שו"ת ר' משולם איגרא קכח

אלא שנים שנים מחכמים דאמרו אפילו קרבו כולן חוץ מאחד מהן. דהפי' הכי דבאמת הא דבעינן שנים כי היכי דליהוי חזקת היתר ולא חזקת איסור. אך באמת האיך שייך כלל חזקת היתר הא הוי חזקה דלא נתבררה שעתה. א"ו צ"ל דאיירי דעדיין לא נתודע וא"כ הוי חזקה דנתבררה שעתה. וא"כ מקשה שפיר הא לא בטיל כלל וע"ז שפיר משני מה אחד זוג אחד, וא"כ עכ"פ מדאורייתא שרי חד בחד והוי ספק ושפיר תולין

והנה י"ל שיטת הרמב"ם דהנה אם נימא כיון דהספק הוי מצד אחר ומדרבנן הוי מצד אחר לא הוי ספיקו לקולא. והטעם הוי בכאן משום ס"ס. וא"כ קשה הא חולין שנשחטה בעזרה הוי רק דרבנן. וא"כ מדאורייתא ליכא עבירה רק בהקרבה וא"כ קשה הא הוי אתחזיק איסורא, וא"ל דאתחזיק התירא ג"כ הא הוי בחזקת איסור קודם שחיטה. (מ) אך ע"כ צ"ל דס"ל אין פודין קדשים להאכילן לכלבים דאל"כ עדיין קשה נמכר לענין הנאה וע"ז שפיר הוי בחזקת היתר [ולא הוי איתחזיק איסורא] וא"כ שפיר יש לתלות בהך דמתה. א"ו דאין פודין קדשים כו' וא"כ תקשה בסיפא [דנתערב בטרפה רועה האי טרפה ה"ד] וא"ל דאיירי [הא דטריפה] בנפילה. הא רב ס"ל דהלכה א"צ בדיקה ובולד טריפה קשה הא אין פודין קדשים כו' ואי"ל בדרוסה קשה קושית הפלתי דלא מהני בדיקה בבהמה. א"ו דס"ל פודין קדשים להאכילן לכלבים. ומש"ה מקשה שפיר. או די"ל דקשה הא הוי ס"ס וצ"ל דספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות לא מהני. וא"כ גם בכאן ע"כ צ"ל דאין הטעם משום ס"ס. דהא הוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות ולא מהני, וא"כ גם שם גבי נפל א"א לומר הטעם מכח ס"ס, א"ו מכח ספק דרבנן א"כ נ"מ לענין שחיטה דהוי שרי והוי חזקת היתר, והנה י"ל דעכ"פ הוי חזקה דלא נתבררה שעתה דלמא היא טריפה והוי אסור ג"כ בשחיטה דהוי כמו חולין בעזרה. (נ

) והנה באמת א"ל דהא דשרינן מכח ס"ס, ול"ק מה חזית דנאסור לזה נאסור לזה דבאמת לפי מה דאיתא בפוסקים אם בקדירה אחת הוי ספק איסור דאורייתא. וא"כ אפשר דשפיר תלינן בו, ואי"ל דמה חזית דהא אפילו אם ירצה לתלות בחבירו הא הוי ספק דאורייתא והנה על ס"ס קשה בכאן דהא הוי לא נודע שני ספיקות כאחת והוי כמו אתחזיק איסורא אך לפמ"ש הש"ך דמשום דקבוע הוי חידוש א"ש ושרי בכה"ג אפילו ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת וא"כ אותן שניטל מקודם הוי שפיר תלינן בהך דנשאר, ואי"ל מה חזית דהא אפילו אם ירצה לתלות [להיתר האחרון] תו א"א לחלות דהא בכה"ג לא מהני ס"ס כיון דלא שייך הך טעמא דקבוע חידוש, דהא אדרבא אם לאו הדין דקבוע הוי אחרון בודאי אסור דלא הוי ס"ס כיון דנודע בין הספיקות אך באמת הא הדין בשו"ע סי' קי"א ס"ו דאפילו נפל אח"כ תו הוי אסור ופי' הב"י והפרישה הטעם דכיון דאתחזק איסורא, אך לענין נכבשינהו דניידי כ' הפוסקים דכיון דנעקר ממקום קביעתן כולן תו לא הוי כלל איסור

והנה יש להוכיח דע"כ אין הטעם בנפל משום ספק דרבנן לקולא, דא"כ קשה (ס) אמאי לא אמרינן דמקום שנפל אחרון דהא הוי אסור אלא ע"כ הוי הטעם משום ס"ס, וא"כ חזינן דבס"ס שפיר מהני כה"ג וא"כ קשה אמאי לא אמרינן תלינן באמת באחרון [דעל כל חדא איכא ס"ס] אך י"ל הא אין מבטלין איסור לכתחילה, אך אם כן [קשה קושית הש"ס נכבשינהו דהא] לא הוי נשאר כלל איסור (ע) ואם כן לא שייך לומר דלמא יקח ממה ששאר, דבאמת גם הנשאר שרי דהא כיון דהוי אין נ"מ דעל כל מה שלקח הוי היתר וא"כ אמרינן על כל חדא וחדא כל דפריש מרובא פריש, וא"כ ל"ש איסורא ברובא איתא ושפיר יש לתלות בנפל. אך באמת ז"א דא"כ לא הוי רובא [על האחרון] אך במה דנפל שנים מהני א"כ לכאורה ל"ק ממתניתין דזבחים דא"ש דהא הוי קודם נפילה לא בטיל כלל (פ), וא"כ השתא ליכא רוב, אך י"ל דבאמת לרב (צ) ליכא למימר כן, דהא קשה אמאי אמרינן איסורא ברובא איתא, נימא סמוך מיעוטא לחזקה דאתחזק איסורא. אך ברובא דאיתא קמן לא אמרינן כן, משא"כ רובא דליתא וא"כ מה דנפל הוי רובא דליתא קמן וא"כ לא בטיל ברובא. וקודם נפילה לא בטיל דהוי אסור עכ"פ מדרבנן, והוי כמו דבר שיש לו מתירין לס' הר"ן או [אך] י"ל דז"א דא"כ הוי עכ"פ בלא נפילה שניה ג"כ א"ש, דלא שייך לומר דאוקמי אחזקת איסור דהא השתא הוברר הדבר דליכא רובא ובשעת מעשה הוי חזקה דלא נתבררה שעתה, דבשעת מעשה לא הוי חזקת איסור דהוי בטל ברובא

והנה לכאורה י"ל דכך מקשה [הש"ס] דהא אמר ר"א לא התיר ר"א אלא שנים ומנלן דלמא ס"ל דהיכא דבאו לשאול בב"א עליו ועל חבירו מותר, ושם הוי [בא לשאול כו'] ועוד אפשר דבא לשאול על עצמו בלבד, אלא ע"כ הטעם [דבעי שנים משום] דלא מינכרא נפילה, וא"כ ע"כ צ"ל דלא הוי עכ"פ חזקה מבוררת לאיסור והוי שפיר חזקת היתר, וא"כ מקשה הש"ס לרב דהא גבי דרוסה רבי לא ס"ל כן

והנה לא שייך בכאן אין מבטלן איסור לכתחלה, דכיון דעביד מה דדרך לעשות (ק) והוי ספק ג"כ. ואו דהוי דרבנן ג"כ [דמה דב"ח] אין בטיל הוי רק מדרבנן אך גזירה מגזירה שמא יקח מן הנשאר וא"כ א"ש מ"ש לעיל דגם הנשאר מותר

והנה אם נימא כמ"ש לעיל דמן הקדש ל"ק דאפשר דגבי הקדש גזרינן טפי, וכדאיתא בצריכותא וכמ"ש לעיל אך דעיקר הקושיא הוי מירעה [עד שיסתאב] וא"כ לא בטיל במה שנפל דכיון דקודם שנפל הוו שניהם אסורין מדאורייתא. א"כ לא בטיל כלל מכח אין פודין קדשים להאכילן לכלבים. דכיון דרבנן אחמרו תו לא חל פדיון מדאורייתא. וע"ש במ"ש לעיל. וא"כ שפיר מתורץ הרמב"ם דפסק כרב ופסק כמתניתין דימותו כולן

והנה לכאורה קשה [מה שהקשתי לעיל ד"ה והנה קשה] מה פריך הא אמר ר"א לא התיר ר"א אלא שנים שנים. דלמא הטעם כיון דעלה לא ירד א"כ צריך דוקא שנים. אך י"ל לפמ"ש דעכ"פ כיון דנפיל שנים שפיר שרי מכח ס"ס ול"ש מה חזית והנה י"ל מה דהקשו הפוסקים מה פריך לעיל בדף ע"ג ע"ב מכח דנדחו דלמא משום דלא ידענא לא