הפלתי דהא בהמה אין מהני בדיקה בדרוסה. ואם כן קשה הא אין פודין הקדשים כו'. אך י"ל דשרי מכח ס"ס אך דבעינן לא נודע. וא"כ מתורץ קושית הש"ך בסימן כ"ז וע"ש

והנה מה שהקשה הפר"ח על שיטות דס"ל דבדרבנן מודה ר"י. וא"כ לפי המסקנא דמשני בביצה דף ד' ע"א דנתערבו באחרות קאי על ספק יו"ט ספק חול וא"כ אפילו הכי ספק אחד בגופו ספק אחד בתערובת אסור. וי"ל דהנה לפמ"ש בס' ב"ה גבי חצי חתיכה פירש דאסור כיון דאסורה אותה חתיכה מה שבמקולין תו א"א להתיר. וא"כ באמת דהוי ספק דלמא לא זו היא דאסורה. וקשה הא הוי לאדם אחד וא"כ הוי ספיקות דסתרו אהדדי וצ"ל דבאמת ז"א כמ"ש המל"מ בה' חמץ ומצה פ"ב הי"א דכיון דאפשר לומר דהוי ע"י הספק ראשון בלחוד אפשר שהוא מותר עיי"ש והנה קשה כיון דאם באו לאכלן כולן בב"א אסור וא"כ ל"ש כלל לומר דלמא שרי כמ"ש בס' ב"ה הנ"ל. ואך באמת ז"א דר"ת ס"ל גבי עובדא שלו ושם באמת מה שאינו בטל הוי משום דבע"ח אין בטיל וא"כ כיון דכל אחד שרי תו ל"ש אין מבטלין כמ"ש ביו"ד סימן ק"ט. וא"כ א"א לאכלו עד שישחוט. וא"כ שרי גם בב"א. וא"כ בזה דוקא פליגי ר"י ור"ת. משא"כ למסקנא דמוקי