שו"ת ר' משולם איגרא קכז

והנה י"ל הרמב"ם (ו) דבאמת קשה מה פריך דלמא הטעם משום דשם לא שייך אתחזיק איסורא דהא אתחזיק היתרא נמי כנ"ל וא"ל דהוי חזקה דלא נתבררה שעתה (ז) אך ע"כ צ"ל דס"ל להך תנא דאין פודין קדשים כו' דאל"כ קשה (ח) הא יכול למכרו לכותי חוץ מדמי איסור הנאה. או באמת דיוליך הנאה לים המלח. וכיון דס"ל דאין פודין קדשים כו' קשה הא רב ס"ל בחולין דף נ"א דהלכה א"צ בדיקה וא"כ קשה במאי נוקי (ט) בנפילה. קשה הא יש לבדוק. ובולד טריפה קשה הא אין פודין קדשים כו' וע"כ מוקי בדרוסה. קשה קושית הכו"פ דהא בהמה אין לה תקנה. וע"כ צ"ל דבאמת הפי' מכח דהוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות. וע"כ צ"ל [דהוי כניכר האיסור] משום דיש לה בדיקה ול"ק (י) הא א"צ לברר, דעכ"פ הוי רובא לא שייך כנ"ל וא"כ ממ"נ לענין דרוסה או דיש לו באמת לבדוק. ובאם לאו שרי מכח ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות. וא"כ קשה הא הוי חזקת איסור כל כמה דלא שחיט או לא פדה או דלא ס"ל כן ומש"ה מקשה שפיר לרב ומיושב הרמב"ם: שער י

זבחים דף ע"ד. בכאן הקשה הפלתי (א) לפי סברת הרמב"ם ממ"נ האיך משני לקמן בע"ב הא מני ר"א ופירש"י שני פירושים עיי"ש האיך פי' הרמב"ם בי' ואם הוא מפורש הא דאמר כר"א כפי' השני. הא הרמב"ם פירש באמת תרתי בנפילה וע"ש. וי"ל דהנה לכאורה קשה מה פריך לעיל ממתניתין על רב. דלמא באמת הא הוי חזקה לאיסורא, אך דהוי נמי חזקה להתירא. וא"כ בכאן לא הוי חזקה מבוררת (ב) אך גבי טבעות א"ש דהא הוי חזקה להתירא דיכול למכרו חוץ מדמי איסור הנאה אך [דנימא דמקשה הש"ס על רב] אם מתו שנים א"כ בראשון שנפל לא הוי חזקה לאיסורא וכמ"ש הש"ך לענין ג' ספיקות בחזקת איסור וא"כ בנפילה שני' שפיר יש להתיר וא"כ מה פריך לקמן והאמר ר"א לא אמר ר"א אלא תרתי דלמא שם הוי הפי' (ג) כמ"ש לעיל, משא"כ בטבעות דשרי למוכרן

וי"ל דבאמת לרב מקשה הש"ס שפיר דס"ל דאין חוששין לספק דרוסה וא"כ שפיר מיקרי חזקה להתירא אם נפל (ד) וא"כ [מיושב קו' הפלתי] דה"פ הא מני ר"א. דבאמת אין להתיר התערובות השני מכח ס"ס דהא הו"ל חזקת איסור. וא"ל דהוי חזקה דהתירא ג"כ. הא הוי חזקה דאינה מבוררת. אך היכא דנפל בנפילה שני' שפיר מותר מכח הך ספק, וא"כ מש"ה בעינן שפיר תרתי דהא בעינן תרי רובי. והנה זאת מה שנפל לתערובות השלישי כיון דבטל ואינו נכנס בספק כמ"ש הרשב"א א"כ ממ"נ קודם שנפל לתערובת השלישי עדיין לא שריא, וא"כ מש"ה בעינן דנפל לתלתא כי היכי דניהוי תרי רובי, והנה אם נימא דחזקה דאתי מכח רובא הוי חזקה, ה"נ חזקה דאתיא מכח חזקה. וא"כ כיון דמקודם מוקמינן ליה אחזקה. וא"כ נשאר בכאן בודאי איסור. וזה אם נימא דגם תלתא ספיקי לא מהני ודלא כש"ך. וא"כ מתורץ הרמב"ם דפסק להא דרב. דבאמת ס"ל דחוששין לספק דרוסה וא"כ יש חילוק בין ספק דטבעות דהוי אתחזיק התירא משום דהוי רשאי למכרן חוץ מדמי איסור הנאה או פדיון. ובין המתניתין דאינו חזקת היתר

והנה לפי שיטת הרמב"ם דשנים הפי' דנפל שנים הקשה הלח"מ א"כ מה פריך וחכמים אפילו כו'. וי"ל דה"פ. דהנה הצ"ק הקשה דהא הוי כמו הפילה. אך לפי שיטת מהרא"י (ה) א"ש א"כ גבי שנים שפיר קשה. דלמא השני יהא מקריב מזיד דל"ש לומר דהא לפי דבריו הוי איסור דהא הוא תליא לאיסור בהך הראשון. וא"כ צ"ל דאיירי קודם שנודע וא"כ לא קנסינן (ו) א"כ קשה אי מיירי קודם שנודע התערובת וא"כ עדיין לא בטיל כמו אם נתבשלו יחד קודם שנודע התערובת. וע"ש בש"ך (ז) וא"כ אם לא נשאר רק אחד א"כ הוי ספיקא דאורייתא וע"ז משני זוג אחד

והנה קשה מה פריך ארב והאמר ר"א כו' לא התיר ר"א אלא שנים שנים. דלמא באמת אם נימא דלא כש"ך (ח) דלא אמרינן דנפל אח"כ מותר וכמו שהקשה עליו הפ"מ אך עכ"פ אם פירש ממילא כיון דכבר הותרה האיך נוכל לאסור ונאמר דהוי איסור והנה באמת הדין דהיכא דהוי קלקול לאחד לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא דמה חזית לקלקל ע"ש (ט) וא"כ אם כבר אסרה האיך חזר להתירא. וא"כ בשעת, מעשה דהוי באיסור לגבוה וכבר עלה הוי הדין דלא ירד. (י) דרבנן אין להם כח רק בשב ואל תעשה ולא בקום ועשה. וא"כ מפני מה שריא דאמרינן דלמא הוי האיסור ברובא. וא"כ כיון דכבר הותרה ואמרינן דלמא לאו הך דאיסורא וא"כ לא תלינן ומש"ה בעינן תרוויהו: וא"כ מדאורייתא חד בחד נמי שריא [ועיין לקמן בד"ה והנה לכאורה קשה מה שהקשתי]

והנה י"ל דהא דצריך דיהא נפיל דוקא שנים משום דבאמת לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא היכא שהספק בא מצד אחר ומדרבנן הוי מצד אחר. אך דבאמת בכאן הוי אתחזיק התירא. וא"ל דאתחזיק איסורא ג"כ. הא הש"ך (כ) פסק דהיכא דהוי שלש ספיקות (ל) וא"כ בהספק הראשון הוי אסור אך שני ספיקות האחרונים מתירין. וא"כ בכאן דנפיל שנים. וא"כ בנפילה שניה הוי ספק א' [דרבנן] ואתחזיק התירא. אך בכאן גבי זבחים דל"ש לומר דהוי בחזקת היתר משום דהוי בחזקת איסור אמ"ה וא"ל דהוי השתא עכ"פ לאחר שחיטה היתר ג"כ, דזה אינו דהוי חזקה דלא נתבררה שעתה. דכל כמה דלא נפיל ומת א"כ הוי נדחה אף דב"ח אין נדחים מ"מ ממ"נ אם רוצה לשחוט הוי דיחוי לאחר שחיטה וכן לענין פדייה הא אין פודין קדשים וכו' וא"כ אם הוי ספק הוי ודאי אסור וא"כ א"ש דבאמת הוי ס"ס דעל כל חדא נימא דלמא לא זו היא. אך דזה לא נקרא ספיקא דמה חזית דאתה רוצה לאסור לזה או לזה. אך גבי תרומה דהוי הדין דזאת דתרם הוי עלה שם תרומה. וא"כ ל"ש מה חזית. וא"כ שפיר שריא אפילו בנפילה חדא ועפ"ז א"ש הא דמקשה [אר"א דאמר] לא התיר ר"א