שו"ת ר' משולם איגרא יג

ע"א פריך מהא ברייתא למ"ד ביאה במקצת לא שמה ביאה לעייל ידיו ולסמוך ולשחוט שם אצל הפתח ס"ד דקיי"ל כרבי דס"ל כל העזרה כשרה לשחיטה. ומשני דקיי"ל כר"י בר' יהודא דאמר מרחק צפון וכו'. א"ד אר"י לעולם כרבי רק כל כחו בעינן. דבאמת משמע שם לפי ה"א דס"ד דאינו מרחק צפון דהוה סמיכה בחוץ א"כ קשה אפילו למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה לסמוך לפני הפתח וליעיילי' ולשחוט אצל הפתח בפנים. אלא ע"כ כשהולך ממקום למקום חשיב הפסק והוה הפסק במיעוטו מכ"ב אמה וכן לתירוץ ר' יוסף בחד לישנא דלעולם כרבי וסמיכה בכל כחו בעינן תקשי כנ"ל

וי"ל דבאמת אפ"ל דנכנס ע"י גגין ועליות דלא נתקדשו כדאיתא במס' שבועות דף י"ז ע"ב דלמא שנכנס דרך גגין פטור דלא הוה ביאה. ומוכח כסברת המל"מ מה' ביאת מקדש פ"ג הי"ט ד"ה ודע. שזה שכתבנו לעיל כו'. דאע"ג דנכנס דרך גגין אם שהה ודאי חייב דאל"כ אמאי לא הוה תיכף לסמיכה שחיטה במצורע למ"ד שמא ירבה בפסיעות. ולפי תירוץ השני של הש"ס דסמיכת אשם לאו דאורייתא. מ"מ קשה דרך גגין הוה רק דרבנן. הם אמרו והם אמרו דבעי סמיכה ויש להתיר. אך ע"כ כסברת המל"מ דבשהה חייב

אך א"כ קשה אמאי לא פשיט מכאן הא דבעי רבא בשבועות דף י"ז ע"א. תלה עצמו באויר העזרה כו' ולפשוט מכאן דבאויר נמי גמירי שהייה. דאל"כ אמאי לא נכנס דרך גגין ועמד על עץ או אבן בעזרה דהוה כמו אויר. אך י"ל דלמא במזיד לא גמירי שהיי' שהיא ג"כ אבעיא דלא איפשטא וזיל הכא קא מדחי וזיל הכא קמדחי. וא"כ מתורץ (ב) דבאמת בעינן לפני ד'. רק דדרך גגין. והוי הפסק גובה חומת עזרה. ומשו"ה לא הוה תיכוף. ופריך שפיר למ"ד לא שמה ביאה ויכניס ידו בשער נקנור והוה לפני ד' והוה תיכוף לסמיכה. ומתרץ בעינן בכל כחו (ג) ועלה דרך גגין ולא שהה כלל רק דמקודם הכניס ידו ואח"כ הכניס ראשו ואזי מקיים מצות סמיכה בכל כחו

ול"ק מהא דהדין (ד) באתרי' לנזיר אל תטמא ואל תזיר דלוקין בלא שהה. וא"כ איך משכחת דיכנוס דרך גגין אם לא בשוגג (ה) די"ל כמ"ש המל"מ דלכך בדרך גגין ושהה חייב דכבר נפסקה הביאה ראשונה שלא היתה כדרך ביאה. וחשיב כביאה חדשה ע"ש

והנה מה שפסק הרמב"ם (ו) כמ"ד ביאה במקצת לא שמה ביאה. והשיג עליו הראב"ד. והוא [באמת א"ש] משום דפוסק כרבא ביבמות דף ח' ע"א דאמר ערוה לא צריך קרא. וע"ש בתוס' ד"ה רבא דע"כ ל"ל דעולא דהואיל ואשתרי אשתרי

והנה י"ל באמת מה דהקשה המג"א על שיטת התוס' מכח כ"ב אמות. דהא לפי ה"א דלא אמרינן מרחק צפון ע"כ א"צ כ"ב אמות כנ"ל. וי"ל דבאמת לפי ה"א יש לחלק בין היכא דהוה אונס והוה הפסק כיון דאינו רשאי בכאן לסמוך. אך לפי המסקנא ז"א (ז) משום דהנה התוס' הקשו. אמאי לא אמרינן כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת. ויהא מעכב הסמיכה ותירצו בזבחים דף ע"ה ע"א. מדאצטריך ובאת שמה והבאתם שמה למעוטי טמא דפטור מראיי'. הא לאו הכי הוה מביא. אע"ג דאינו ראוי לסמיכה. ולמ"ד לא מרחק צפון (ח) י"ל ביאה במקצת שמי' ביאה. ובאמת ביאה במקצת הוה פלוגתא דאמוראי. ובמרחק צפון הוה פלוגתא דתנאי (ט) והנה התוס' בחולין דף פ"ג ע"ב תירצו. דמשו"ה לא אמרינן בסמיכה כל שאינו ראוי לבילה וכו'. הוא משום דהוה ראוי לכשיטהר. אך ע"ז קשה דאמרינן בב"ב דף פ"א ע"ב מה דהוה ספק מיקרי אינו ראוי לבילה גבי בכורים ע"ש וא"כ קשה גבי ספק מצורע מוחלט וספק נזיר טמא וטהור דמביאין עולה שפיר תקשי הא אינו ראוי ואין לומר לכשיטהר. דממ"נ אם לא מביא עולה מקודם אינו ראוי לגלת ולא ראוי לטהר. אך אם ס"ל ביאה במקצת לא שמה ביאה ולא מרחק צפון ל"ק (י) אך למ"ד שמה ביאה קשה. ולא שייך לומר דיליף מן ובאת שמה והבאתם שמה. דשם גבי טמא הוי ראוי לכשיטהר אך אם אמרינן (כ) דשם קשה ממ"נ אם ס"ל תש ומין דראשון ולפמ"ש התוס' בחגיגה (ל) אם הוה ביום ראשון ראוי וביום טוב שני אין ראוי אפשר לומר דלמ"ד כולן תשלומין דראשון דמביא ע"ש. וא"כ הא דאימעוט קרא היכא דאין ראוי בראשון וא"כ גם שם בטמא לעניין ראיי' לא ראוי לכשיטהר. דכולן תשלומין דראשון. וא"כ שפיר יליף (מ)

אך למ"ד תשלומין בפ"ע זה לזה ולא לראשון. וא"כ לא מצי למילף דהא התם חזי לכשיטהר וכן לכאורה קשה האיך מצי למילף מן ובאתם שמה והבאתם שמה (נ) דהא שפיר משכחת דטמא יהא מצי לסמוך כגון דהוה מצורע דאמרינן הואיל ואשתרי (ס) וא"כ מצי בשביל בהונות וה"א דבין כך יסמוך (ע) אך ז"א דממ"נ אימת נטמא. אם נטמא בשרץ קודם הראשון א"כ מעולם לא הותר אלא דאח"כ נטמא. א"כ בלא"ה מביא אם הוה נטמא לאחר שכבר חייב מקודם (פ) ואלא [דנטמא בשרץ] קודם יום ראשון. או דהוה רק שמיני שלו ביום ראשון. א"כ בלא"ה לא הי' ראוי לסמוך דהא אינו רשאי להביא קרבן מצורע ביו"ט. ולתירוץ התוס' בחולין (צ) דאם עבר והקריב מקרי ראוי ע"ש גם בתירוץ הזה אינו מיושב רק לתירוץ השני. וא"כ א"א להביא ביום ראשון בשביל סמיכה וא"כ אינו ראוי. ועוד אם נטמא קודם הראשון אם כן בלילה אינו ראוי להכניס ידיו לבהונות ולא אמרינן [על] קודם דאשתרי. וא"כ לפ"ז די"ל דאם תשלומין דראשון לא