שו"ת ר' משולם איגרא קכא

דכבר נאסר. וזה לא מהני באיסור דרבנן. אך אם אמרינן דכיון דכבר אסרת ואמרת דאסורה שוב ל"ש לומר דמותר, אך זה שפיר אם לא נאסרה רק מכח זה אבל הכא דבלא"ה דעדיין לא שהה מע"ל, ונמצא אם רוצה להתיר מטעם ס"ס אך דאמרינן דכבר נקבע איסורא כיון דכבר אסרתו כמ"ש הפ"י, והוא דוקא בבהמת קדשים דהוי אסורה ולא מהני בדיקה ולא בחולין דמהני בדיקה משא"כ לענין איסורא דרבנן דאמרינן דהוי ספק דרבנן אך אין הטעם משום אתחזיק איסורא. אך הטעם דכבר אסרת ואי אתה יכול להתירו, ואמרינן דאסרנו מכח דבעי מע"ל ובע"ח נדחין. או אפשר דאפילו ס"ל בע"ח אינם נדחין, מ"מ לא נאסרה עדיין קודם שהיי' מע"ל. וא"כ מתורץ קושית הפר"ח דמש"ה נקיט דסבירא ליה העמדה צריכה מע"ל

או די"ל קושית הפר"ח דבאמת חזקת אמ"ה הוי איסור אחר [ומותר מטעם ס"ס] משא"כ כיון דכבר מוחזק בטרפה בתוך מע"ל וכבר יצא מחזקת היתר לחזקת איסור, ומתורץ קושית הפר"ח

והנה י"ל הכי קושית הפר"ח דהוא קושית התוס' בחולין (ט) ע"ש משום דהנה באמת לפמ"ש בס' עומר מן ובס' בה"ז דהנה ספק דהתורה אסרה הוי בקדשים רק איסור מדרבנן ולא ממעט מן הבקר להוציא טרפה וע"ש היטב, או אפשר לומר הא דהלכה בעי בדיקה הוי באמת רק מדרבנן ומדאורייתא לא חיישינן כדין כל ספק דרבנן וא"כ הוי קשה מכח ס"ס בקדשים נמי יהא מותר אך מכח הקריבהו נא לפחתך משא"כ בחולין אך באמת לפי מה דאיתא בס' שיטה מקובצת היכא דאתו עדים מקודם א"כ מיקרי אתחזיק להיפיך וע"ש. וא"כ ה"נ מיד שנפלה וקודם עמידה חיישינן דלמא לא תעמוד ואיתא חד דעה דאפילו אם ע"י אחרים לא עמדה דמהני העמדת אחרים וא"כ כיון דהחשש דלא עמדה והוי אסורה מכח מסוכנת כמו דאיתא בחולין דף נ"ז ע"ב עיי"ש וא"כ כל כמה דלא חזינן דעביד מעשה פרכוס מוקמינן בחזקת נבלה וא"כ יצא מחזקת היתר לחזקת נבילה וא"כ אסורה מדאורייתא אפילו בקדשים וא"כ נהי נמי דאוקמינן דלא ידע וא"כ ל"ש ספק אחד אסור מדאורייתא, אך קשה הא אסור עכ"פ לגבוה מכח חזקת נבילה. אלא דס"ל דעמידה אינו מועיל כלום, וא"כ לא חיישינן כלל דלמא לא תעמוד וא"כ ליכא חזקת נבילה

והנה התוס' בחולין (דף נ"א ע"ב ד"ה עמדה כו') גרסו דעמדה אין צריכה מעל"ע וכתבו דבאמת לא צריך ליה רק אגב דנקט הלכה צריכה בדיקה וכו' וי"ל דבאמת צריך זה משום דהנה באמת הא דהוי הדין דאם באו לישאל בב"א אין תולין זה בזה אבל היכא דבלא"ה הוי ספק באחד תולין ומש"ה שפיר תלינן במחבואה גבי שבויה דכיון דהוי ספק אם נטמאו יע"ש היטב במל"מ בהלכות חמץ ומצה. והנה בכאן קשה דהא הוי ס"ס גבי נפילה ויהא מותר וא"ל דהוי האי ספק [מקודם שנתערב] דילמא הוי נקובה ואסרה, וא"כ הא יש בלא"ה עוד ספק לכל אחד דלמא הוא זה וכן הוי הדין גבי ספק דרבנן דאמרינן דתלינן אם יש מקום לתלות בל"ה קצת. אזי שפיר אמרינן ספיקא דרבנן לקולא אע"ג דהוי תרי ספקות דסתרי אהדדי יע"ש היטב

אך באמת ה"פ דכיון דעמדה אין צריכה מעל"ע אלמא בזה דהוי הדין דהל"מ דבעי מעל"ע הוי היכא דלא עמדה, וא"כ צ"ל דהוי החשש כ"ז דלא שהה מעל"ע אולי לא תוכל לעמוד ע"י הנפילה דאי ל"ה לא הוי צריך מעל"ע וא"כ הא הוי הדין במסוכנת כ"ז דלא פשטה ידה או רגלה כדינה הוי נבילה, וא"כ אם הוי ספק נבילה אזי לא מהני ס"ס נגד החזקה דהוי חזקה טובה ומעליותא חזקה דאינה זבוח, וא"כ אסור לשחוט דהוי חולין בעזרה דכיון דהוי בחזקת דתהא באיסור דאינה זבוח ותמות דתנטל החיות ממנה קודם השחיטה וא"כ לא מהני ס"ס. וא"כ כבר אסרתה קודם עמידה דאמרת דזה הוי דלא מהני ס"ס כנ"ל ותו לא מהני בכאן שום ספיקא. הך ספק דלא זו כבר אסרת קודם עמידה ואמרת דזו היא תו ליבא למימר דאינה זו וגם ל"ל דלמא לאו נקובה דכיון דאסרינן לכולן ביחד. משא"כ אם הוי ס"ל עמדה צריכה מעל"ע אזי לא הוי מוכח דחיישינן דילמא לא תמצא לילך וא"ש דנקט דוקא עמדה אין צריכה מעל"ע ולפ"ז באפשרי י"ל הגירסא, דקשה לאחר שמכבר שחט אחד וא"כ י"ל כל דפריש מרובא פריש דהא לאחר שחיטה ליכא נ"מ דמאי דכבר שחט הוי בל"ה כשר מכח ס"ס וכיון דאין נ"מ ל"ש קבוע כיון דבשעת מעשה אין נ"מ כלל ולעניין מאי דנשאר נמי אין נ"מ דהא הנשאר למזבח הוי כמו לאדם אחד ותו לא מהני ס"ס דאסור עכ"פ לשחוט ולזרוק הנשאר דהא בשעת הקטרה הוי זריקה עכ"פ כלאדם אחד ואסור בהקטרה עכ"פ

והנה י"ל אפילו אם נימא דלא כס' ר"י (אך כר"ת דספק אחד בגופו ואחד בתערובות מהני ול"ש כבר אסרנו) אך בודאי זה אמת היכא דכבר מעיקרא יצאת מחזקת היתר ומחזקינן באיסורא דלא מהני והוי אסור ובכאן בודאי יצא קודם עמידה מחזקה והוי בחזקת איסור והוי הכל בחזקת איסור, והוא ס' ר' ברוך בתוס' דכתובות (דף כ"ו ע"ב ד"ה אנן אחתינן כו') וכן הוא ס' הש"ך גבי נאבד הסכין בסימן י"ח וא"ש דנקט עמדה אין צריכה מעל"ע כנ"ל

וכן יש ליישב כגירסא הישנה דעמדה צריכה מעל"ע משום דהנה מקשים על הרמב"ם ז"ל דפסק כרב ופסק למתניתין הין דזבחים דימותו י"ל משום דבאמת התוס' כתבו בפסחים דף ט' ע"ב ד"ה היינו כו' דקבוע דהכא הוי רק מדרבנן דמן התורה בטלה ברובא עיי"ש, ולכאורה משמע דהוי מן התורה דאל"ה האיך גזרינן שמא יקח מן הקבוע כיון דהוי כל האיסור רק מדרבנן, אך י"ל דבעינן עקירה לכולהו ממקום הקבוע ביחד אבל בל"ה שנים האחרונים אסורים מדאוריתא ושפיר גזרינן דילמא יקח להנך שנים האחרונים דהנך שנים אסורים מן התורה דהא הוי כמו שבא אליהו ואמר דהראשונים הוי מן הרובא דהתירא וניכר האיסור בהנך דהוי רק שנים וליכא רובא ואסורים מן התורה, אך לאחר שמת אחד מהם קודם וא"כ שפיר קשה קו' הנ"ל האיך גזרינן משום איסור דרבנן דהא ליכא לשנויי כדלעיל דעל שנים האחרונים הוי איסור מן התורה דהא אם נשאר רק שנים ואחד מה שמת דלא ניכר דהוי ג"כ מן התורה בטלה, אך לפי ס' הט"ז בסי' ק"א ס"ק י"ד דמאי דנשתנה מקדמותו יש לומר דהוי מן הרוב וא"כ זה דמת לא נכנס לכאן לצרף לספק. אך מ"ה מקשה שפיר על רב דס"ל דתולין ואמא בכאן אסור נימא דהא זה דמת הוי דאיסורא ושפיר הוי רובא דמצטרף

ובזה מיושב מה דיש מקשין אמאי לא חילק דרב איירי קודם שנודע שני הספיקות ביחד משא"כ במתניתין דנודע שני הספיקות ביחד ולפמ"ש לא קשה קו' זו דאין הפי' רק כנ"ל: