שו"ת ר' משולם איגרא יא

דחי [שהיא קרבן] צבור וא"כ למ"ד טומאה הותרה היא בצבור ע"כ צ"ל דפסח הוי רק דיחוי הואיל דהוי יחיד (ע) וא"כ אין צריך כתירוץ התוס' דהוי רק מדרבנן רק לר' נחמן דס"ל שוחטין וזורקין. וכמו דאמרינן דף צ"ב ע"א. וע"כ רק לר"נ הוי רק מדרבנן. ולרבא הוי מן התורה החילוק וכדלעיל (פ)

והנה י"ל קושיות התוס' (צ) דלא נקט טמא שרץ ונקט קרי עי"ש. והוא משום דהנה הראב"ד כתב (ק) הטעם על הא דאמרין דגבי הזאה העמידו דבריהם במקום כרת. ופי' הוא. דהשבות שיכול לבוא לידי איסור כרת. בו העמידו דבריהם דהאי כרת והאי כרת. דגזרה הוי משום כרת ע"ש. וא"כ קשה מן בהונות. דמשמע ביומא דהוי עכ"פ אסור מדרבנן (ר) וא"כ בכאן אמאי לא אמרינן דהעמידו דבריהם בכרת. דהוי [נמי] גזרה שמא יכנוס כולו והוי כרת. וא"כ קשה לכ"ע (ש) אך דהמקשן לא ידע דהוי מדרבנן אסור. אך (ת) צ"ל דלכ"ע מתוך דאישתרי לצרעתו הותר לקריו והנה זה דוקא אם חייב בכרת על שלא טבל [ואינו עושה הפסח.] אך אם לא חייב כרת שלא טבל (א) וא"כ מיד שנטמא הוי הדין דאסור לטבול בכדי דלא יהא דוחה העשה (ב) וכמו שכתבו הפוסקים לענין שחיטה ביו"ט בשאין לו אפר מוכן דאי אפשר לשחוט לכתחילה ואח"כ לכסות. וא"כ כיון דכבר נאסר והוי כמו דראה קרי קודם [היום] דהוי נאסר מכבר ולא אישתרי (ג) אך דאמת חייב בכרת על שלא טבל [ואינו עושה פסח.] שפיר שייך הואיל ואישתרי אישתרי. ומש"ה נקט וראה קרי בו ביום משום דס"ל שוחטין וזורקין על טמא שרץ. וא"כ גם בלא"ה [בלא טבילה] יש לעשות הפסח (ד) משום דאם הוי טמא שרץ גם קודם הטבילה מותר. משום הואיל דאישתרי אישתרי. אך גבי קרי [אם הוי] מחוסר כפורים [דמצורע] וא"כ קודם טבילה אסור לכנוס למחנה לוי'. ולא אישתרי מקודם וכדכתב הרמב"ם [טעם על הזאה] דכיון דלא טבל לא חייב עדיין ומש"ה לא דחי' איסור דרבנן. וא"כ עדיין קודם טבילה גם להראב"ד אם לא הוי כרת על שלא טבל. הוי אמרינן. דמוטב שלא יטבול. בכדי שלא יצטרך לעבור על איסור דרבנן. וכמ"ש הרמב"ם בכה"ג לטעמא שלו דהעמידו דבריהם במקום כרת. וכה"ג [הכא] אם לא הוי כרת קודם שיטבול הוי הדין דלא אישתרי. וא"כ אפילו יטבול אח"כ אין רשאי. דלא שייך הואיל ואישתרי אישתרי. דדמי' לראה קרי מבערב דכיון דנאסר פעם אחת. אלא משום דאמת דחייב כרת על שלא טבל. וא"כ שפיר שייך הואיל ואישתרי אישתרי. וזה אשמעינן התנא דנקט קרי

והנה י"ל קושיות התוס' (ה) ד"ה לענין מלקות איתמר דהקשו. הא עדיין קשה דהוי לאו ועשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ע"ש. וי"ל דה"פ. דהנה התוס' כתבו לעיל דף ל"ב ע"א בד"ה מ"ש שחיטה דבטהורין וכו' [וז"ל.] ומיהו לקמן בשמעתין משמע כפי' הקונטרס דסמיכה לא בעינן לפני ה' רק משום דבעינן תיכף לסמיכה שחיטה ובשחיטה כתיב ושחט לפני ה'. דפריך למ"ד תיכף לסמיכה שחיטה לאו דאורייתא. מדתניא וסמך ושחט. מה סמיכה בטהורין אף שחיטה בטהורין. ואי אמרת לאו דאורייתא. בטמאין נמי משכחת לה. דאפשר דסמך מבחוץ. משמע בהדיא דלא ידעינן סמיכה לפני ה' אלא משום דתיכף לסמיכה שחיטה כו' ומיהו י"ל דלקמן אתיא כמ"ד ביאה במקצת לא שמי' ביאה. דאי משום לפני ד' אפשר דמעייל ידי' וכו' ע"ש בתוס'. אך (ו) דילמא ס"ל [להברייתא] דביאה במקצת שמי' ביאה (ז) וי"ל דהנה התוס' הקשו ביבמות (ח) ואם ביאה במקצת שמי' ביאה וא"כ לכנוס כלו ע"ש. אך י"ל דאמת על שהה בפני עצמו עובר (ט) ומש"ה מכניס ידיו דלא אפשר להשתחוות. ולא עבר רק על ביאה. ולא על שיעור שהי' [כיון דלא אפשר] להשתחוות (י)

והנה קשה גבי סמיכה דלא אפשר. אמאי לא סמך [ויכנוס] ע"י גגין ועליות. אך דעכ"פ עובר משום שהה. וכמו שכתב המל"מ (כ) והנה הרמב"ם כתב דעכ"פ מדרבנן אסור ביאה במקצת. וא"כ לפי"ז תקשה [מה פריך הש"ס] ואי אמרת ביאה במקצת לא שמי' ביאה לעייל ידי'. ומה מקשה. הא י"ל דעכ"פ מדרבנן אסור. כמו שגזרו שמא ירבה בפסיעות. ואם הסמיכה לאו דאורייתא. וא"כ מהני בפשיטות גזרה מדרבנן. דכיון דעיקר הסמיכה הוי מדרבנן. והם אמרו כו'. אך י"ל דטעמא דהרמב"ם הוי. דגזרו דלמא יעייל לגמרי. וא"כ שפיר מקשה הש"ס הא יכול לכנוס ע"י גגין דלא עבר. ורק דילמא יעייל בלא גגין ועליות וא"כ במכניס ידו דרך גגין הוי גזירה לגזירה. ואם אמרינן דבגגין ועליות הוי הפירוש דמש"ה אסור. דגזרינן דילמא ישהה ולא משום דילמא יעייל בלא גגין הוי קשה [מה פריך הש"ס] אך דאמת. דהא אין ראוי להשתחוות (ל) וכדלעיל. ופריך שפיר לעייל ידי' והנה אם אמרינן דעיקר הגזרה הוי משום שמא ישהה. וכמ"ש המל"מ דעכ"פ בשהה עובר. אע"ג דנכנס דרך גגין והנה באמת דאמרינן חוץ מזו (מ) וקשה דהא יכול להכניס ידיו דרך גגין אך [דאסור ד"ג משום] דהוי שהה אך דהוי ביאה במקצת. כמו תלה עצמו באויר העזרה. ואמרינן (נ) דתלה באויר העזרה דכיון דלא הוי בר שהה לא חייב ע"ש. וכה"ג במכניס ידיו (ס) וע"כ צ"ל דס"ל דאין צריך לשיעור דראוי' להשתחוות (ע) וא"כ תקשי קושיות התוס' הנ"ל אמאי במצורע שראה כו' דאם ביאה במקצת שמיה ביאה ומ"מ מותר דיכנוס כלו (פ) דאין צריך לשיעור דראוי' להשתחוות

והנה הך איבעי' דאיבעי' להו בשבועות שם למלקות אי גמירי שהה הוי ג"כ איבעי' לענין כרת. וכמו שכתב הרב הכ"מ דנלמד להרמב"ם מדכתיב