שו"ת ר' משולם איגרא קכד

היכא דהוי של אדם אחד לא תלינן, משא"כ לבתר הכי [שנפל] לפמ"ש (צ) דהיכא דיש ספק בלא"ה לא אמרינן דאסור אפילו בא לישאל עליו ועל חבירו ושניהם טהורים

והנה לפמ"ש הלבוש ביו"ד סי' רצ"ט, כיון דכל חד בפ"ע שרי אך כולן בהדדי אסור וא"כ לא ניכר האיסור ושפיר בטל יעו"ש, אך באמת הוי היתר בהיתר ולא שייך ביטול לסברת הר"ן וכמ"ש הפלתי בסי' ק"ב יעו"ש, אך בכאן ממ"נ אם גזרינן שמא יקח מן הקבוע וא"כ הוי איסור בהיתר ושפיר בטיל ממ"נ: שער ח

זבחים דף ע"ב הקשה בס' הפלתי מה קאמר ואי אשמועינן גבי קדשים ה"א קדשים דמאיס, א"כ קשה יהא ירעו עד שיסתאבו, י"ל משום דהנה קשה כמ"ש לעיל (א) דלקמן בדף ע"ד מקשה ואמאי נימא דמית דאיסורא מית, והנה הפלתי וכן המ"י פי' דעיקר הקושיא דיהא ירעו כו' (ב) וא"כ קשה הא הוי חזקת איסור, ול"ש דאיכא נמי חזקת היתר כמ"ש הרמ"א בי"ד סי' נ', אך לרב מקשה שפיר דס"ל גבי דרוסה דספיקא לקולא ולא ס"ל כהך סברא שכ' הרמ"א. ומש"ה פריך שפיר. והקושיא זו איתא בס' מ"י דהוי חזקת איסור ותירץ דהוי נמי חזקת היתר וע"ש והנה איתא בפוסקים דספק איסור דרבנן יכול לבטל, אך יש חילוקים וע"ש דשיעורין דרבנן [הוי כאיסור דרבנן] (ג) ויש ראיה ג"כ מכאן דכיון דמדאורייתא ברובא בטל אמאי לא אמרינן דיהא שרי לכתחלה להטיל אחת בים, וא"ל דהוי מבטל איסור לכתחלה הא הוי ספק דלמא הוי באמת הך דנפל וא"כ ל"ק דמ"ה צריך למתני במס' ע"ג דאלו אוסרין בכ"ש משא"כ במתניתין דאסור להפסיד קדשים בידים ולהמית לכתחלה וע"ש בפלתי, אך דבלא"ה מוכרח דאל"כ קשה ואמאי מכי מת אחד מהן מעצמו יהא שרי, אלא ודאי כרבנן דלא שרי משום זה אך דלמא משום דהוי חזקת איסור ול"ש חזקת היתר, אך גבי להקריב שפיר קשה דהא שייך חזקת היתר השחיטה ולא הוי חולין בעזרה, וע"ז משני שפיר משום דמאיס לגבוה, ולהדיוט הוי אסור משום דאוקמינן אחזקת איסור אבר מן החי וא"כ מתורץ קושית הפלתי

והנה י"ל הטעם של הרמב"ם דפסק דגבי תרומה א"צ שיפול שנים הוי משום דבאמת קשה אם אמרינן [ההיתר] דהך דנפל איסורא נפל אדרבא יש לומר איסורא ברובא איתא, אך דבאמת הוי ס"ס ספק נפל ואת"ל כו' דלמא לא זו, והנה אם אמרינן הך ספק דלמא לא זו היא א"כ קשה מה חזית דרוצה לאסרו לזה, אך לפמ"ש בס' הפלתי היכא דצריך להזכיר זה של חבירו וא"כ בכאן א"צ להזכיר של חבירו אך סתם נפל אך א"כ לא הוי רוב אך אם נפל תרי א"ש. וא"כ הוי רוב בלא זה וא"צ להזכיר. אך גבי תרומה הך דמעלה הוי אסור וא"כ לא שייך מה חזית, דהא הוי הדין דאסור לזר א"כ הוי בלא זה ס"ס וא"ש הרמב"ם

והנה י"ל הא דמקשה הלח"מ (ד) לשיטת הרמב"ם (ה) מהא דאמרינן וחכמים אומרים אפילו קרבו כל הראשין חוץ של אחד מהם וי"ל דהנה הצ"ק מקשה מה אמרינן אם קרב הראש דהא הוי [הפיל בידים] ורב אמר דוקא נפלה וי"ל משום דהנה קשה [אמאי מותר בנפל] דבאמת כיון דהוי ס"ס על כל אחד דלמא לא זו היא והנה באמת הוי כמו של אדם אחד דמה חזית דאסורה לזה וי"ל משום דכ' הר"ש (ו) דהטעם דבב"א טמאים דכיון דבא לשאל בב"א ל"ש לומר דנאסר לזה ולא לזה דמה חזית דאסורה לזה. וא"כ כיון דרוצה אחד לאסרה תו ליכא חזקת היתר. והנה אם אמרינן כהך דיעה דביטל ברוב אסור עכ"פ לאכול לאדם אחד וא"כ בלא"ה אסור לאדם אחד לאכול לשניהם אפילו דלא תלינן בזה מ"מ אסורין לאדם אחד וא"כ שפיר תלינן ושרי אך דהא באמת נפל אחד מהם וא"כ בלא"ה הוי כמו שני בני אדם. אך באמת כיון דנפל אמרינן כל דפריש מרובא פריש. אך הואיל דמדאורייתא ברובא תלינן וא"כ בלא"ה הוי רק דרבנן ומש"ה תלינן אך אם נוטל ממקום הקבוע הוי שפיר (ז) כמו שני בני אדם, דל"ש כל דפריש מרובא כו' וא"כ לא תלינן מזה על זה א"כ גבי קרבן דכבר קרב למזבח וא"כ הוי מכבר הכל של אדם אחד. וא"כ גם בהפילה שרי מכח ס"ס ומתורץ קו' הצ"ק ולפ"ז מתורץ הרמב"ם דפסק דגבי חביות א"צ שתי חביות וגבי טבעות צריך. וי"ל דהפי' הכי. דבאמת מותר מכח ס"ס ואין לומר דמה חזית י"ל כמ"ש לעיל הא דבטיל ברובא הוי נמי רק מטעם דנאכלין רק לשני ב"א וא"כ ל"ק מכח מה חזית אך קשה דנהי דהוי כמו שני ב"א דהא הוי כמו בא לישאל עליו ועל חבירו וכמ"ש הפלתי דהא צריך להזכיר דנפל בין האחרים, דאל"כ לא בטיל כלל ברוב. אך אם נפל שנים וא"כ אם רוצה לאכול אחד מהם הוי בודאי היתר דהא אפילו לא יזכיר יש היתר בלא"ה מכח דבטיל מכבר באותן שנים דנפלו מקודם וא"צ כלל לס"ס, דהא עיקר הטעם דצריך לס"ס מכח דלא נימא איסורא ברובא איתא, וא"כ כיון דבאמת שרי אחד מהן דלענין אחד מהן הוי כמו דא"צ לשאל עליו ועל חבירו משא"כ בתרומה דלא שייך לומר מה ראית דרשאי לעלות ולקרוא לאחד מהן שם תרומה כנ"ל וא"כ גבי זבחים ממ"נ אימתי יהיה ביטול, קודם שנפל [ל"ש] כיון דהדין [דאין פודין] או דהוי לאחר שחיטה [ולא הוי בר העמדה והערכה] או דכיון דאין פודין הקדשים לאכילת כלבים, והנה התוס' כ' בפסחים (ח) דכיון דמדרבנן אין ראוי לפדיון תו לא חזיא למעלה דהוי כמו שאין שוה כלום וא"כ כיון דמדרבנן אסור ואין פודין הוי מדאורייתא אין ראוי לפדיון וא"כ הוי איסור באיסור (ט)

והנה לכאורה י"ל (י) דהא אחד אסור והוי כמו של אדם אחד. ומה חזית דאסור לזה כמו בשתי קדירות או דקשה הא ספק אחד עכ"פ אסור לאדם אחד לאכול כולן וי"ל משום דבאמת דכיון דכל אחד בפ"ע שרי רק דאסור לאכלן כולן בב"א וא"כ הוי כמו דפריש קודם שנולד הספק (כ) וא"כ שרי לאכלן כולן אך [הא עכ"פ] האחרון אסור אך באמת גם האחרון שרי דהא לפי סברת הח"י והגאון מו"ה העשיל דהוי כאילו אמר אליהו דזאת הוי דהתירא וא"כ בלא"ה שרי מכח דנפל וא"ל כל דפריש מרובא פריש ומהיתר נפל והאיסור נשאר דהא לא הוי רובא כלל (ל) דהא השתא איגלאי מילתא למפרע ומבורר דכל אחד דפריש בתר הכי דזאת הוי התירא וא"כ לא הוי פירש מרובא, ועוד דא"ל על האחרון איסורא ברובא