שו"ת ר' משולם איגרא קל

דביטל. וא"כ הוי כמו הנאה ושרי בשני תערובות. דוק ותשכח

והנה י"ל דבאמת הוחזקה לאיסור דכיון דאיקבע אחד. אך כיון דנפל ונוכל לתלות אך מפני מה לא תלינן ביה משום דכל דפריש ואיסורא ברובא איתא והוי כמו חזקה דאתיא מכח רובא ולא עדיף מחזקה מעליא דאמרינן חזקה דאתיא מכח רובא לא הוי חזקה. ה"נ לענין איקבע לא הוי איקבע. והנה אם יש בעולם הוי עכ"פ איקבע כמו אחד בעלייה ואחד בבית. ודוק והנה הר"ש כתב דמאיסור חמור לאיסור קל לא הוי חזקה. דעכ"פ יוצא מאיסור חמור. וא"כ בכאן לענין דיהא רשאי למכרו חוץ מדמי איסור הנאה או לענין דרשאי לפרר ג"כ עכ"פ יצא כו'. ומתורץ הרמב"ם

והנה באמת לפי דעת הש"ך (ד) דנגד חזקה מהני שלש ספיקות. א"כ לענין דרבנן מהני ב' ספיקות דספק אחד מהני נגד חזקה. ונשאר ספק שני. וא"ל דעכ"פ מהני כיון דאסור עכ"פ אחד והוי השתא איקבע איסורא. וע"ז י"ל כמ"ש לעיל דכיון דהוי רק איקבע איסורא מכח חזקה ולא מהני כלל קביעות דחזקה דאתיא מכח רובא או מחזקה

והנה להך קושיא דלמא ס"ל בע"ח נדחין. וי"ל דע"כ מוכח דס"ל דבע"ח אינם נדחין. דאל"כ קשה נכבשינהו. וא"ל גזירה שמא יקח מן הקבוע ופי' הבה"ג דדוקא היכא דאמרינן דניכבשינהו בידים. א"כ קשה נימא דניכבשינהו מקודם שיפול בה מומין. וא"ל גזירה שמא יקח מן הקבוע. דקשה כיון דהשתא ליכא נ"מ ליכא גזירה ואח"כ הוי כמו ממילא. א"ו דס"ל בע"ת אין נדחין. וא"כ נ"מ לענין גבוה

והנה י"ל כך. דבכאן שפיר קשה דנוקמי אחזקה. ול"ש דהוי חזקת היתר ג"כ. אך י"ל כמ"ש הב"י דאפילו איכא חזקה לאיסור מ"מ מוקמינן בספיקא דרבנן לקולא אך היכא דלא הוי ספק השקול או הוי רובא ג"כ הוי מיעוטא דמיעוטא ולא הוי ספק כלל. וכן הדין לפמ"ש הפ"י היכא דהוי ספק השקול ולא אזלינן בתר חזקה להתיר. הכי נמי הוי להיפוך לענין איסור דרבנן. אך א"כ בכאן הוי נמי איסורא ברובא איתא. וא"כ שפיר קשה אמאי לא אזלינן בתר חזקה. אך באמת הוי חזקה אכל חד דלמא לא זו היא והוי חזקה להתירא נמי. וא"ל דאוקמי אחזקה דהוי מקודם אסור דהוי כמו גבי ס"ס או דלא הוי רובא כלל. אך דהוי בכאן רעיי' כמו שני בני אדם אך דהוי כמו בא לשאול עליו ועל חבירו. דהא צריך להזכיר דהוי עוד. אך אם באמת נפל שנים ולא הוי רק תלתא וא"כ לא שייך לומר איסורא ברובא איתא א"כ א"צ לישאל עליו ועל חבירו. וא"כ מש"ה יש להתיר. אך דבאמת קשה ממ"נ אימתי יהא מותר לאחר שיפול א"כ ל"ש לומר דמדאורייתא ברובא בטיל דהא כיון דאין פודין הקדשים לאכילת כלבים דכל כמה דלא נפיל אם כן אסור מדרבנן. וא"כ לא שויא מידי מדאורייתא. וא"כ הוי איסור ולא בטיל וכמ"ש הפלתי דאיסורין אין מבטלין זא"ז. ולאחר שנפל ליכא רוב אך באמת הוי בטיל לענין גבוה. אך לגבוה ל"ש ביטול דחד בחד נמי שרי מכח ס"ס. וא"כ מה פריך ממתניתין על רב

והנה לפי"ז י"ל דהנה ממ"נ קשה על רב כיון דע"כ ס"ל לרב דחד בחד נמי שרי ולא מטעם ביטול. וכמו דאיתא בתוס' ישנים דיומא (ה) והנה איך מוכיח רב מרבנן דס"ל דחד בחד נמי בטיל הוי משום דקאמרי אם נקרבו. דמשמע דבדיעבד אם עלה לא ירד. א"כ קשה הא הוי נדחה. וצ"ל דרבנן לא ס"ל נדחה

והנה י"ל על קושית התוס' דנוקי כר"י דס"ל מין במינו לא בטיל. וי"ל דא"כ קשה דעכ"פ כיון דנתערב ל"ש קבוע ואמרינן כל דפריש מרובא פריש. ול"ש שמא יקחו בב"א דגבי שחיטה ל"ש כן וע"ש בפלתי דלא כמשמע מפירש"י וע"ש. וא"כ לרב עכ"פ קשה. וא"כ לא מוכת מידי דחד בחד בטילי דאפ"ל דהטעם (ו) ברובא ומין במינו לא בטיל ונ"מ לענין שנים האחרים. וא"כ פריך הכי. הא קשה מסיפא. וא"ל דהוי הטעם שמא יבואו עשרה כהנים וא"כ ס"ל דמין במינו לא בטילי וא"כ קשה דתו לא מוכח מידי דחד בחד לא בטיל א"כ קשיא רישא. והנה בלא"ה קשה מה פריך שמא יבואו עשרה כהנים בב"א. נימא דאין מותר רק המיעוט וכן הקשה בספר הפלתי. אך י"ל דא"כ הוי רובא איסור דהא יהא אסור מכח דיחוי והיכא דרובא איסור לא תלינן וכמו דאיתא בסי' קי"א וע"ש בספר פלתי

כללא דמלתא. דאם אזלינן בתר מבטל ואם כן בקדשים יכול המבטל להיות ג"כ אסור משא"כ בטבעות. וא"כ אתא שפיר שם במתניתין דגזרינן שמא יבואו עשרה כהנים. אך אם נימא כן וא"כ קשה מנלן דבטל חד בחד. וע"ז משני הא מני ר"א כו', אך דלמא הטעם משום דיחוי. אך קשה הא גזרינן וצ"ל דלא נודע עדיין התערובות. אך למאן דאמר דס"ל דלא גזרינן בקדשים א"ש

והנה לפמ"ש הט"ז בי"ד סי' ק"י ס"ק י"ג. דלא מהני ס"ס דהיכא דאפשר להפריד בין הספיקות. וא"כ כיון דכבר נאסרה איך יכול להתירה וא"כ קשה לענין בת אחת עכ"פ נאסרה. וא"כ איך שייך להתיר דלענין זה לא מהני רוב. דרוב נמי אסור בב"א. והנה ספיקא דרבנן וס"ס הוי דינם שוה בשניהם יחד יעו"ש. אך באמת לא הוי ב"א כיון דחדא נפיל. אך כיון דבכאן לענין הדיוט הוי הדין דלא בטיל מקודם נפילה דהא כיון דלרבנן אין פודין הוי לא שויא מידי ולא מהני פדיי' וא"כ הוי ספק איסור דאורייתא. דבודאי אסור לאכלן בב"א. וא"כ שפיר קשה מה פריך. אך לענין גבוה ג"כ ל"ק. דבאמת קשה נוקמי אחזקה חזקת איסור דהוי נקבע איסורא. אך דכמו הדין לענין ס"ס כך הדין נמי לענין דרבנן. דכיון דנשאר עוד ספק דלמא לא זו היא. אך באמת לא כן גבי איברים דלא שייך דהוי נקבע איסור דהא הוי חזקה דלא נתבררה שעתה כיון דעדיין לא ידעו. וא"כ ע"כ צ"ל דהוי מטעם ס"ס ושפיר גזרינן שמא יבואו עשרה כהנים וא"כ מוכח דלא כסברת הט"ז כיון דכבר נאסרה. וא"כ קשה ממ"נ. ע"ז משני הא מני ר"א ור"נ אמר רב ס"ל כר"א, ולפי המסקנא דאמרינן דלא גזרינן ס"ל לר"א כן. וע"ש בספר מ"י. א"כ הפירוש דהתם איירי דנודע. ומתורץ הרמב"ם: