שו"ת ר' משולם איגרא קיח

דהא בהמה א"א בבדיקה דלמא במקום נקב קא שחיט. וא"ל בס"ס והוי איירי דלא נודע (ח) וא"כ קשה הא כבר נאסר מדאורייתא מכח מתעסק. וא"כ כיון דכבר נאסר תו א"א להתיר. אלא ע"כ צ"ל דמין במינו מדאורייתא בטל ולא הוי מתעסק. ונהפך האיסור להיות היתר והנה השתא (ט) נוכל לומר דבאמת ס"ל דמדאורייתא מין במינו לא בטיל. וכמ"ש לעיל (י) ליישב הא דאמרינן גזרה שמא יקח מן הקבוע. וא"ל א"כ כבר נאסרה י"ל דמיירי בבהמות קדשים וא"כ לא הוי חולין דהוי הקדש מקודם דנעשה טרפה דהיינו דרוסה. וא"כ מוכרח דאיירי בבהמות קדשים דנדרסו. וא"כ מוכרח דס"ל דמטיל מום בב"מ שרי וא"כ קשה למה לא יטיל בו מום מיד וכמקיז דם דבכור, וא"כ מתורץ קושית המ"י דע"כ ס"ל דבע"ח אינם נדחין (כ) ומתורץ ג"כ קושית הש"ך דצריך לומר דניכר כדי דיהא איירי דנא נודע דהיינו דהדין הוא דתלינן במצוי, וא"כ אם דרוסת הארי מצוי תלינן שפיר דנא נודע מהנקב עד אחר שנתערב. משא"כ בלא ניכר לא משכחת דיהא לא נודע. והך דינא דאם הוא והיא שותקין ונמצא צפורן על גבו של אחד מהן (ל) לא ס"ל להך דינא

ולפ"ז מתורץ הרמב"ם דפסק כמתניתין דימותו כולן ופסק כרב דאם נפל אחד מהן כולן מותרין דהנה קשה אם הטעם [דרב בנפל כו' דהותרו כולו] מכח דהוי ספק מדרבנן. אך הנה הפוסקים הקשו דהאי מדרבנן הוי מצד אחר (מ) אך כפי מ"ש בתשובת מהר"י בן לב משמע שם היכא דלא נודע לא הוי הספק דרבנן מצד אחר כיון דלא נודע קודם דהוי מדרבנן, ודמיא להא דס"ס היכא דלא נודע. וא"כ כאן הוי נולד הספק לאחר דהוי מדרבנן. אך קשה אם יש נ"מ דאסור לאכלן בב"א מדאורייתא דכיון דבב"א הוי דמיא [לטומאת] משא ולא מהני ביטול ברוב והוי רק ספק דאורייתא אם זו דאיסורא נפל. אך כאן בדין דרב בטבעת ניחא דהא אם נפל ולא הוי דאורייתא דהא אינו אוכל כולו בב"א. דאם באמת הך נפל ולא הוי בהנשאר כלום איסור דהא נפל אחד מהם. אך א"כ [מאי מקשה לרב דהא] במתניתין כיון דמדאורייתא לא חזיא דהא כיון דמדרבנן לא חזיא וא"כ לא חל הפדיון וכמ"ש התוס' בפסחים (נ) והוי איסור דאורייתא. וא"כ ה"נ אימתי מתחיל ענין הביטול אם נפל. וא"כ שפיר קשה הא הוי מדרבנן מצד אחר. וא"ל דאעפ"כ הא הוי כלא נודע, י"ל דנ"מ אם בא לאכלן בב"א. וא"כ כיון דלא בטיל דהא הוי איסור באיסור דכיון דאין חל הפדיון וכמ"ש לעיל וא"כ לא בטיל. ואימתי מתחיל הביטול לאחר שנפל, וא"כ אסור לאכלן כולן בב"א דכיון דאתה רוצה לאכול בב"א כל המבטלין. א"כ כיון דאסור לאכלן בב"א וא"כ הוי נ"מ לענין דאורייתא לאכלן בב"א והוי כנודע וא"כ אסור (ס) אך מתניתין לענין גבוה ל"ק משום דבאמת היכא דאיכא חזקה לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא (ע) אך כמ"ש הש"ך לענין ס"ס היכא דאיכא שלש [ספיקות מועיל אפילו במקום חזקה] דכיון דאיכא בלא"ה ס"ס בלא החזקה והספק הראשון וא"כ כן נמי לענין ספק דרבנן אם יש ספק בלא זה הספק הראשון וא"כ דלמא נפלה ודלמא לא זו היא (פ) וא"כ במתניתין א"ש דגזרינן דילמא יבואו עשרה כהנים בב"א וא"כ לא נשאר רק ספק אחד. ואוקמינן אחזקה (צ) אך [דהכי מקשה הש"ס דהנה] לקמן גבי איברים קשה. וא"ל דגזרינן דלמא יבואו עשרה כהנים בב"א ולא נשאר רק ספק אחד. דהא באמת ל"ש אוקמא אחזקה דהא שם ע"כ איירי בלא נודע דאל"כ קשה הא הוי כמו הפילה וגזרינן שוגג אטו מזיד וא"כ הא איקבע איסורא לא עדיף מחזקה כמ"ש הפ"י בקו"א וע"ש. וא"כ כיון דחזקה דלא נתבררה שעתה לא הוי חזקה מכ"ש לענין איקבע איסורא לא הוי חזקה דכיון דלא נודע. א"ו דהטעם משום ס"ס ולא מכח ספק דרבנן דבאמת כיון דהוי מדרבנן מצד אחר ולא ס"ל לסברת מהר"י בן לב שכתבתי לעיל וע"ש. וס"ס מהני אפילו במקום חזקה. וא"כ קשה ממתניתין [לרב] אמאי ימותו כולן כיון דמית חד מהני וא"כ י"ל ירעו לאחר דמית חד מנהון. דהא ל"ש השתא סברא שכתבתי לעיל דהא הטעם משום ס"ס ובמקום חזקה ג"כ מהני. וע"ז משני רב אמר כר"א. ואך הרמב"ם דפסק כמ"ד לא גזרינן גזרה במקדש וא"כ ל"ק דנגזור שוגג אטו מזיד. וא"צ לומר דאיירי בלא נודע וא"כ ל"ק ג"כ מסיפא דהוי באמת איקבע איסורא והוי חזקה דנתבררה שעתה וא"כ כפיר גזרינן שמא יבואו עשרה כהנים בב"א ומתורץ הרמב"ם: שער ה

ועוד י"ל הרמב"ם דהנה באמת כיון דהוי מדרבנן מצד אחר. לא אמרינן ספיקא לקולא אך הטעם משום ס"ס. אך ס"ס הוי הטעם משום ספק הראשון הוי אסור מדרבנן וספק השני הוי ספק מדרבנן הוי ספיקו לקולא. אך בכאן הוי הספק הראשון אסור מדאורייתא דהא בכאן הוי איקבע איסורא. אך דהוי מדרבנן משום ביטול וא"כ בכאן הוי מדרבנן מצד אחר. אך באמת האיך שייך לומר דבאמת הוי בכאן הספק מדאורייתא אסור אך דבא מצד אחר מכח ביטול ברוב הא קיי"ל דחזקה דלא נתבררה שעתה דאפילו באמת ידעינן דהוי הוחזק למפרע אעפ"כ לא מהני כיון דבשעת מעשה לא ידענו, וא"כ ל"ש לומר דיש בכאן ספק מדאורייתא דכיון דבאמת מדאורייתא נתבטל ברובו וא"כ לא הוחזק בכאן מעולם איסורא. דהא עיקר החילוק כמ"ש הפר"ח לחלק בין ספק ביצת נבלה לשאר ספק. דמדרבנן הוי מצד אחר והוי החילוק דיש בכאן עכ"פ ספק דאורייתא. וא"כ בכאן ליכא כלל ספק דאורייתא. וא"ל דהא הוי הוחזק דאי לאו בטיל ברובא. וא"כ יש בכאן ספק מדאורייתא אי לאו הביטול. דהא עכ"פ לא גרע מלא נתבררה שעתו נהי דאפילו הוי בטעות מ"מ לא הוי עכ"פ חזקת איסור. דהא לא ידענו דהוי בחזקת איסור וא"כ אפילו בזה גופא בלא רובא ליכא חזקת איסור כלל. דלכאורה אפ"ל דבאמת הוי איקבע איסורא. רק מכח ביטול והוי בא לו מצד אתר שהיא דרבנן (וא"כ הוי איקבע איסורא וביטל בו) אך עכ"פ לא גרע מחזקה דלא נתבררה שעתה דלא הוי חזקה

אך י"ל משום דהנה הש"ך הקשה אמאי לא מוקי בדרוסה דאינה ניכרת אך יש לומר דבאמת קשה אמאי לא מותר כאן דרוסה מכח ס"ס. אך דבאמת גבי נפולה וגבי דרוסה הוי עכ"פ רובא דנטרפה. אך הפ"י כתב דאפילו אם בספק אחד הוי רובא מ"מ מצרף לס"ס משום דספק אחד הוי שקול וסמוך מיעוטא לפלגא והוי רובא אך משום