שו"ת ר' משולם איגרא קכג

לישאל בב"א כיון דיש עוד ספק אחר שרי. משא"כ אם נוטל וא"כ א"ש קושית הטור על הסמ"ג ומתורץ קושית הפלתי וכמ"ש לעיל וע"ש, ואתי שפיר: שער ז

זבחים דף ע"ב ע"א. צריכא דאי מהתם כו' ואי מהכא ה"א ה"מ קדשים דמאיס אבל חולין כו'. והקשה בס' הפלתי דא"כ תקשי דיהא רועה כו', וי"ל משום דהנה הפלתי הקשה עוד אמאי מקשה לקמן על רב דאמר נפל אחד מהן הותרו כולן [ממתניתין]. ולא על ר"ל דס"ל ג"כ כן. וי"ל משום דהנה בס' הפלתי הק' עוד דלמא הטעם במתניתין דלא אמרינן מכי מת אחד מהן יהא מותר משום דיחוי, ותירץ דא"כ תקשי יהא הדין דכי מת אחד מהן יהא השאר רועה. אך קשה דהא הפוסקים וכן המ"י הקשה למאן דס"ל דלא אמרינן ספק דרבנן לקולא היכא דאתחזיק איסורא וכאן הא אתחזיק איסורא, ותירץ דהא אתחזיק התירא ג"כ, והנה הדין לדעת רמ"א ביו"ד סי' נ' דהיכא דהספק הוי מחיים ל"ש לומר אוקמי אחזקת היתר דעדיין לא הותרה דהא אסור משום אבר מן החי אע"ג דהוי איסור אחר, וא"כ קשה להדיוט אמאי יהא שרי דרא הוי חזקת איסור, ואין לומר דהוי חזקת היתר נמי דהא אסור ג"כ משום אמ"ה אך לרב מקשה שפיר. דהא רב ס"ל דאין חוששין לספק דרוסה, וע"כ צ"ל דהוי בחזקת היתר אפילו נולד הספק מחיים. משא"כ לר"ל ל"ק. וא"כ לכאורה ל"ק דבאמת גם בתערובות נימא אכל חדא וחדא דלמא לא זה הוא כמ"ש הפ"מ בביצה כו' בסימן ק"י ע"ש. אך דהוי איקבע איסורא וא"ל דהוי איקבע התירא נמי הא הוי איסור אמ"ה. אך לענין הקדש (א) לא שייך חזקת איסור אמ"ה דהוי איקבע התירא דרשאי לשחוט דהא ל"ה אסור לשחוט וא"כ הוי שפיר חזקת היתר. וא"כ ע"ז אמר דבהקדש הוי הטעם משום דמאיס. ולהדיוט הוי חזקת איסור. ומתורץ קושית הפלתי, דהנה גם שם (ב) קשה מכח נפל דהא הדין דצריך למות וא"כ נימא מכי מת שור אחד דהך דאיסורא וכמו שכתב הבה"ז דכיון דהדין דימות אינו עושה איסור במה שביטל לכתחילה. [ורק משום] דהא אם לא דשחט מקודם לא הוי אמרינן הך דמית איסורא מית [משום דהוי חזקת איסור] וא"כ מתורץ קושית הפלתי דעיקר הרבותא של התנא דלא אמרינן מכי ימות דהך דמת הוי דאיסורא

ומכאן לכאורה קשה לפמ"ש המל"מ בה' אבות הטומאה (ג) דנפל אחד לים דשרי הוי רק קודם שנודע איסור. וא"כ קשה מה מקשי ממתניתין (ד) וי"ל דה"פ (ה) דבאמת אם לא נודע קודם ל"ש לאוקמי על חזקת איסור משום דהוי חזקה דאינה מבוררת בשעתה. משא"כ היכא דנודע דהוי מבוררת בשעתה, והנה הש"ס מקשה לעיל ונכבשינהו כו', ותירץ גזירה שמא יבואו עשרה כהנים בב"א. וא"כ קשה כיון דבאמת כל חד בפ"ע שרי תו לא מיקרי כלל איסור. וא"כ אתרע חזקת איסור ומש"ה פריך שפיר (ו) או י"ל לפמ"ש בס' בה"ז דכאן שרי לכתחלה להמית וא"כ על כל חד בפ"ע יש לתלות דהוי היתר א"כ לא הוי חזקת איסור

עוד י"ל דבאמת כיון דאמרינן דאחד [אחד] בפ"ע שרי רק דעיקר הטעם הוי מאי דאמרינן שמא יבואו כו' דמיחזי דשרי לכולן בב"א ואם אמרינן דבאמת כל אחד בפ"ע שרי ממילא [אם ימות אחד מהן] כולן שרי, דהא מכי שחיט הוי התירא [דלא הוי ב"ח ושפיר בטל] ול"ש אין מבטלין איסור לכתחלה דלא הוי איסור [עדיין] (ז) משא"כ בחמץ בפסח לא שייך זאת, ומתורץ קושית הפלתי גבי חמץ

והנה לכאורה קשה כי מת חד מן הבהמות שנתערבו למאן דס"ל דפודין קדשים לאכילת כלבים וקדשי מזבח אינם בכלל העמדה והערכה דממ"נ בטל (ח) וי"ל דכיון דהשאר הוי איסור (ט) וא"כ הוי מין במינו ולא בטיל מטעמא דר"ן בדבר שיש לו מתירין (י) וע"ש בס' פלתי גבי דאינו ודאי דעתיד להתיר ע"ש

והנה י"ל קושית הפלתי (כ) בחמץ בפסח דבעינן שרפה שפיר יהא מותר ע"י שרפה. וי"ל משום דהנה באמת כיון דאסור לאכול לאדם אחד כולן [דעל אחת מהן ליכא ס"ס] וא"כ יהא הדין כמו של אדם אחד דלא תלינן אך באמת הוי כמו שני בני אדם כיון דהדין בל"ה היכא דבטל ברובא אסור לאדם אחד לאכול וא"כ אין נ"מ בל"ה על כולם רק על מקצת מהם אך דהא בכאן דנפל וא"כ הוי כבר כמו דלא אכל אדם אחד אך באמת כל דפריש מרובא פריש ומ"ה דוקא נפל אבל הפילה דנטל מן הקבוע לא אמרינן כל דפריש אך במתניתין לא הוי מכבר שני בני אדם ומש"ה אפילו בידים שרי משא"כ שם בחמץ

והנה י"ל קושית הפלתי (ל) דמקשה מאי מקשה הש"ס לרב דלמא הטעם גזירה שמא יבואו עשרה כהנים בב"א דבאמת הוי הטעם דבעינן ס"ס [ובב"א אסור] משום דהוי אתחזיק איסורא, אך בכאן דכיון דכל חדא בפ"ע שרי לא הוי אתחזיק איסורא (מ) והנה אם נימא כסברת הפלתי (נ) דכיון דצריך להזכיר של חבירו הוי כבא לישאל עליו ועל חבירו, א"כ כיון דהדין דצריך להזכיר דנתערב בשאר טבעות (ס) אך דכיון דעכ"פ אחד שרי דהא על אחד א"צ להזכיר השאר א"כ תו ליכא חזקת איסור, וכמו דהדין גבי אין מבטלין איסור דלא הוי איסור דכיון דשרי בפ"ע ה"נ לא קרינן איסור א"כ שפיר הוי ספק נפל לקולא בלחודא בלא זה [הספק] דלמא אין זה [אלא משום דתלינן לחוד] אך באמת צריך להזכיר [השאר] דאל"כ אינו בטל ברוב, אך מש"ה צריך שיפלו שנים וא"כ בטל בהך דכבר נפל ולא שייך איסורא ברובא איכא כיון דליכא רק שנים, ומש"ה א"ש במתניתין דליכא למימר דעכ"פ אחד שרי דאמרינן דאם ליכא אלא אחד היתר וכיון דלא בטיל מקודם הוי [הוא גופא נעשה] איסור מכח אין פודין כו' ודיחוי. וא"כ לא בטל, וא"כ א"ל דבתי דמשני אנא תרתי קאמינא תו ל"ק ממתניתין

והנה קשה [בנפל טבעת אמאי מותר] כיון דבעינן שיהא שני ס"ס נודע כאחת (ע) אך א"ל דגבי טבעות הוי כמו שנודע [כאחת] דמעיקרא [קודם שנפל] לא הוי ספק כלל, כמו דאמרינן בפסחים (פ) דבאיסור דרבנן