שו"ת ר' משולם איגרא קכ

ולא בטיל וא"כ ממ"נ לא בטיל אך א"כ קשה לגבוה יש למיבטל. וא"ל דהא הוי מין במינו ולא בטיל. דז"א דאמאי ראויה למבטל דראוי לפדות וז"א דלמא יפדה והוי חהר"ל. וא"כ אסור להקריב. וא"ל דחהר"ל הוי רק מדרבנן. י"ל דאיכא כמה דעות בפוסקים דחהר"ל הוי דאורייתא. ועוד דהא הש"ס הקשה לקמן ונימא נכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני גזירה שמא יקח מן הקבוע. וא"כ כיון דעיקר הגזירה מדרבנן א"א למבטל להיות כבטל דממ"נ אם נפדה יאסר מכח חהר"ל דראויה להתכבד לישראל. ע"ז משני לגבוה משום דמאיס ולהדיוט ל"ק משום דממ"נ בתר מעיקרא אפשר למבטל להיות כבטל קודם שנתערב. ולאחר שנתערב הוי חהר"ל. ורק מלגבוה קשה כמ"ש לעיל. וע"ז מתרץ משום דמאיס ומתורץ קושית הפלתי: (א) שער ו

והנה איתא ביו"ד סי' ק"י דלמאן דס"ל דס"ס אחד בגופו ואחד ע"י תערובות לא מהני אפי' הספק ראשון הוי רק אסור מדרבנן. וא"כ נוכל לומר דבאמת ספק הדרוסה הוי רק מדרבנן אסור. ואך אעפ"כ חשיבא ספק אחד בגופו וספק אחד ע"י תערובות ולא מהני רק הוי הטעם משום דלא הוי נודע כיון דאין נ"מ בספק הוי כלא נודע. כמ"ש המ"מ וכמ"ש לעיל (ב) וא"כ א"ש מ"ש לעיל דאסור משום הקריבהו נא לפחתך. אע"ג דהוי רק מדרבנן

והנה או י"ל משום דאיכא דעות דס"ל דבע"ח לא בטלין הוי ג"כ דאורייתא. וא"כ שפיר קשה הא יש נ"מ לאכול אדם אחד בזה אחר זה. דהוי ג"כ כמו דספק ראשון כוי דאורייתא וכיון הא דבע"ח אינם בטלים הוי מדאורייתא. או י"ל כמ"ש הפר"ח להכריע דמאי דר"י ס"ל ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות לא [מהני] אפילו ספק הראשון הוי רק אסיר מדרבנן. וא"כ שפיר קשה אם יש נ"מ דאסור לאדם אחד לאכלן אפילו בזא"ז לא הוי נודע וע"ש מ"ש לעיל (ג)

והנה לפמ"ש לעיל (ד) ליישב שיטת הרמב"ם ע"פ הך סברא דחזקה דלא נתבררה שעתה, והטעם משום ס"ס דספק ראשון הוי מדרבנן ורב ע"כ לא ס"ל כן. דחזקה דלא נתבררה שעתה הוי חזקה דאל"כ קשה גבי דרוסה הא הוי ס"ס דרב ס"ל אין חוששין לספק דרוסה. והנה הא רב ע"כ ס"ל רק כהתירוץ דנתערב ספק דרוסת הזאב בנקיבת הקוץ, דבנפלה ליכא לאוקמי דהא רב ס"ל דהלכה א"צ בדיקה יע"ש בחולין (ה) וליכא לאוקמי ג"כ בולד טריפה דהא ע"כ צ"ל אליבא דרב דמתניתין ס"ל דאין פודין הקדשים לאכילת כלבים, דאל"כ קשה מה הוי דהוי בחזקת איסור אמ"ה עכ"פ מותר בהנאה להאכיל לכלבים, א"ו דמתניתין ס"ל אין פודין הקדשים לאכילת כלבים, וא"כ ממ"נ לא מצי לאוקמי בולד טריפה וא"כ לא מצי לשנויי רק בדרוסה וא"כ מוכרח כמ"ש לעיל דס"ל לרב דחזקה דלא נתבררה שעתה נמי הוי חזקה ומקשה שפיר לרב ממתניתין. משא"כ הרמב"ם דס"ל באמת חוששין לספק דרוסה וס"ל דבעינן חזקה דנתבררה שעתה כמו דמוכרח ע"ה בחולין מדילפינן דאזלינן בתר רובא מפרה אדומה וקשה שם קושית התוס', אלא ע"כ צ"ל כמ"ש התוס' שם דהוי חזקה דלא נתבררה שעתה ולא אזלינן בתרה וא"כ שפיר מתורץ הרמב"ם דפסק למתניתין ופסק כרב דנפלו שנים מהם הותרו כולן וכמ"ש לעיל וע"ש

והנה לפמ"ש לעיל (ו) ליישב קושית הש"ך דהא דנקט דנתערב נקיבת הקוץ בדרוסת הזאב ע"פ דהוי ס"ס וא"כ הוי נמי מיעוטא דבהמות הכשרות וע"ש לעיל. מתורץ נמי קושית התוס' על הא דמשני דמידע ידוע דזה משוך וזה עגול, והקשו התוס' לוקמי בדרוסת החתול ומתרץ דהא בעינן דוקא בחתול מקום שיש מצילין. וא"כ בהבהמות הכשרות ליכא אפילו מיעוט דלהוי בהו ספק כיון דלא ראינו מצילין ומתורץ קושית התוס'

והנה ע"ש במ"מ בפ"ב מה' שבת דכל כמה דלא נודע אם ניטל ממקום קבוע אעפ"כ אמרינן כל דפריש ה"נ היכא דבשעת מעשה ליכא נ"מ בהספק אלמא כל כמה דליכא נ"מ נדינא לא נקרא נודע, ומש"ה מתורץ שפיר אם הוי בהמות קדשים הוי כלא נודע דכיון דבלא"ה אסור דבעינן בדיקה והקריבהו נא לפחתך ואסור מכח דיחוי וע"ש לעיל

והנה יש עוד הוכחה (ז) דע"כ מיירי בבהמת קדשים דנטרפה, דהנה קשה אמאי לא נכשיר מכח ס"ס וצ"ל משום דהוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות וכבר נאסרו והנה גבי סכין מבואר בי"ד סימן י"ח סעיף ט"ו וע"ש בס' ת"ש דהיכא דבעי בדיקת הסכין לא הוי הספק בחזקת היתר. דכיון דעדיין נשאר הספק ולבו נוקפו משא"כ היכא דלא בעי בדיקה וא"כ גבי חולין דכיון דמהני בדיקה ל"ש דהוי בחזקת איסור דכיון דאפשר דיבדוק ויכשיר וגם ר"י מודה דמהני בכה"ג חזקה דכמו דשם הוא הך סברא להתיר, ה"נ להיפוך לענין איסור, אך ע"כ איירי בבהמת קדשים שפיר הוי בחזקת איסור דא"א לבדוק א"כ שפיר לא מהני וא"כ קשה מכח מטיל מום בב"מ ומתורץ קושית המ"י דהקשה דלמא ס"ל דבע"ח נדחין דע"כ ס"ל אין נדחין (ח). אך קשה אפילו מאן דס"ל מטיל מום בבע"מ שרי אבל אפשר דמדרבנן אסור כמ"ש התוס' שם בבכורות, והנה י"ל ע"ז דאם הוי באמת רק מדרבנן ושפיר בטיל, או דהוי ספיקא דרבנן וע"ש ביו"ד דבדרבנן חד בחד בטיל, או דאיסור דרבנן בטיל אפילו בדבר חשוב אך אפ"ל נמי הטעם דלענין איסור דרבנן שפיר הוי ס"ס וא"ל הא הוי כבר נאסר והוי מדרבנן בא מצד אחר וי"ל דע"ז לא קאמרינן דכבר נאסר והוי נודע דז"א דעמדה צריכה מע"ל, וא"כ איירי דנתערב קודם המע"ל וא"כ נאסר [בלא"ה קודם המע"ל] כדין מסוכנת אפילו לא נטרפה. והוי באמת כאילו לא נודע ומש"ה שפיר מהני לשחוט ול"ק ממטיל מום בבע"מ, אך לענין איסורא דאורייתא שפיר הוי סברא דאוקמינן אחזקה ומש"ה לא מהני כיון דכבר נאסר ולא מהני בדיקה דלא יכול לבדוק בקדשים, ואוקמינן בחזקת איסור ולא מהני ס"ס כיון דכבר נאסר, וממ"נ אם אמרינן דנאסר קודם מע"ל פשיטא דהוי חזקה איסור אך דאם נימא דלא מהני חזקה כמו חזקת אמ"ה דלא הוי חזקה דכיון דכשישחוט יהיה שרי, ה"נ אם שהה אח"כ מע"ל ומתחלה קאי בחזקת היתר אם ישהה מע"ל כמו דשם אם ישחוט. משא"כ לענין איסורא דרבנן לא מהני כלל חזקה. רק דהטעם פשוט כיון דכבר אסרת ואי אתה יכול להתירה, וא"כ ל"ק כיון דעדיין לא עמדה מע"ל. וא"כ נאסר מכח בע"ח נדחין ולא הוי נודע. וא"כ מתורץ קושית הפר"ח

כללא דמילתא דבאמת אם כבר נודע ונאסר כ' הפוסקים דהוי כמו אתחזיק איסורא, דכיון