שו"ת ר' משולם איגרא יב

דבעינן דוקא שהה לכרת. נילמוד מלקות ג"כ (צ) וא"כ לפי"ז דהוי קשה אם אמרינן דאין צריך שהה גבי מזיד וא"כ הא דפטור הוי רק מקרבן אם נכנס דרך גגין. ואך עכ"פ חייב בשהה. וא"כ לפי"ז ל"ק [אהא] דאמרינן מה סמיכה בטהורין דאמאי לא נכנס דרך גגין [די"ל] מוכח שהה (ק) אך דבאמת י"ל דהוי הפי'. דבאמת ביאה במקצת אע"ג דלא שייך שהה עובר. דהא במזיד אין צריך שהה [כנ"ל] וא"כ הדרא קו' התוס' הנ"ל לדוכתי'. דלעייל להדיא. וע"ז מתרץ רבינא למלקות איתמור [הפירוש] לעולם. מכח ביאה במקצת שמי' ביאה וא"ל [הא יכול לכנוס] דרך גגין. די"ל דס"ל דלא בעינן שהה במזיד. ואין להקשות לפי"ז. לעייל להדיא (ר) דזה הוי רק למלקות (ש) ולעייל להדיא הוי ג"כ כרת. ומש"ה אמר רבינא רק בתר הכי (ת)

והנה באמת מה דפי' רש"י ז"ל (א) דבדד ישב הוי ניתק לעשה. והנה לא מיקרי ניתק לעשה רק היכא דאי אפשר לקיים העשה רק לאחר שעבר הלאו כמו שכתבו התוס' (ב) רק אם נימא דלעשה אין צריך שהה [כנ"ל] רק ללאו. וא"כ שפיר משכחת. אם נכנוס דרך גגין והוי [עבר על] העשה קודם שהה. והוי קודם הלאו (ג) ולא מיקרי ניתק לעשה. וא"כ אמאי לא פשט הש"ס (ד) מהכא. דגם ללאו לא בעי שהה (ה) א"ו דלא ס"ל [להש"ס] כן (ו) ואם נימא דס"ל להרמב"ם דנפשט דבעינן שהה למלקות. והוי ממילא א"ש. דמש"ה לא הוי ניתק לעשה (ז) ור"י דס"ל [דלא הוי ניתק לעשה] לטעמי' דס"ל (ח) דלא אמרינן [דבא הכתוב לנתק. רק] שלח מעיקרא משמע ה"נ לא בא הכתוב לנתק אלא דמעיקרא לא יכנוס (ט)

והנה טעמא דהרמב"ם דגבי מחוסר כפורים אין חייב [כרת י"ל.] משום דכתיב עד מלאת ימי טהר אלמא דלא תליא ביאת מקדש רק בהערב שמש. ולא במחוסר כפרה. אך די"ל (י) דהא ביאה במקדש במקצת מקיש לנגיעה במקצת (כ) וא"כ על ביאה במקצת לא הוי רק על טבול יום ולא במחוסר כפרה. דיליף מתרומה ובתרומה מחוסר כפרה מותר (ל) ומשא"כ למ"ד לא שמי' ביאה (מ) והוה כרמב"ם. כיון [דפוסק לא שמי' ביאה]

והנה י"ל אם נימא כמ"ש הר"ר חיים כהן (נ) דאיתא במס' כריתות מחוסר כפורים דוב אם כזב דמי אם לא הוא לענין פסח הבא בטומאה. דזה תליא אם טבול יום או מחוסר כפורים הוה כזב א לא. וא"כ (ס) דהפי' דקרא דאפילו אם ירצה להקריב בפסח הבא בטומאה. לא תבוא למקדש עד מלאת ימי טהרה. אך לפמ"ש התוס' בשיטת רש"י ז"ל (ע) ותליא אם אמרינן ט"י דזב כזב דמי אסור ליכנס למחנה לויה ג"כ ואי לא לא ע"ש. וא"כ כיון דפסק ר' יוחנן כמ"ד דלא כזב דמי [ע"ש] וא"כ גם בט"י שרי ליכנס. וא"כ לא מצינו בזה לאוקמי קרא רק כפשוטו דמחוסר כפרה אינו חייב כלל על ביאת מקדש (פ)

ובזה א"ש מה דמביא הש"ס בזבחים דף ל"ב ע"ב. כי מקשה על הא דעולא דביאה במקצת ממצורע שראה קרי ומייתי ראי' [מר"י וב"ו] וקשה אמאי הביא הש"ס הא דר"י דאמר דבר תורה אפילו עשה אין בו (צ) ולפי הא דלעיל א"ש משום דהוה אמרינן (ק) תליא בפלוגתא דתנאי דמ"ד דטבול יום דזב כזב דמי. וא"כ קרא דעד מלאת ימי טהרה שפיר נ"מ לפסח הבא בטומאה כנ"ל. וא"כ אצ"ל דאיירי בביאה במקצת (ר) ומשא"כ למ"ד לאו כזב דמי. וא"כ ליכא למימר דקרא אתי לפסח הבא בטומאה כדלעיל. דא"כ גם ט"י מותר וע"כ הוי הפירוש מכח ביאה במקצת (ש) וע"ז מייתי להא דר"י דמפורש למתניתין דבר תורה אפילו עשה אין בו כו' משום דקשה לי' דאי אמרינן דהוה עשה אף שאין בו כרת אי אפשר למידחי. או כסברת התוס' הנ"ל מכח דאין עשה דוחה ל"ת ועשה. או לפמ"ש לעיל דלא הוה בעידנא ומעיקרא אין רשאי דהוה כמו דרך רחוקה. דכיון דמחוסר כפרה והערב שמש. או דרצה לאוקמי אליבא דהלכתא דס"ל לאו כזב דמי ואפ"ה ס"ל לברייתא דביאה במקצת לא שמה ביאה ומקשה שפיר

ועל התירוץ של הכ"מ (ת) לכאורה י"ל דהנה ממ"נ אם כזב דמי מחוסר כפורים [הוה כזב] לכל הלכותיו וא"כ צריך גם להיות אסור במחנה לויה. וא"כ תקשי נימא הואיל ואשתרי על מחנה לויה. ולמה לי הטעם דאתי ודחי עשה שיש בו כרת כמו שהקשו התוס' (א) ולתירוץ דלעיל א"ש ומתורץ הכל

והנה לפמ"ש לעיל י"ל קושית המג"א דהקשה על הא דפסקינן באו"ח סי' קס"ו בהג"ה. אם שהה כדי הילוך כ"ב אמה מיקרי הפסק ע"כ. והתוס' בסוטה דף ל"ט ע"א ד"ה כל הוכיחו כן מדאמרינן גבי מצורע לא הי' תיכף לסמיכה שחיטה שלא הי' רשאי ליכנס לעזרה והי' סומך על הקרבן לפני שער נקנור ואח"כ היו מוליכין הקרבן למזבח ומן השער למזבח הי' כ"ב אמות. ש"מ דזה מיקרי הפסק. והקשה המג"א מהא דזבחים דף ל"ג