שו"ת ר' משולם איגרא קכו

וא"כ ל"ש אין מבטלין איסור לכתחלה דהא בלא"ה שרי וא"כ אם יטול הרוב ויפרר שרי דהא לא הוי איסור. ואח"כ תלינן בזה הרוב: שער ט

זבחים דף ע"ד ע"א אר"נ כו' טבעת של עו"ג שנתערבה במאה טבעות כו' דאמרינן הך דנפל היינו דאיסורא. איתביה רבא לר"נ אפילו אחת ברבוא ימותו כולן אמאי נימא דמית דאיסורא מית. ולכאורה קשה מה פריך הא אפילו הוי טעמא דמשום דהוי ספיקא דרבנן לקולא הא בכאן הוי אתחזיק איסורא דהוי בכאן איסור ולחד דעה אפילו באיסור דרבנן לא אמרינן ספיקא לקולא היכא דאתחזיק איסורא. רק באמת הוי אתחזיק התירא ג"כ. והנה לפי דעת הרמ"א ביו"ד סי' נ' סעיף א' כיון דהשתא אסור מכח אבר מן החי וריעותא נולדה מחיים לא הוי אתחזיק התירא. והנה י"ל דבאמת קושית הש"ס שפיר דעכ"פ יכול לשחוט דהא לא שייך לענין זה חזקת איסור אמ"ה דיהא שרי לשחוט. וא"כ הוי כמו דכתבו הגאונים דאם חצי החתיכה פירש אמרינן דהוי כמו דאליהו בא וא"כ כיון דלענין השחיטה אמרינן דהוי בודאי פריש מרובא, וא"כ מכ"ש דבשחיטה כשרה דאמרינן דגם בשחיטה וזריקה שריא. אך דאם מכח דיחוי אמרינן דקשה דיהא רועה עד שיסתאב וא"כ לחולין בודאי אסור מחיים. וא"כ לא הוי אתחזיק התירא

לכאורה אם נימא דלא אמרינן שמו עליו, וא"כ לפי שיטת ר"ת דשור הנסקל רק אסור משעת מיתה וא"כ הוי כמו לא ניכר איסור ושפיר י"ל דבטיל אפילו אם נימא דמין במינו לא בטיל. וכן קשה אמאי לא משני הש"ס דהוי דבר חשוב ולא בטיל מ"מ הא לא ניכר איסור

והנה מה דמקשה הש"ך [בסי' ק"י ס"ק ס"ו] על שיטת ר"ת מכח ס"ס דא"צ לברר איסור וי"ל דהנה באמת לפמ"ש הט"ז שם בס"ק י"ב לשיטת ר"ת דדוקא חד בתרי חשבינן ספק בגופו ספק בתערובות אבל לא חד בחד. וא"כ היכא דאפשר לבדוק וא"כ עכ"פ אינו בטל ברוב דהא ניכר ע"י בדיק' וא"כ הוי כמו חד בחד דלא חשבינן לס"ס והנה אם נימא דאעפ"כ לאחר כך דנפיל הוי היתר ג"כ אבל עכ"פ הוי כאין מבורר חזקת היתר דהא אסור כל חד מספק ועוד דאפילו א"צ חזקה מבוררת, מ"מ מתורץ דהא הוי הדין דמספק א"א לפדות או דהוי דיחוי מספק. וא"כ אסור בודאי

והנה קשה מה פריך לרב ממתניתין דלמא טעמא דרב או משום ס"ס או משום דהוי ספק דרבנן, אך דהוי אתחזיק איסורא. וא"ל דהוי נמי אתחזיק התירא דהא הוי חזקה אינה מבוררת דהא כל חדא וחדא הוי אסורה אך גבי טבעת א"ש משום דהא מותר למכור חוץ מדמי איסור הנאה וא"כ הוי אתחזק התירא משא"כ במתניתין

אך י"ל דהנה אם נימא כתירוץ הש"ס דטריפה הפי' בדרוסה וא"כ קשה קושית התוס' הא אין פודין קדשים להאכילן לכלבים וא"ל דלאחר שחיטה יהא ראוי קשה קושית הפלתי הא בהמה אין לה תקנה בבדיקה (א) ע"כ צ"ל משום דצריך (ב) לבדוק דאל"כ (ג) כמ"ש לעיל דבכה"ג לא בטיל ברובא (ד) וא"כ הוי ממ"נ לענין אם הדרוסה היא בשאר מקום וא"כ יש לבדוק, ואם לא הוי ס"ס וא"כ הא דרוסה הוי חזקה דלא נתבררה שעתה א"ו דאמרינן חזקה דלא נתבררה שעתה הוי חזקה ושפיר מקשה ממתניתין לרב

והנה אם אמרינן דל"ק מכח איתחזיק איסורא כנ"ל דהא הוי אתחזיק היתרא לאחר שימות חדא. אך השתא הוי איסורא דומיא דהך סברא דכל זמן דלא נשחטה ומכח שחיטה לחוד באמת ל"ק מכח דעכ"פ שרי בשחיטה וא"כ הוי כמו אליהו בא ואמר דבודאי. אך קשה דהא עדיין לא מת והוי חזקה דלא נתבררה שעתה. וע"כ כנ"ל

והנה אם נימא דטריפה שנתערבה פי' טריפה של הקדש וא"כ ל"ק דהוי ס"ס לשיטת ר"ת דהא באמת אסור מכח דאין פודין קדשים כו', וא"כ הוי כמו אתחזיק איסורא וא"ל דא"כ היכי שרי לשחוט י"ל דהוי כמו מטיל מום בבעל מום וע"ש בבכורות (ה) אך [מ"מ י"ל] דהוי אתחזק איסורא כל כמה דלא פדה כמו דאמרינן דהוי חזקת איסור אמ"ה כל כמה דלא שחיט. וא"כ לא מיקרי אתחזיק התירא ובמתניתין לא הוי חזקה להתירא דממ"נ אם ישחוט הוו שחוטין והוי דיחוי. אך לפי הך סברא דמוזכר בפוסקים כיון דחצי מותר גם החצי האחרת דלא פירש מותר א"כ בכאן כיון דלענין שחיטה מותר ממילא מותר אפילו שאר עבודות

והנה לענין איסור חטאות המתות הוי שפיר אתחזיק איסורא דהא מכח קדשים פסולין אסור לאכול להדיוט דלא מהני פדייה, וקודם הפדייה בלא"ה אסור והוי הכל חדא חזקה כמו דאם אירע פסול בשחיטה אך משור הנסקל שפיר קשה אך בשור הנסקל הוי הפסול בשחיטה מכח חולין שנשחטה בעזרה אך דהא הוי שחיטה שאינה ראויה ולא חייב משום שחיטת חולין והנה יש סברא לאיפוך ג"כ לפי הך דעה דס"ל דאמרינן מדאיכא איסור בשאר עבודות אסור ג"כ בשחיטה. כמו הך דעה דס"ל דאפילו חתיכה דפירש אסור הואיל דהחתיכה שנייה אסורה

והנה י"ל הקושיא דהא הוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות ושרי לר"ת וי"ל דה"פ דהא הרא"ש כ' דאם נימא דאסור לאכול כולן בב"א אסור לגמרי וא"כ בכאן כיון דאסור בשאר עבודות ממילא אסור ג"כ בשחיטה, ולשאר עבודות הוי ניכר האיסור יעו"ש מ"ש לעיל. אך באמת על השחיטה ליכא עבירה כלל אם נימא דשחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה וא"כ אינו חייב משום חולין לעזרה. ואם נימא דאיירי בקדשים וא"כ איכא איסור על השחיטה ג"כ כמו דעובר אם שחט בעל מום יע"ש בתמורה

וא"כ קשה אין פודין קדשים כו' וא"כ איכא איסור דעביד מום בבעל מום. וא"ל דמטיל מום במום ליכא איסור [מן התורה] מ"מ קשה הא מדאורייתא שפיר מהני פדייה דבטיל ברוב ואם כן איכא איסור ממ"נ

והנה הך קושיא מכח דהוי חזקה דלא נתבררה שעתה ומה פריך ממתניתין לרב הוי דוקא אם אמרינן אע"ג דישחוט הוי בחזקת היתר. מ"מ כל כמה דלא שחיט הוי בחזקת איסור. אבל אם לא אמרינן כן א"כ הוי חזקה להיתר ג"כ לאחר דימות והנה אם אמרינן דרשאי למכרו חוץ מדמי איסור הנאה א"כ קשה גם גבי שור הנסקל דימכור חוץ מדמי איסור הנאה אך דבאמת אין פודין קדשים לאכילת כלבים: