שו"ת ר' משולם איגרא קיט

הכי מוקי בנתערב נקובת הקוץ בדרוסה. ר"ל דלא איירי דראינו דניקב הקוץ רק [כמו] דהדין דספק קניא ספק דרוסה אימור קניא. וכתבו הפוסקים משום דרוב בהמות אינן נדרסין (א) וא"כ מתורץ מה [אנו] רוצים לומר דהוי בלאו הכי ספק השקול דלמא אין זה ואת"ל דהוא זה הא הוי מועט ומשלים להספק. דלמא גם זה לא נטרף [ולא נדרם] הא גם בספק האידך הוי מיעוטא להיפך דלמא נדרסה. והנה בנפולה הוה א"ש בפשיטות דשם הוי הספק אם ניקב וא"כ גם בהספק השקול דילמא לא זו נמי יש מיעוט דהא באינך נמי החשש דלמא ניקב. דהא דלא חיישינן בשאר בהמות הוי רק משום דאזלינן בתר רובא משא"כ בדרוסה כמ"ש המפרשים לענין חזקה. דנתבררה שעתה עכ"פ לענין זה הוי לא נדרסה וליכא מיעוט כלל משא"כ היכא דיש נקב לפנינו דאזי יצאה מחזקתה והוי רק הטעם משום מיעוטא, דהרוב אינם נדרסים (ב) והנה לרב ע"כ דס"ל אין חוששין לספק דרוסה אפי' הוי מחצה על מחצה דאוקמינן אחזקה דלא נדרסה. וא"כ הוי רובא וחזקה גבי ספק קניא וספק דרוסה דאפילו בלא רובא הוי עכ"פ אך ספק דרוסה והוי אוקמינן אחזקה. והשתא הוי רובא וחזקה, דרובא אינם נדרסין והוי מיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן ולא מצורף כלל לס"ס וצ"ל דבאמת הספק השני דלמא לא זהו לא הוי ספק השקול דהא עכ"פ איקבע איסורא דהא יש בכאן אחד לאיסורא ולא הוי ספק כלל. אך באמת לא הוי כלל חזקה דנתבררה שעתו דהא באמת מספקינן דלמא גם זה לא נדרם ונטרף אע"ג דהוי רובא מ"מ מכת רובא לא הוי חזקה. כמ"ש התוס' גבי גבינות דמקרי חזקה דלא נתבררה שעתו אע"ג דאיכא רובא. ומדאורייתא אין לחלק בין חומרא לקולא לענין חזקה דלא נתבררה כמ"ש התוס' בחולין [דף י"א] גבי מנא הא מלתא דאמור רבנן אוקמה אחזקה יעו"ש, אך צריך לומר דרב ס"ל דחזקה דלא נתבררה שעתה הוי חזקה. וא"כ מאי אמרת דאפי' נדרסה ונטרפה הוי ספק השקול, דז"א [דהא] אם נדרסה הוי חזקה דאיקבע איסורא אך אנן לא ידעינן וחזקה דלא נתבררה שעתה מקרי חזקה, וא"כ כיון דמוכרת דרב ס"ל דחזקה דלא נתבררה שעתה מקרי חזקה ומתורץ הרמב"ם דלכאורה קשה לפמ"ש לעיל דבאמת הטעם מכח ס"ס אך דהא הוי איקבע איסורא ואיכא חזקה נגד השני ספיקות

אך באמת הוי הך טעמא דהספק הראשון הוי מדרבנן דלא גרע מחזקה דלא נתבררה שעתה דכיון דלא ניכר ל"ש לומר דהוי חזקה דאיקבע רק דמותר עם הביטול דכיון דאין ניכר הוי כמו דלא הוי כלל חזקה גם בלא הביטול. ולא גרע מאם לא הוי חזקה בטעות דאנן נמי לא ידענו דלא הוי חזקה. ולא גרע מכח דלא הוי חזקה להיתר מכת רובא דמפני הרוב לא הוי חזקה אבל מ"מ לא הוי חזקה לאיסורא. ועכ"פ לא ניכר לפנינו החזקה לאיסורא זה הוא הטעם בטבעות. אבל במתניתין דימותו כולן הוי הטעם משום אוקמי אחזקה חזקת איסור אמ"ה וחזקת איסור דנתבררה שעתה. וכמו דאיתא ביו"ד סימן נ' דאם נולד הספק מחיים אוקמי אחזקת איסור אמ"ה וא"כ ל"ק ממתניתין. אך לרב מקשה שפיר דהא רב ס"ל דחזקה דלא נתבררה שעתה ג"כ הוי חזקה כנ"ל וא"כ ל"ל כמ"ש לעיל דהטעם דלא גרע מחזקה דלא נתבררה שעתה וא"כ מקשה שפיר ממתניתין משא"כ הרמב"ם פסק כמ"ד חוששין לספק דרוסה ובאמת חזקה דלא נתבררה שעתה לא מיקרי חזקה ול"ק ממתניתין ומתורץ הרמב"ם דפסק לתרווייהו

והנה לפמ"ש לעיל י"ל עוד הטור [בסוף סימן נ"ז] דהקשה על הסמ"ג דפסק דס"ס ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות מהני וא"כ נפסוק נמי גם בודאי ע"י נכבשינהו דניידי ומי יאמר דהנך דינים תליא בהדדי. כן הקשה הפלתי. ומתורץ דהנה באמת קשה הך קושיא של המ"י הנ"ל דלמא ס"ל למתניתין דבע"ח נדחין. אך דהנה י"ל כמ"ש לעיל (ג) מכח דא"כ קשה הא הוי רשאי להטיל מום בב"מ. דהא ע"כ ס"ל דרשאי להטיל מום בב"מ מכח דאיירי בע"כ בדרוסה של הקדש. דאל"כ קשה הא הוי אין מועיל בדיקה אלא ע"כ דהוי כלא נודע דאיירי בנדרסה הקדש. או דאיירי על כרחך דהקדש נדרסה מכח מ"ש לעיל (ד) דאל"כ כבר אסור מכח מתעסק ונאסרה שוב אי אתה יכול להתיר. וזה הוא הכל לשיטת ר"י דיש חילוק בין נודע ללא נודע בספק אחד בגופו. משא"כ לשיטת ר"ת בלא"ה אין חילוק וא"כ נוכל לומר דמתניתין איירי בחולין שנדרסו וצריך לומר לשיטת ר"ת דס"ל דס"ס מהני אפילו בנודע בנתיים וצ"ל לתרץ קושית המ"י דהקשה דלמא ס"ל למתניתין דבע"ח נדחין. [וצ"ל] כמ"ש לעיל לתרץ בשיטת התוספות דקשה על שיטת ר"ת קושית הר"י אמאי לא אמרינן ירעו ונכבשינהו דניידי. וצ"ל דלחולין ס"ל כר"י דמין במינו לא בטיל דאפשר לבטל להיות כמבטל לכי מסרחו. וקשה הא כבר נתבטל מה"ת בעודו קדשים דעומדת לגבוה. וצ"ל דחד בחד מותר. וא"כ מוכרח כאידך שיטת ר"ת דמועיל נכבשינהו בודאי דרוסה ג"כ ומתורץ קושית הפלתי על הטור. דבודאי מאן דס"ל הך דינא דר"ת דס"ס מהני אפילו בנודע צ"ל דמהני נכבשינהו וניידי בחולין מכח קושית המ"י דלמא ס"ל למתניתין בע"ת נדחין ומה פריך על רב ממתניתין

והנה עוד י"ל הטעם דבאמת מש"ה לא מהני ס"ס להקריב לגבוה בספק דרוסה או בספק נפולה משום דגזרינן דלמא יבואו עשרה כהנים בב"א. וא"כ הוי ספק אחד דהוי להקריב כולן בב"א ונאסרו א"כ תו א"א להתיר אח"כ מכח ס"ס

והנה באמת כך הוא אפילו אם נימא דחזקה דאתיא ע"פ הרוב א"כ רבנן גזרו ולא אזלינן בתרה. מ"מ לא הוי איסור דאורייתא דעכ"פ להיפוך נמי לא הוי מוחזק לאיסור. דהא לא אסור. והנה אם אמרינן דבעינן חזקה מבוררת בשעתה בעינן חזקה דניהוי חזקה לאיסור דאנן נהיה מוחזקים בו לאיסור א"ש מ"ש לעיל לתרץ הרמב"ם ע"פ הך סברא דחזקה דלא נתבררה שעתה וע"ש

(ט) והנה עוד י"ל קושית הפלתי דמקשה על הצריכותא דאי תנא לגבוה ה"א דוקא לגבוה משום דמאיס וא"כ קשה ירעו. ונראה לי דבאמת הוי הטעם [דמתניתין אע"ג] דאזלינן בתר מבטל [מ"מ משום מב"מ לא בטל] אך ס"ל כר"מ דקדשים נפדין תמימין וא"כ יכול להיות המבטל ג"כ חטאות המתות. ולענין רעיי' הטעם דבאמת הוי חתיכה הראויה להתכבד וכקושית התוספות לקמן. אך לענין לגבוה ל"ש חתיכה הראויה להתכבד. וכמ"ש הפלתי ע"ש. אך דעיקר הרבותא דאפילו מעיקרא לא הוי חהר"ל כמ"ש בפלתי דמש"ה נקיט בע"ז תרתי דהוי איסורי הנאה ג"כ וא"כ בכאן בודאי לא בטיל להדיוט דהא הוי חהר"ל. וא"ל דאזלינן בתר מעיקרא [קודם דחזיא להדיוט] ומעיקרא קודם שנתערב לא הוי חהר"ל. דז"א דמעיקרא קודם שנעשה ב"מ ונתערב הוי ראוי למבטל להיות כבטל ולהיות חטאות המתות. והוי מין במינו